הדיקטטורה של מזוז

"מדינה מתוקנת לא צריכה להגיע למצב כזה". זו הייתה אתמול (יום ב') תשובתו של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, לשאלה האם אביגדור ליברמן ראוי להתמנות לשר החוץ לנוכח החקירה הפלילית נגדו.

בכך לא סיים מזוז את נאום התוכחה שלו. "המערכת השלטונית בישראל לא ממלאת את תפקידה כיאות. הזירה הציבורית בישראל מגמגמת ומדברת בשתי השפות - יש מי שמגינים על תופעות אלו ועל מי שסרחו. חשודים בפלילים מתמנים לשרים ושר שהורשע חוזר לכהן כשר. אלו מחדלים של המערכת הציבורית. יש שאלות שמגיעות לפתחה של המערכת המשפטית שלא מסוגלת לתת תשובה הולמת לתופעות אלו".

ואנחנו חשבנו שבמדינה מתוקנת כל אדם הוא בחזקת חף מפשע עד שהוכחה אשמתו. ואנחנו חשבנו שבמדינה מתוקנת חקירה פלילית לא נמשכת חמש, שש ושבע שנים. ואנחנו חשבנו שבמדינה מתוקנת היועץ המשפטי לממשלה מייעץ לממשלה ולא קובע את הרכבה. ואנחנו חשבנו שבמדינה מתוקנת הריבון הוא הנבחרים ולא הפקידים הממונים על ידם. אבל כפי שאמר מני מזוז: ישראל כנראה איננה מדינה מתוקנת.

מזוז בהחלט צודק בכך שלא לכל דבר צריך וניתן לתת תשובה באמצעות המערכת המשפטית. בניגוד לדבריו המפורסמים של אהרן ברק, לא הכל שפיט. יש עניינים שבסמכות המחוקק, יש עניינים הנתונים לציבור, יש שאלות של אתיקה, יש סוגיות של מוסר, יש נקודות של ניקיון ציבורי.

אבל זוהי הנקודה היחידה מתוך הציטוטים בהם פתחתי, בה מזוז צודק. מה הוא אומר למעשה? שחשוד בפלילים אסור שיתמנה לשר. לפי זה, אם ירצו המשטרה ו/או הפרקליטות לטרפד מינויו של מאן דהו לתפקיד של שר, כל שיצטרכו לעשות הוא לפתוח בחקירה פלילית נגדו. לא משנה על מה, לא משנה אם יש בסיס, לא משנה אם יש ראיות, לא משנה איך היא תסתיים. יפתחו בחקירה, יכריזו עליה כדרכם בקול תרועה רמה, ובזה יחסלו את המינוי. האם דבר כזה יעלה על הדעת במדינה דמוקרטית? ודאי שלא. אך אצל מזוז ואצל לא מעט מחבריו המשפטנים, ישראל היא כבר מזמן לא דמוקרטיה.

רם כספי, מעורכי הדין היותר גלויי לב שיש לנו, אמר לי פעם: "התחולל במדינה הזו פוטש. חברַי עורכי הדין תפסו את השלטון". ואכן, כך הוא. היועצים המשפטיים למיניהם כבר מזמן אינם מייעצים; הם קובעים מי יתמנה ומי לא, הם קובעים מה יתפרסם ומה לא, הם קובעים כיצד יוכל צה"ל לפעול וכיצד לא, הם קובעים מה יקוצץ ומה לא. בקיצור: על פיהם ישק דבר. כל דבר.

כולנו, שמאפשרים את זה, נפלנו על הראש. הדבר הקיצוני ביותר שיכול לומר יועץ משפטי הוא: אני סבור שהצעד הזה אינו חוקי ולא אוכל להגן עליו בבית המשפט. זהו. מכאן והלאה, חובתו של הנבחר להחליט מה הוא עושה. האם הוא מקבל את הדעה הזו או שמא מבקש חוות דעת נוספת? האם הוא מוכן להסתכן בתביעה משפטית? האם יש שיקולים נוספים מעבר לחוק ולמשפט? האם האינטרס הציבורי שונה מהאינטרס המשפטי? אלא שאצלנו, ברגע בו יועץ משפטי אומר משהו - הכל קופא וכולם עוברים לדום.

כדאי שנחזור לבסיס. היועץ המשפטי לממשלה הוא פקיד. רם דרג, חשוב מאוד, מכובד מאוד - אבל פקיד. הוא ממונה בידי הנבחרים, שהם נציגי העם. הריבונות בדמוקרטיה מצויה בידי העם, המממש אותה באמצעות נבחריו. הללו נעזרים לצורך מילוי תפקידיהם בדרג מקצועי. נעזרים - לא מנוהלים. דרג מקצועי - לא דרג מחליט. בדיוק כשם שהרמטכ"ל אינו יכול להכתיב לממשלה האם לצאת או לא לצאת למלחמה; בדיוק כשם שנגיד בנק ישראל אינו יכול להכתיב לממשלה את סדרי העדיפויות התקציביים - כך היועץ המשפטי אינו יכול להכתיב לממשלה פעולה כלשהי.

על אחת כמה וכמה, שאין הוא יכול לקבוע מי ימלא איזה תפקיד ציבורי. לצורך כך קיימים החוק (אותו קובעים נבחרי הציבור) ובתי המשפט (המפרשים את החוק מכוח הסמכות שניתנה להם בחוק עצמו). אם נקבע שאדם מסוים עבר עבירה שיש עימה קלון - יש תפקידים מסוימים שהוא לא יכול למלא תקופה מסוימת. אם יש חקירה פלילית נגד מישהו - ודאי שהוא לא יכול להיות ממונה על הגוף המנהל את אותה חקירה. אבל למנוע מינוי של שר בשל חקירה תלויה ועומדת? זה לא סביר, לא הגיוני ובעיקר לא דמוקרטי.

במיוחד אמורים הדברים כאשר החקירה נמשכת שנים על גבי שנים. בסמסטר הראשון שלי באוניברסיטה, בשיעור על כתיבת עבודה, אמרה המרצה: דבר ראשון - תקבעו לעצמכם דד ליין, אחרת לעולם לא תסיימו את העבודה. אפשר תמיד לחקור עוד ועוד - גם באקדמיה וגם להבדיל במשטרה. אבל חייבים לדעת מתי לעצור, מתי התועלת של מידע נוסף פחותה מהנזק של הזמן הנוסף. בחקירות נגד ליברמן, הקו הזה נחצה מזמן.

יכול להיות שאביגדור ליברמן אשם בעבירות שחיתות חמורות. יכול להיות שהוא צח כשלג. אם יוגש נגדו כתב אישום - כבר קבע בית המשפט העליון שלא יוכל לכהן כשר. אבל כל עוד אין כתב אישום, אין שימוע, אין טיוטת כתב אישום ואין אפילו סיכום חקירה - אין שום דרך למנוע את מינויו לשר, אם הציבור (בהצבעתו בקלפי ובאמצעות חברי הכנסת שבחר) מסכים לכך. אפילו אם מני מזוז חושב אחרת.