מדינה מפוזרת

הנאום היה מיותר. לא היה צריך להיענות לקרב הנאומים ולהיגרר למגרש הרטוב כי ההחלקה הייתה צפויה.

אבל בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו. מדוע קפץ בנימין בן בן-ציון לפרשת בלק בנו בעור ודילג על קורח וחוקת? רצה לברך אבל יצא ההפך. אומנם למד את ההלכה שפותחים בשלום תחילה כשמנוי וגמור להילחם, אבל לא למד - כי אדבר שלום המה למלחמה.

לאיש לא היה ספק במגמת הנאום בטרם נוצר, ורק ארגוני ימין מגוחכים יצאו בכרזות הקלאסיות: "לחזק את נתניהו" כמו "באהבה ננצח". כנראה שנשארו להם עוד כרזות מהמאבקים הקודמים: לחזק את שרון ועוד כל מיני זקוקי-חיזוק. וכרגיל, מועצת יש"ע הנרצעת, שכבר קודם לנאום הודיעה באמצעות מנכ"לה, חסר כל סמכות ציבורית מאז הגירוש, כי כנראה נצטרך לשלם במאחזים כדי שתישארנה ההתנחלויות.

טון אנס מתנצל

הנאום - במקום לציין כי על אובמותימו תדרוך וכל מקום בו תדרוך כף רגלנו - לנו ניתן, כתשובת המשקל! לנפנף מול פנינו שרוך עם נעל - גלש מראשיתו לטון של האנס המתנצל. הנאום של נתניהו היה ניכר ברפיסותו והפך לעוד תרומה לקירוב המלחמה הבלתי נמנעת.

נקודת הפתיחה של המלחמה הבאה תהיה כמו הנאום - מתוך רפיסות ושתדלנות, ריצוי וחיבוב. זהו נאום שהערבים אינם יכולים לקבל והיהודים אינם יכולים לבלוע ולהקיא. מה עכשיו יהיה אם המדינה המפורזת, האם היהודים מתחילים לשמור עליה כפקדון לארע"י, פקדון לערביי ארץ ישראל [חידוש לשון של ידידנו גדעון ארליך] וטיהורה מיהודיה? הוויכוח כעת יהיה האם 80 אלף רובים ו-50 שריוניות או 15 טנקים ושתי צוללות. מן המדינה המפורזת נתפזרו עצמותינו. לפחות חסכנו משא-ומתן חשאי שהיה נמשך שנתיים כדי להגיע לנוסחת המדינה המפוזרת. אופס טעיתי, המפורזת. נתניהו המשיך מעשי קודמיו לפחות מבגין ועד שלוםמרט שמרטו את נוצותיה והותירוה כתרנגולת לשחיטה. אין יותר מדינת ישראל אלא מדינה בפירוק.

שתי מדינות לשני עמים - סכנה קטנה

ואילו הנאום המתבקש היה תיאולוגי. לפחות כמו נאומו של יפתח הגלעדי:

הֲלא אֵת אֲשֶׁר יוֹרִישְׁךָ כמושׁ אֱלהֶיךָ אוֹתוֹ תִירָשׁ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' אֱ-להֵינוּ מִפָּנֵינוּ אוֹתוֹ נִירָשׁ: [שופטים יא]. האופק הזה לצערי נחשב לשחצני ובלתי הולם. צריך לפי האופנות האינטלקטואליות היום לשווין את התנ"ך כנכס רוח בינלאומי אנטי גזעני ושוויוני בגובה העיניים שהוא ראשית כל שקר שמכוחו מחננים הרשעים גונבי היהדות את קולם מאז פאולוס ועד למוחמד, ואליו מצטרפים היהודים נשאבי שלום המרמה כדי למחוק את זהותם האותנטית.

האם פרשת כנען בן חם נמחקה מן התורה? האם שם חם ויפת הפכו לשוויוניים ודמוקרטיים ואנדרוגניים ומכוח זה קמה ארצות הברית? בשם חוויות השוויון וניצחון האחר תובע מאיתנו אובמה לבטל את ייחודינו, להימחק. בו בזמן אין אובמה מביט אל קצה זנבו הבוער במדינתו שלו. הסכנה בשלטונו אין כמוה חמורה לשלום העולם. בהפיכת ארצות הברית לארץ אחת לשתי מדינות או לעשר. בהזמנת כל ציר הרשע לעוט על העיט הקירח של ארצות הברית שהפך לנשר שאפילו נבלות אינו יכול לבלוס. הסכנה בפירוק ארצות הברית והאיחוד האירופי גדולה מזו שבפירוק ישראל לשתי מדינות ואלו סכנות כבמראה, סכנות התלויות זו בזו. ככל שהמערב יתכחש לעצמו, ככל שבני יפת יגרסו על-ידי בני חם ויתעלמו הם ייעלמו!

יושב בשמים ישחק למו

מה קרה שם בתיבה במבול הקודם? האם היתרי ההפלות בתיבה השפיעו על התנהגותו של חם כלפי נוח אביו. האם זה רלוונטי או רק לצרכי קנטור. מי סייע להשרשת מושג הגזענות יותר מכל אם לא השיח הדמוקרטי הרודני והמזויף שפתח את התנשאות האחר לאופנה המולכת מהודו ועד כוש. מפמיניזם חצוף ועד פוסט קולניאליזם רודני.

האם הפרשנות ההיסטורית של נתניהו עולה על זו של אובמה. ספק! כאשר נתניהו מדבר על תולדות "הסכסוך" הוא מדבר על 1920 והלאה. אנו עדיין מדברים על 1920 אחרי הבריאה; על תקופת דור הפלגה. מה לעשות האנושות תקועה שם. אנו מדברים על כיבושי אברהם אבינו בארץ ישראל מזרעו של כנען. מה לאובמה ולבני ישמעאל בארץ ישראל ומהי השותפות המפורזת הזאת. הרי אברהם נתן מתנות לבני הפילגשים וישלחם ארצה קדם.

באקדמיה יתווכחו על ”המיתוס והזיכרון" איזה כשר ואיזה מיותר. איזה מתאים ל"שיח החדש" ואיזה משיחי ופסול. יושב בשמים ישחק למו. בתיאוריות האקדמיות אפשר להגיע רק עד 1920. כל מה שקדם לא קיים. הוא שייך לנרטיב הישן. אכן נתניהו מתאים לחלק הנאור של בר-אילן. המרכז ללימודי מגדר! חן המקום על נואמיו. בגין וסאדאת משמאל ומימין, ורק קארטר שעדיין בארץ, לא הוזמן ללחיצת היד. איזו החמצה!

זיסוביץ' נכשלת בהפקה.

לגופתו של עניין

טוב שנבעו מצפוניו הידועים לכל של נתניהו. התפעלתי, אני מודה, מעמדתו הברורה של אורי אורבך הן לפני הנאום והן לאחריו. למרות שאורבך כתב מאמר אחרי קיללותי בחברון: "די לנו עם הלל ויס", אני לא שומר טינה ומביט לגופתו של עניין. אורבך הבחין בסכנות אף יותר מהפרופסור הרשקוביץ. לא צריך להפריע לנתניהו לייבא את לבני כפי שדורש עתוניאל שנלר וגם לא תצליחו למנוע זאת. מערב הבחירות ישב נתניהו על-פי החירות וצעק "אני רק עם לבני וברק". לא תחסום שור בדישו. חשוב מאוד שהאיחוד הלאומי יתאחד עם הבית היהודי, אולי זו תהיה סוף סוף תרומתה האמיתית של אוניברסיטה בר-אילן לשלום הבית. הללו, הדת"ל והחרד"ל, צריכים לחבור לחברי הליכוד האמינים יותר בפרט לאחר כינוס המרכז בקרוב שיפלג את הליכוד, וליצור גוש אופוזיציוני שאליו יצטרפו עד מהרה שס וחלקים מן האגודה ומחצית ליברמן הנאמנה לאומה ולא לאוליגרך. אבל לא חשובות האצבעות. חשוב כאן חשבון הרוח ולא חשבון הרווח.

החשבון הרעיוני- הערכי והרוחני. המדינה המפורזת, או להפך, עתידה להתרסק בטרם תקום.

אחר-כך יהיו בחירות ואז? בטרם תחיל וילדה.