פיל לבן, חור שחור

על הצורך ברפורמה מסכימים כולם. לפני כחמש שנים תוקן חוק רשות השידור כך שיכלול הפחתה הדרגתית בגובה אגרת הטלוויזיה. מאז איבדה הרשות כ-40% מסך הכנסותיה, מהלך שאמור היה להצמיד אקדח לרקת מנהליה ולאלץ אותם לבצע רפורמה. כשלים ניהוליים וחילופים תדירים בתפקידי מפתח הביאו לכך שהרפורמה נדחתה עוד ועוד, וכעת הרשות עומדת בפני סכנת קיום של ממש. אם לא תתבצע פרישה המונית, היא עלולה למצוא את עצמה נטולת כל יכולת לתפקד.

אך גם אם ההסכמים הנותרים יושלמו בזמן והאוצר יממן את פרישת עובדי רשות השידור, יש מי שמפקפק ביכולתה של הרפורמה להביא את הרשות להבראה ממשית. "המטרות של הרפורמה ראויות, אבל הנחות היסוד לביצוע שגויות בעיני", אומר איתי לנדסברג, מנהל מחלקת התעודה בערוץ 1. "ההנחה שאתה מפטר 700 איש ותמורת זה יש לך 200 מיליון שקלים היא הנחה שגויה". לדברי לנדסברג, הדרך הנכונה היא בראש וראשונה להגדיר מה ראוי להיות לוח השידורים בערוץ הציבורי, אחר-כך לערוך בדיקת עלות לוח שידורים שכזה, ורק אז לנסח ולבצע רפורמה למימוש לוח השידורים.

"כל המהלך הנוכחי של הרפורמה", הוא אומר, "מתעסק לכאורה רק בפיטורים ובכמות הכסף שתוזרם, ובהסכמי העבודה. עדיין לא נעשתה ההבחנה איפה מפסיקים לדבר על ראשים, גולגלות, ואיפה מתחילים לדבר על התוכן ועל האנשים שאמורים לעזוב ואמורים להישאר. ואם לוח השידורים הנדרש יראה שעלות כל תוכניות המקור שאנחנו רוצים להפיק בשנה עולה 250 מיליון שקלים, אז מה? יפטרו עוד מאה אנשים ונגיע ל-800 מפוטרים? מה זה, גולגלות תמורת שידורים? גולגלות של עובדי רשות השידור תמורת כסף? זה הרפורמה?".

לנדסברג מביע דאגה מכך שפרישת 700 עובדים מהרשות יחד עם הניסיון הרב שצברו תביא למצוקה אמיתית, שתוחרף משום שהמהלך ממילא לא יבריא את הרשות. "הספקנות שלי נובעת מכך שאני מסתכל אחורה על מהלכים שכבר נעשו ברשות השידור, ורואה שהכסף לא הגיע להפקות. מכשלונות הניהול של הרשות בעבר יכלו לממן פה כבר שלוש רפורמות. הרי הרפורמה מורכבת מארבע רגליים: פרישה, הסכמי עבודה, שינוי החוק והשדרוג הטכנולוגי. אם יעשו רק אחד מהם, זה לא בדיוק רפורמה. הרי כבר פרשו לפני שלוש שנים מאתיים עובדים. זה היה אמור לשחרר עשרות מיליוני שקלים, אבל מה יצא מזה? פרשו, והכסף נבלע באיזשהו חור שחור וזהו".

עוד בנושא:

• מי לא צריך שידור ציבורי?

• זכות הציבור לדעת?

• ימים יגידו

לא כולם שותפים להערכה זו. מרדכי שקלאר, מנכ"ל הרשות, מתעקש כי הרפורמה ממשיכה כמתוכנן. "שום דבר לא נעצר, אני לא מבין את הפאניקה. דיבורים כמו 'טרגדיה לאומית' שאמרה דורית ענבר נראים לי מוגזמים לחלוטין", הוא אומר. "גביש באמת היה כוח משמעותי, אבל הוא החליט מה שהחליט, ואנחנו ממשיכים הלאה".

לדבריו, יכול להיות שדווקא התפטרות גביש תסייע להניע את הרפורמה קדימה. "לעניות דעתי", אומר שקלאר, "האנרגיה והקולות שנשמעים עכשיו מעוררים בי את הרושם שזה עשוי להאיץ את הרפורמה. היה לזה אפקט מסוים, אנשים מבינים שצריך להתעורר ולהגיע לסיכומים".

בפגישה שהתקיימה בין נציגי הרשות לשר הממונה, יולי אדלשטיין, שמע שקלאר את הצהרת המחויבות של האחרון להמשך הרפורמה, והוא מאמין כי היא כנה. גם בכירי משרד האוצר נכחו בפגישה, ולדברי שקלאר, הביעו "מחויבות ברורה להמשיך ברפורמה". בהקשר זה ציין כי "המחלוקות הן לא גדולות ובפירוש אפשר להמשיך ולהתקדם". שקלאר אמר גם כי הוא "מאוד אופטימי" ביחס לסיכוי להשלמת הרפורמה, וגם ביחס לסיום המשאים-ומתנים בזמן. עוד ציין כי בלאו הכי מי שמנהלת את המשאים-ומתנים היא ההנהלה (בראשותו שלו), ולא הוועד המנהל (שהיה בראשותו של גביש), ואומר כי אלה "מתקדמים יפה".

אישור לעמדה האופטימית של שקלאר ניתן לשמוע מאחיה גינוסר, יו"ר אגודת העיתונאים ירושלים ומי שמייצג את עיתונאי רשות השידור במשא-ומתן לקראת מימוש הרפורמה. לדבריו, אומנם עם הקמת הממשלה החדשה גדלו הפערים בעמדות הצדדים במשא-ומתן, אך בשבועות האחרונים אלה הצטמצמו ו"כבר לא מדברים על מרחק של קילומטרים", כהגדרתו.

"יש בי אופטימיות זהירה שהרפורמה יכולה להתקיים", הוא מוסיף, ומציין כי לדעתו, המכשול הגדול ביותר להשגתה היה קשור להסכמי הפרישה. מרגע שאלה נחתמו, יתר ההסכמים יהיו קלים יותר להשגה. באשר לטענות שהעלו המנהלים המתפטרים כי באוצר מתנערים מהרפורמה, גינוסר אומר כי אנשי האוצר יושבים באופן קבוע ורציני במשא-ומתן עם נציגי הרשות, ושקשה לו להאמין כי "אנשים מבזבזים את מיטב זמנם ומרצם על דבר שהם יודעים מלכתחילה שהוא בכלל לא הולך להתקיים. אני רוצה לקוות שהמצב הוא לא שאחד באוצר מרמה את השני, זה יהיה אבסורד אם זה המצב".