הרשו לי להפנות אתכם לפסק דין של של השופט דרורי, פסק דין רחלין נגד ציסין, שבו מאבטח ירה באדם ששנוא עליו עם הנשק של חברת השמירה.
במהלך המשפט עורך הדין של התביעה טען כי עולים מאתיופיה וממדינות חבר העמים הם בעלי נורמות התנהגות שונות, ורמז כי הפקדת נשק בידם עלולה להיות בעייתית. השופט דרורי ראה בחומרה רבה את ההתבטאות הזו. הוא כותב בפסק הדין: "דברים אלה של בא-כוח התובעים, אשר מוטב היה לו לא היו נכתבים, מטילים, בהינף יד וללא כל ראייה, דופי חמור באוכלוסיות הטרוגניות שלמות, המונות מאות אלפי אנשים, נשים וטף, ואשר מהוות חלק חשוב מהחברה הישראלית. דבריו של ב"כ התובעים, לבד מהיותם בגדר הכללה גסה ונטולת כל יסוד, ולבד מהפגיעה בזכות כל אדם לשוויון ולחופש העיסוק, ... דברים אלה, אין הדעת סובלת אותם במדינת ישראל, ארץ קולטת עלייה, אשר השוויון הינו נר לרגליה.
"בנסיבות כאלה, בית המשפט אינו רשאי לעצום את עיניו ולחשות. נהפוך הוא, ראיתי חובה לכתוב את אשר כתבתי, גם אם הערותיי אלה חורגות מד' אמותיו של שופט, אך נמצאות הן בתוך העולם הרוחני שלי, כאדם, כיהודי, כמשפטן הרואה בשוויון ערך חשוב ביותר, וכן כאזרח מדינת ישראל, קולטת העלייה."
הדברים מדברים בעד עצמם. כל מי שעיניו בראשו ושליבו עדיין לא הורעל בשטף הגידופים והאלימות המילולית שגודשים את התקשורת, יכול להרגיש עד כמה הנושא של שוויון וכבוד לכל בני האדם חשוב ויקר לליבו של האדם והשופט הזה.
כשיחזרו חטופים, נראה אנשים שבורים גופנית ונפשית; סינוואר ימשיך להחזיק חלק מהחטופים ...
