שולחן הדמים

יוסי שריד הקדיש (בהארץ) רשימה לחיים רמון. הספד פוליטי עם פרישתו של רמון מן הכנסת. משהו בנוסח הוא נועד לגדולות. נולד לראשות ממשלה. אבל - עם השנים - איכזב והתאכזב. אולי בגלל שהעדיף את הזרם המרכזי, את מוקדי הכוח, על פני קריאות ביניים מושחזות מספסלי האופוזיציה במליאת הכנסת. שריד חיבב את רמון. אבל החלב של רמון החמיץ, פוסק שריד. הנפילה הקדימה את הנשיקה.

אני נזכר בצילום מספרו של דוד רובינגר "כנסת נכבדה" שאינני יכול להביאו כאן מטעמי זכויות יוצרים. רובינגר היה הצלם האחד והיחיד שהותר לו בשעתו לצלם במזנון חברי הכנסת. לתעד את הנבחרים ברגעים של שיחות נפש או רקימת מזימה פוליטית. הוא קלט שם בשולחן אחד את דן מרידור, חיים רמון, יוסי שריד, אהוד אולמרט. קראו לשולחן ההוא "שולחן הדמים".

"הצוות שריד אולמרט עבד יחד על חשיפת שחיתויות", כתבה לימור גריזים באלבום שיצא (1998) בהוצאת ידיעות אחרונות, "יחד הם פתחו תיבות פנדורה נעולות ובאופן כללי נאבקו ברשע. מי שהכיר אותם היטב ידע גם לספר על אהבתם המשותפת לכדורגל".

הם כולם נועדו לגדולות. נולדו לראשות ממשלה. כל הרביעייה. גם שריד, מי שהיה יועצם הצעיר של ספיר ואשכול.

מנקודת התבוננות של כתב פרלמנטרי, למדתי רבות משריד, חבר הכנסת האולטימטיבי של כל הזמנים, בשיחות שולחן במזנון הכנסת. זה היה קורס במדע המדינה שלא לומדים בשום מכללה. שריד, בלשונו החדה, חילק או שלל תעודות כשרות ותו תקן לאלה ולאחרים בכנסת ומחוצה לה. אך שריד ידע גם לגלגל בעווית של צחוק מתגבר מעגל של עיתונאים. רצף של בדיחות מסופרות היטב ונעות לאט לקראת השיא.

איש שיחה ונואם חריף, פוליטיקאי - אך גם העיתונאי והקופי-רייטר הגדול בחבורת העיתונאים שישבה לצידו בכנסת. לעתים, שריד סיפר על חולשותיו. לעתים אף גילה משהו על עצמו מעברו כטוראי מטורטר בצבא הגנה לישראל. הסתבר לי כי שריד היה טוראי נצחי שנפל לציפורניו של אחד, רב סמל עשיהו. אותו עשיהו עשה מאמץ גדול לשבור את שריד ואת רוחו. מה שעבר על שריד בטירונות פירנס את שאיפתו להוכיח בשנותיו בכנסת כי גם לאזרחים יש ידענות ומומחיות בנושאי ביטחון.

שריד הפך את עצמו מומחה לשדה הקרב העתידי, מומחה לעסקות נשק כשרות ולא כל-כך כשרות - אימתם של קצינים בכירים שהופיעו לפניו בדיוני ועדת החוץ והביטחון. שנותיו הקשות בטירונות קיבלו פיצוי מאוחר מלא כשהפך לאינקוויזיטור הגדול של ועדת החוץ והביטחון. הפך אותה - במליאתה - למועדון חשוף לתקשורת כשהוא מאלץ את חבריה לפרסם את דעותיהם כדי שלא ישאירו אותו יחיד בכותרות.

שריד היה ונותר בשר מבשרה של החברה הישראלית הדעתנית - קשור ומקושר. אהבתי לשמוע אותו מדבר. לעיתים הוכחתי אותו על הפסילה הטוטאלית שלו את הצד השני - את ציבור המתנחלים. הייתה לי ונותרה לי תמיד מאז היותי כתב לענייני שטחים ב"על המשמר" ז"ל ואחר-כך בידיעות אחרונות - פינה חמה לציבור הקשה הזה והרבה הערכה לנחישותו - ללא קשר לדעות פוליטיות. חשבתי שבשמאל ובימין חייבים לחדול מדמוניזציה הדדית. לראות מצוקה של בני אדם ואפילו הם אינם במחנה הפוליטי שלך.

ביקשתי ממנו לא לצבוע אותם - את כולם - כל הזמן - בשחור. שריד השיב לי במשפט שלא הצלחתי לשכוח: "אני אינני שופט בבית משפט עליון". משפט שאומר בתמצית כך: בחיים הפוליטיים - ויש הרבה יצרים דמויי פוליטיקה גם בתקשורת ובמסדרונות הכוח שלה - אתה צריך להחליט לאיזה מועדון אתה משתייך. שריד - הגם שהיה שר מטביע חותם במשרדי החינוך ואיכות הסביבה - היה יותר שנים במועדון האופוזיציה מאשר במועדון קבלת ההחלטות. ראיתי אותו בכאבו כאשר מרצ בהנהגתו ירדה ל-6 מנדטים בבחירות של 2003. צריך להוסיף: כל מועדון - והמחיר שלו.

מה נותר מן ההבטחה הגדולה של "שולחן הדמים"? מפקד סיירת מבערי השחיתות אהוד אולמרט פינה כיסא של ראש ממשלה בשל האשמות שעניינן שחיתות. הנסיך שנולד להוביל וזיגזג - דן מרידור - הוא מיניסטר בחדר לא גדול במסדרון הסמוך ללשכת ראש הממשלה. הטורקי הצעיר והזועם של מפא"י ונביא השמאל הלא גולדאי - שריד - מספק ניתוחים פוליטיים מרתקים לקוראי הארץ. חיים רמון - בפרישה. הליכוד והעבודה - כמו תמיד וחרף המפץ הגדול - בשלטון.

החמצת החלב שלהם - ההחמצה שלנו.