כך הכיר ברק בזכויות הומוסקסואלים ולסביות

בג"צ דנילוביץ' הינו אחד מפסקי הדין של בית המשפט העליון אשר עורר סערה רבתי. פסק דין זה הכיר בזכותו של דייל הומוסקסואל לקבל מאל-על כרטיס טיסה בעבור בן זוגו. השופטים ברק ודורנר קבעו באותה פרשה כי היות שתכלית מתן כרטיס טיסה לבן/בת הזוג של הדייל/ת הינו למנוע פירוד לתקופות ארוכות בין בני הזוג, אין זה משנה כלל אם עסקינן בזוג "סטרייטי" או "הומוסקסואלי", שכן תכלית ההטבה הינה להיטיב אם בני זוג נפרדים לעת טיסת הדייל, באשר הם, ורק השופט קדמי, בדעת מיעוט, סבר כי אל לו לבית המשפט להכיר בזוגיות הומוסקסואלית טרם המחוקק הכיר בזוגיות מסוג זה.

למעשה, הגם שבית הדין האזורי לעבודה הכיר בזכות זו, ערערה אל-על פעמיים על כך - פעם לבית הדין הארצי לעבודה ופעם לבג"צ. הסברה הנשמעת היא, כי לאל-על לא היה משנה לספק מספר כרטיסי טיסה נוספים, שכן הדבר לא היה מעיק על תקציבה (שכן בכל מקרה שיעור ההומוסקסואלים והלסביות באוכלוסיה מצומצם). הסברה אומרת שאלמלא אל-על הייתה מציגה כלפי חוץ "מלחמה" בהומוסקסואלים ובלסביות - היא הייתה מפסידה את קהל הצרכנים החרדי, וזו הסיבה ש"נלחמה כל הדרך" על עניין פעוט ככרטיס טיסה. אך הגם שמניעיה של אל-על לא היו כלכליים, בזכות התעקשותה נוצר פסק דין מכונן אשר מכיר בזכותם לשוויון של הומוסקסואלים ולסביות.

על פסק הדין נמתחו ביקורות מקשת רחבה של כיוונים: מבקרי האקטיביזם השיפוטי גרסו כי בג"צ הכיר בזוגיות הומולסבית, שהמחוקק לא הכיר בה, ובכך נכנס לנעלי המחוקק. ארגונים לשינוי חברתי הציגו את העקביות שבה בג"צ תמך בזכויות הומוסקסואלים ולסביות בשני העשורים האחרונים כשיקוף לאופיו הליברטני של בג"צ, תוך זניחת הזכויות הכלכליות והחברתיות של אוכלוסיות מוחלשות. בעלי התפיסה הקווירית של המאבק ההומולסבי גרסו כי בג"צ זה משקף עמדה ולפיה על הומוסקסואלים ולסביות להידמות לרוב ה'סטרייטי' - כדרך לקבלת שוויון זכויות, תוך העלמת מאפייניו הייחודיים הקוראים תיגר על המוסדות החברתיים הקיימים (אייל גרוס, "דנילוביץ, שטיינר והתיאוריה הקווירית", משפט נוסף 1 (פברואר 2001) 47).