סלידת האדם הסביר

בסולם הערכים של האיש הסביר יש כמה פרות קדושות. כל אחד מאיתנו ינקוט בצעד אופרטיבי מותר, לנוכח מאן-דהו שיעבור על ערך חשוב. אני לדוגמא, הפסקתי לצרוך מים מינרליים מתוצרת "מי-עדן", מאז הדוגמנית המשתמטת בר רפאלי הפכה לפרזנטורית של המותג. בגדים ב"פוקס" מעולם לא רכשתי, ואם כן - הייתי מפסיק. יש בי זעם אוטומטי כלפי משתמטים. אורך החרם הפרטי שלי כאורך רשימת המשתמטים.

אריאל שרון להבדיל, למרות עילגותו - היה פעם נשוא הערצתי. סיפורי הגבורה שנקשרו בשמו מאז ימי יחידה 101 הציתו את דמיוני כנער. צליחת התעלה ב-73', ששווקה ע"י עיתונאי חצר כהצלת המדינה, חיזקה אצלי את התחושה שמדובר בגואל ישראל. עד שהתנגש בעוצמה עם ערכיי.

לא יכולתי להישאר אדיש, שלא לומר לתמוך, בבגידתו בציבור מצביעיו. מבחינתי, נבחר ציבור חייב לעמוד בשני תנאי סף: יושר אישי וקבלת כללי המשחק הדמוקרטי. מי שלא יעמוד בשני התנאים האלה, האידיאולוגיה שלו בלתי רלוונטית וחובה פטריוטית היא - אם אנחנו רוצים דמוקרטיה מתוקנת - להפיץ תיעוב כלפיו.

היחס שלי לאהרן ברק נגזר מכמה נקודות מוצא. אדגיש אחת אותה השמיע בשבוע שעבר בנאומו במרכז רבין: "מדינת כל אזרחיה". באותו נאום הסביר זאת במחויבות המדינה לשוויון בין האזרחים. מבחינתי, הרעיון הזה, שהגה עזמי בשארה ושאותו אימץ ברק, הוא חיסול זוחל של מדינת היהודים.

דחסו לנו לראש שברק הוא עילוי. גאון משפטי שהיה נשיא ביהמ"ש העליון, צריך להיות עמוד האש המוסרי. קביעותיו הרי חייבו את כולנו. כדי שזה יקרה אנחנו צריכים להתפעל ממנו. מיושרו, חוכמתו, צניעותו, אהבתו אותנו ונכונותו לתת.

לא מצאתי בו שום דבר שיגרום לי להתפעל. להיפך. האיש מעורר אנטגוניזם. יהירותו אינסופית. תאוות השררה שלו הפכה אותו לאימפריאליסט משפטי. לא רק אני הקטן סבור כך. "אהרן ברק ידיד שלי. עם כל הכבוד הראוי, אין בית המשפט בעולם שנטל לעצמו סמכויות כמו ביהמ"ש העליון בישראל בראשות אהרן ברק... ביהמ"ש העליון הפך לסופר רשות מבצעת" [פרופ' שלמה אבינרי / מועצמת החכמים / 20.1.07].

ההתעלמות שלו מירידת אמון הציבור במוסד שעמד בראשו, עשתה אותו למנהיג משפטי שכופה את עצמו על האזרחים. אילו הייתה בו קצת צניעות, היה מן הסתם מבין שאמון הציבור כלפי ביהמ"ש העליון מהווה את מקור הסמכות הראשי, אם לא היחיד. כמו שאמרנו - בשבוע שעבר חולל סערה בגין נאום שנשא במרכז רבין. קראתי ב'הארץ' (30.6.09) את גרסתו שלו, ומצאתי אותה שטחית ומקוממת. קבלו ציטוט: "אני סבור שהערבים כאן זכאים לשוויון".

כשמר ברק אומר את המילה "שוויון", הוא מתכוון לזכויות. המדינה לדעתו חייבת לדאוג לשוויון בין יהודים לערבים - לא בחובות! אלא שהמילה "שוויון" מכילה בתוכה גם חובות. אני לא מוכן להיות הפרדסן שיזיע, ולהיות שותף בתפוזים עם מעריצי ראאד סלאח שאמר באוניברסיטת חיפה: "או שנחייך בארץ הזאת, או שכולנו נהיה שהידים".

קביעתו האווילית לפיה הישראלי המצוי רוצה בגירוש ערבים, קוממה עליו גם שמאלנים. תחת הכותרת "עלילת הדם של אהרן ברק" דרש העיתונאי השמאלני מתי גולן מכבודו התנצלות: "עליך להתנצל על דבריך בפני כולנו, היהודים, שאת פנינו הלבנת ברבים" [גלובס / 28.6.09].

אנשים כמו ברק מסוכנים לישראל. "מדינת כל אזרחיה" איננה פליטת פה, אלא השקפת עולמו. המילה שלו - גם אם היא נחשבת בעיני כקליפת השום - זוכה לאוזן קשבת ברחבי העולם. בפרשנות פשוטה, יש כאן אישור לטענת אנטישמים רבים לפיה ישראל הינה מדינה גזענית. הדרך להיאבק בו ובדעותיו, היא הפצת סלידה ממנו ומהמסרים שלו.