לדמותו של בלק

למרות שפרשת השבוע קרויה על שמו של בלק מלך מואב, אין ספק שהדמות המרכזית בה היא זו של בלעם. בלעם הוא גם זה שנכנס להיסטוריה היהודית עם התואר הנדיר-למדי והלגמרי-לא-מחמיא "הרשע"; בלעם הוא שמוצג בידי חכמינו כאנטיתזה לאברהם אבינו ולמעשה לערכי היסוד של היהדות. אלא שעיון בפשט פסוקי הפרשה מעלה את השאלה: האם לא היה בלק רשע גדול עוד יותר?

הפרשה פותחת באומרה "וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי. ויָגָר מואב מפני העם מאוד כי רב הוא, ויָקָץ מואב מפני בני ישראל. ויאמר מואב אל זקני מדין: עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כִּלְחוֹך השור את ירק השדה; ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא".

רש"י שם לב לאיזכור הכפול אך הלא-זהה של בלק. תחילה הוא מוזכר סתם בשמו, ורק לאחר מכן נאמר שהוא מלך מואב. וכך הוא מפרש בעקבות חז"ל: "לא היה ראוי למלכות ומנסיכי מדין היה, וכיוון שמת סיחון מינוהו עליהם לצורך שעה". ניתן להוסיף, שבלק הגיע למלכות כאשר הוא נישא על גלי הפחד מפני בני ישראל, ולא יהיה זה מופרך לשער שהוא סייע ללבות פחד זה על-מנת לקדם את מטרותיו האישיות.

ובכן, בלק מגיע למלוכה וכעת עליו להתמודד עם מה שנתפס כאיום קיומי: בני ישראל. אך האם זהו איום אמיתי? הרי בני ישראל כבר עברו את מואב ולא עשו שום סימן של כוונה לתקוף; עברו את עמון - ולא עשו שום סימן של לתקוף. את סיחון ועוג הם תקפו כאשר מלכים אלו שיגרו את צבאותיהם לקראתם. האם סביר שכעת בני ישראל יחזרו מאות ק"מ דרומה ויתקפו את מואב?

ונניח שזהו איום אמיתי; הבה ונראה כיצד בלק מתמודד איתו. האם הוא מאמן את צבאו? האם הוא מנסה להשיג שכירי חרב כמקובל באותם ימים? האם הוא מנסה לברר כיצד הצליח אדום להרתיע את ישראל מלתקוף אותו? לא. פעולתו הראשונה והיחידה היא שיגור מלאכים אל בלעם, המתגורר בארץ פתור הרחוקה.

מדבריו של בלעם בהמשך הפרשה מסתבר, שארץ זו שוכנת באזור ארם - או ארם דמשק בסוריה של ימינו או ארם נהריים בעירק של ימינו. מכל מקום, ברור שזוהי שליחות האורכת לא מעט זמן ופונה לאותו כיוון ממנו יכול היה בלק לגייס שכירי חרב, כפי שעשה יורשו במלכות מואב בימי דוד, כאשר שכר את צבא ארם. אבל בלק רוצה את בלעם - ולא מסיבות תקציביות; הוא הרי מבטיח לבלעם צ'ק פתוח אם רק יבוא ויקלל את ישראל, כך ש"נכה בו ואגרשנו מן הארץ".

אבל למה לקלל את ישראל? מדוע שלא יבקש בלק מבלעם לברך את מואב - או שיהיה לו כוח לגבור על ישראל, או שיוכל להרתיע את הפולשים-בכוח שלא צורך בקרב? ברור מדברי בלק שהוא מתכונן למלחמה - "נכה בו" - ולכאורה היה מקום שיבקש יותר כוח לעצמו ולא פחות כוח לאויב. אין זאת, אלא שבלק הוא שונא ישראל (והרי ראינו שכך עלה למלכות) לא פחות - ואולי יותר - מכפי שהוא אוהב מואב.

כאשר בלעם מסרב ומסביר שאינו יכול לעשות דבר בלי אישורו של ה', בלק מתעקש. כאשר בלעם נכשל בפעם הראשונה ובפעם השנייה - בלק עומד על דעתו ומנסה למצוא טריקים שיאפשרו לבלעם "לגבור" על סירובו של ה'. יתרה מזאת: בלק מפגין הרבה יותר פעלתנות והתלהבות מאשר בלעם. כאשר בלעם מורה להקריב קורבנות, נאמר תחילה "ויעל בלק ובלעם פר ואיל במזבח" - וכלל יסוד הוא, שכאשר יש שני שמות אך הפועל הוא בלשון יחיד, הרי שהראשון הוא העיקר והשני רק טפל לו. בפעם השנייה כבר נאמר "ויעל פר ואיל במזבח", ומהקשר הפסוק ברור שהכוונה לבלק; בלעם אינו מקריב, אך בלק ממשיך לנסות לבדו. כך גם בניסיון השלישי: "ויעש בלק כאשר אמר בלעם ויעל פר ואיל במזבח".

ובכן, מהי דמותו של בלק? הוא שונא ישראל, המלבה פחד ושנאה על-מנת לתפוס את כס המלכות - שאינו מגיע לו. מול האיום של עם ישראל, הוא אינו מנסה לחזק את מואב אלא להחליש את ישראל. הוא מנסה ללכת בכוח נגד רצונו של ה', למרות אזהרותיו וכשלונותיו החוזרים ונשנים של בלעם. והוא פועל יותר מאשר הנביא עצמו בניסיון "לרצות" את ה'. לאור כל אלו, מדוע בלעם הוא הרשע ולא בלק?

יש הבדל מהותי בין השניים. בלק, על כל מגרעותיו, פועל מתוך פחד מבוסס. הוא ראה מה עשה ישראל לסיחון ועוג, שככל הנראה מלכו על ארצות חזקות בהרבה מאשר מואב. הוא אינו יודע שה' ציווה על משה שלא לגעת בנחלות מואב ועמון, בזכות היותם בני לוט, אחיינו של אברהם. לזכותו ניתן לומר, שמעשיו - פסולים ככל שיהיו - נובעים ממניעים שאין לפוסלם.

אך מה לבלעם ולישראל? הוא יושב לו במרחק של מאות ואולי אלפי קילומטרים. אין לו שום שיג ושיח עימם, הוא אינו מאוים על ידם, הוא מעולם לא ראה אותם. כנביא ה', הוא ודאי יודע על עם ישראל ועל היותו עם סגולה. אך למרות זאת, הוא עושה כל מאמץ על-מנת להתערב בסכסוך לא לו.

אין זה משנה האם מניעיו הם תאוות בצע בלתי נשלטת ("אם יתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב") או שנאה לישראל ("מה אֱקוֹב לא קַבּה אל" - אני רוצה לקלל אך איני מצליח; וחז"ל האריכו להראות כיצד מתוך ברכותיו של בלעם ניתן ללמוד מה באמת רצה לומר). בלעם מזכיר לנו את עמלק: שבט שנדד לו בנגב, ובא להתגרות בישראל המצויים הרחק במדבר סיני - ללא כל עילה, ללא כל איום, מתוך רשעות לשמה.

כבר אמרנו בעבר, שה' אינו מוכן לסבול רשעות שכזו. זוהי אותה רשעות של דור המבול, אשר גזלו איש מרעהו פחות משווה פרוטה - רק כדי להציק ולפגוע, ללא רווח אישי. זוהי אותה רשעות של סדום, בה נאסר לעזור לזולת גם אם מדובר ביוזמה פרטית ובמימון פרטי. לכן דור המבול הושמד, לכן סדום הושמדה, לכן מצוה להשמיד את עמלק - ולכן יש להילחם בכל הגילויים של ה"בלעמיות" בכל מקום ובכל זמן.