|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
המובאות דלמטה מלמדות על התרחקות מן הנס, הימנעות מאמונות טפלות, היבדלות מהמיסטיקה. לא במקרה דווקא היהודי משולם שהיה סמל לאמונה היהודית - ביטל במחי חץ הקולע למטרה, את העבודה הזרה של הגויים בלכתם אחר "ציפור פלא" בעלת תכונות מיסטיות המכתיבה להם את דרכם
|
בפירושו לפרשת בלק, מבאר רש"י ומלגלג על הנביא ועושה הניסים בלק, אשר איים על אתונו הסוררת ואמר לה [במדבר כ"ב פסוק כ"ט]:
"... לו יש חרב בידי, כי עתה הרגתיך".
ורש"י אומר:
"... גנות גדולה היה לו דבר זה בעיני השרים, זה הולך להרוג אומה שלמה בפיו, ולאתון זו צריך כלי זיין".
כמו שתגיד היום ל"טלפאת":
"מה לך כי תתעסק בכיפוף כפיות ועצירת שעונים, אם אמת בפיך, לך ובחר כרטיסי לוטו".
במופע ה"טלפאתיה" של האמן ניב הדר, בו נכחתי, הוא שיכנע כמה סכלים בקהל (הרוב, כמובן) כי יש לו כוחות נסתרים והוא לא רק "כופף" כפיות, אלא גם "קרא מחשבות". לא לפני ששמע הודאות ביכולותיו העל-חושיות, גילה את סודותיו והסביר פרט לפרט את פעלוליו, המושתתים כולם על מדע, היגיון, זריזות ידיים ואחיזת עיניים.
הדברים מתקשרים עם קטע המובא במאמרו של א' ש' הרשברג באתר "דעת" בשם "תנועת ההתגיירות הגדולה בתקופת הבית השני" - ולהלן ציטוט בענייננו:
"...אריסטו צייר גם את ההסתפקות הגדולה והמפליאה של היהודי הזה באכילה ובשתייה. הטיפוס של היהודי ההלני הזה המקבל מעט והמשפיע הרבה הוא סמל דמות היהודים ההלנים בכלל. וכן סיפר (שם, שם) היקטיאוס מאבדרה, בן דורו של אלכסנדר מוקדון, בדבר יהודי אחד ושמו משולם שנמצא בחברת הרוכבים היהודים שהורו את הדרך למקדונים והוא איש גיבור חיל עולה על כל ההלנים והברברים במלאכת הירייה בקשת; כאשר עמדה החבורה מלכת, בפחדה מדברי הרואה שנבא לה רעה על-פי סימני מעוף ציפור אחת, משך משולם בקשתו ויהרוג את הציפור וילעג לרואה באמרו: אם הייתה רוח נבואה בציפור הזאת, למה זה לא ידעה את אשר יקרה מחציו של משולם היהודי? היהודי ההלני השתמש אפוא בכל מקרה ומקרה לקעקע את ביצת האליליות ולהשריש במקומה את יסודי דת היהדות. גם שאול הטרסי, שליח הדת הנוצרית, מעיד, כי בלב כל יהודי חיה הכרה עצמית של מורה דרך החיים".
מה נובע מכל הציטוטים לעיל?
מה, באמת, הוא המשותף לרש"י שלגלג על "ראיית הנולד" של בלק וערער על תכונותיו המאגיות, לקוסם ניב הדר (שהוא, אגב, חובש כיפה), וליהודי משולם שקלקל למאמינים בתכונותיה המאגיות של הציפור את השורה?
ההתרחקות מן הנס, ההימנעות מאמונות טפלות, ההיבדלות מהמיסטיקה. לא במקרה דווקא היהודי משולם שהיה סמל לאמונה היהודית - ביטל במחי חץ הקולע למטרה את העבודה הזרה של הגויים בלכתם אחר "ציפור פלא" בעלת תכונות מיסטיות המכתיבה להם את דרכם.
|
| תאריך:
|
06/07/2009
|
|
|
עודכן:
|
06/07/2009
|
|
ד"ר אברהם בן-עזרא
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אוף!
|
7/07/09 08:29
|
|
|
|
2
|
|
ומלהגת על שלום.
|
7/07/09 13:13
|
|
השאלה האם בכלל ניתן למצוא יסודות נבואיים בשירת ח.נ. ביאליק ולהגדירו כנביא, העסיקה בצדק רבים מן הבאים בפתח יצירתו. בצדק, משום שביאליק אינו מסתיר כמיהתו לנבואה ולעיתים אף משתמש ביסודותיה כמו למשל תוכן הנסמך לפסוקי הנביאים, צורה, מינוח ומעל הכל: הפוזיציה של האני השירי. עם זאת, עולה השאלה האם בכלל אפשרית בתקופתנו נבואת אמת על כל גילוייה או שמא במידה שאכן ישנם יסודות נבואיים אצל ביאליק אין הם אלא 'פוזה אמנותית' או מן הסתם 'קוריוז'?
|
|
|
|
|
היהודים לבדם הם אזרחים ותושבים בארץ ישראל מכוח החסד, ההבטחה והברית שבינם לבין הקב"ה ובפרט תושבי יהודה ושומרון, כמו שאר היהודים שמקום מגוריהם הקבוע הוא בשכונות הירושלמיות שמעבר לקו הירוק, תושבי הגולן וכמו גם מגורשי חבל עזה שאינם בראש ובראשונה אזרחיה של מדינת ישראל, ככל שהיא מדינה שבגדה בשליחותה ואינה תופסת את מהותה. כל היהודים בארץ ובעולם שהכרתם ורגשותיהם קרובים לאמור כאן, הם חלק מעיקרו של העם היהודי ולא כיהודים שקמו על עם ישראל ועל ארצו כדי להאבידם מעיוורון, מאונס או מרצון.
|
|
|
|
|
מכבש המניפולציה הרגשית שמפעילה התקשורת הישראלית בנושא השבויים עושה שמות ברצון העמידה של העם ומנהיגיו ומוביל לכניעות ההולכות והופכות ליותר מופקרות מפעם לפעם. השלהבת הזו נפלה גם בארזים דוגמת גלעד כץ, הכתב והפרשן המעולה של "מקור ראשון" שקרא בגיליון 620 לשחרר את גלעד שליט, בהתאם לתנאי הכניעה שמכתיבה התשלובת של החמאס והתקשורת הישראלית.
|
|
|
|
|
לכל אדם יש תאריכים שנצרבו אצלו בתודעה. יש תאריכים, ויש תאריכים. יש תאריכים עצובים, ויש שמחים. יש תאריכים הנוגעים אליו, לחייו, ישירות, ויש הקשורים בהוויה שלו. יש תאריכים הקשורים לחיי המדינה שבה הוא חי, ויש כאלה שהם, איך נקרא להם, אוניברסאליים, כלל עולמיים, אבל השפיעו גם על חייו, ישירות או בעקיפין. המוח שלנו הוא סוג של קלטת, שבתוכה אנחנו דוחסים מכל וכל, גם תאריכים, כמובן. עם הזמן, טבעם של חיים, פורחים ונשכחים מזכרוננו אירועים ותאריכים. פשוט נמחקים. וזו הסיבה אגב, שהצריבה בתודעה אינה לנצח, אלא כמעט. לשנים ולמאורעות "הטפלים" יש השפעה רצינית על הזיכרון.
|
|
|
|
|
טבעו של האדם שכאשר משתבש לו משהו בחיים, הוא מביט מיד לצדדים כדי למצוא את מי יוכל להאשים. וכך גם בחינוך. אם חלילה כשל הילד, תתחלנה האשמות הדדיות. ההורים יפנו אצבע מאשימה כלפי מוסדות החינוך, אותם מוסדות שהם עצמם בחרו עבור ילדם וישאלו: "זה חינוך, זה?" והמורים מנגד יטענו: "צריך לבדוק מה קורה בבית!"
|
|
|
|
|
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
