ישראל והקדנציה השנייה של אחמדינג'אד

ניצחונו של אחמדינג'ד בבחירות לנשיאות אירן רע לישראל. כעת, משגרף את מרבית הקולות של הבוחר האירני, אנו ניצבים מול אחמדינג'אד משודרג שאישיותו ודרכו אושררו מבית וכפועל יוצא, יעלה משקלו הסגולי בקרב הקהילה הבינלאומית. הסתבר כי 63% מהבוחרים האירניים הם מכחישי השואה ותומכים בהשמדת ישראל. העם האירני אמר את דברו ואנחנו שמענו אותם.

צריך לתת לאירנים את הקרדיט שבחירתם באחמדינג'ד הינה רציונאלית בדיוק כמו לעזתים שבחרו בחמא"ס. כל גלי המחאות לא הניבו ראיה ברורה אחת שמדובר בזיוף ועלינו להיזהר מלהפוך לפרקליטי השטן.

האסכולה האופטימית שקמה בקרב "גורמים מדיניים בישראל" ונשענת על הערכה כי עם אחמדינג'ד יהיה קל יותר להשית על אירן סנקציות בינלאומיות, טועה, לדעתי, בכך שמתעלמת משני מרכיבים חדשים:

א. עליית קרנו של אחמדינג'ד, עקב התמיכה הגורפת מבית.
ב. הצינה שנושבת כלפי ישראל מביתו הלבן של אובמה.

אנחנו כבר לא הפוצי מוצי של האמריקנים, והאירופאים שתמיד ראו בנו קוץ בתחת, חופשיים כעת לשחרר מטחי לחצים כלכליים ואחרים כנגדנו. מימוש המדיניות המסורתית שלהם נטוע בהליך של איסלמיזציה זוחלת מבית – תוצאה ישירה של מדיניות ליברלית מתמשכת וההשפעה האיסלאמית הגוברת על המדיניות של אירופה והאינטרסים שלה היא בלתי נמנעת.

קואליציה חדשה, תואמת את האג'נדה של אובמה, מגדירה כעת את המרחב שבו יתממש התסריט של תוכנית הריאליטי הריאלית של ישראל. הישרדות. במציאות כזאת כושר התמרון שלנו הפך להליכה על חבל דק.

אירן תשיג נשק גרעיני. ארצות הברית לא תעצור אותה, אירופה לא תמנע ממנה וראש סבא"א לא יעכב אותה. הם לא מספיק רוצים, ומול נחישותם של האירנים, פעולותיהם הן בחזקת מעט מדי ומאוחר מדי ואנחנו נלמד לחיות במציאות החדשה הזאת.

ישראל, שתמצא את עצמה מבודדת, תאלץ לבחור את הטקטיקה הפחות גרועה במרחב תמרון צר ביותר. האופציה הצבאית כנגד הגרעין האירני אינה ריאלית בקונסטלציה הנוכחית, וזאת לא משום שאין לנו את היכולת לתקוף, אלא בגלל שאין לנו את היכולת לספוג; לכן נאלץ לנתב את כל האנרגיות כדי לשכנע את הקהילה הבינלאומית שמצויה בין הבנת האיום לאינטרסים אחרים שלה, להאיץ ולהחריף את הסנקציות נגד אירן. פעילות זו תיעשה תוך ספיגת הלחצים מנגד להגשים את חזונו של אובמה באזורנו.

התסריט הזה הוא כנראה בלתי נמנע כי ארסנל האפשרויות שלנו דל ביותר, כך שנאלץ לבחור בין סדרה של מהלכים חד-צדדיים כמו הסכמה למדינה פלשתינית, הקפאת הבנייה בהתנחלויות, הורדת מאחזים והעברה של חוות שבא ללבנונים - דרך פעולה שהתנסינו בה בגוש קטיף ובתוצאותיה המאכזבות לבין הגדרה של קווים אדומים שיכללו את אותם העקרונות שנכריז כי לא נוותר עליהם. וצריך להגדיר לעצמנו מהם אותם העקרונות.

האפשרות האחרת הינה כמובן להמתין לנס. גם הנס האחרון שהתרחש באזורינו בתחילתה של המאה הראשונה – עודנו שנוי במחלוקת. מאז - נס לא קרה לנו מבלי שגרמנו לו להתרחש, אך כשעוררנו את הנס שהקים את מדינת ישראל, הייתה לנו הנהגה אחרת. גם אנחנו היינו שונים וימים יגידו עד כמה השינוי הזה מהותי.