ב-1967 ריסקה ישראל את צבאות מצרים, סוריה וירדן ופיתחה את קונספציית "הסבירות הנמוכה" למתקפה ערבית. ב-1973 נופצה הקונספציה, על-ידי תהפוכות המזרח התיכון ומגבלות המודיעין, וישראל עמדה בפני סכנת השמדה.
ב-2003, בעקבות כיבוש עירק על-ידי ארה"ב, פיתחו קברניטי הביטחון הלאומי בישראל את קונספציית "הסבירות הנמוכה" למתקפה בחזית המזרחית, המהווה איום קטלני על "הבטן הרכה" של ישראל. ב-2009 מתנפצת הקונספציה על-ידי נסיגת ארה"ב מעירק והורדת הפרופיל הצבאי של ארה"ב במזרח התיכון, העלולים להיות דלק - ולא מים - למדורת האלימות האזורית. נסיגת ארה"ב אמורה להחזיר את קברניטי ישראל לקרקע המציאות ולמנוע התרסקות נוסח 1973. היא אמורה לשחררם מהאשליה שנוכחות הצבא האמריקני בעירק היא קבועה, מנטרלת את החזית המזרחית ומאפשרת לכאורה לישראל לקצץ בתקציב הביטחון ולהמעיט בחיוניות הביטחונית של רכסי יו"ש לביטחון ישראל.
השלכות המהפך במדיניות ארה"ב - מתקיפה והתרסה לנסיגה ופייסנות - יהיו תזכורת לאופי הבלתי-צפוי, הבוגדני והאלים של המזרח התיכון, המחייב סף ביטחון גבוה במיוחד למדינה היהודית. לדוגמא, ב-1969 הפכה לוב, בפתאומיות, מבעלת ברית של ארה"ב לבעלת ברית של ברה"מ. בסיס חיל האוויר האמריקני הגדול בעולם מחוץ לארה"ב, "ווילוס", הפך בן-לילה לבסיס סובייטי. ב-1979 הפכה אירן, בפתאומיות ובאלימות, מ"שוטר" אמריקני במפרץ הפרסי ל"גנגסטר" המאיים על ארה"ב. ב-1980 הפירה עירק את השלום עם אירן ופתחה במלחמה שהפתיעה גם את תחנות הרדאר האמריקניות המוצבות במפרץ הפרסי. ב-1989 התמוטט המשטר הסובייטי; פרשנים ליהגו על תום עידן המלחמות ועל "דיבידנד השלום", אך העולם - והמזרח התיכון במיוחד - הפכו לפחות-ודאיים, פחות-צפויים, פחות-יציבים ופחות-מובנים, ולכן ליותר-מסוכנים. ב-1990 הפירה עירק את השלום עם כווית, כבשה והרסה אותה. ב-1993 נחתם "הסכם אוסלו" ושמעון פרס כתב את "המזרח התיכון החדש", המבטל כביכול את חשיבות הגבולות והשטח לביטחון הלאומי. אבל, במקום תהליך שלום הפך אוסלו לתהליך של חינוך לשנאה וטרור חסרי-תקדים. כדי להבטיח את "הבטן הרכה" נאלצו צה"ל והשב"כ לחזור ליו"ש.
ב-1948 הפר המלך עבדאללה את התחייבותו לגולדה מאיר להימנע ממלחמה בישראל, ב-1966 הפר המלך חוסיין את התחייבותו לארה"ב שטנקים אמריקנים לא יחצו את הירדן , ב-1967 וב-1973 נאלץ חוסיין להצטרף למלחמות נגד ישראל, ב-1968-1970 העניק חוסיין לאש"פ בסיסים לטרור אנטי-ישראלי, ב-1990 שיתף המלך חוסיין פעולה עם סדאם חוסיין. מה יהיה גורל החזית המזרחית, והסכם השלום עם ישראל, אם/כאשר יופל המשטר ההאשמי על-ידי גורמי טרור פלשתיני, סורי או אירני?
השלמת הנסיגה האמריקנית מעירק והתרחקות ארה"ב מתפקידה כ"שוטר של העולם", עלולים להחריף מתיחויות פנימיות (בעירק), אזוריות וגלובליות, להגברת מעורבות פרו-ערבית רוסית, סינית וצפון קוריאנית, להסלמת התוקפנות האירנית, הסורית ולהחרפת איום הטרור על משטרים המקורבים לארה"ב במפרץ הפרסי, במצרים ובירדן.
נסיגת ארה"ב מעירק שופכת אור על פוטנציאל אי-הוודאות, אי-היציבות, אי-כיבוד הסכמים והאלימות במזרח התיכון (ללא קשר למדיניות ולקיום ישראל). תקדימי העבר מחייבים את ישראל לבסס את מדיניותה על תרחישים מזרח תיכוניים ולא להתמכר להרהורי-לב קטלניים. המזרח התיכון מחייב (במיוחד) את ישראל לסף ביטחון גבוה בגזרה המזרחית שהיא הפגיעה ביותר: רכסי יו"ש המהווים את "רמת הגולן" של ירושלים ושפלת החוף, את מכשול הטנקים היעיל באזור (1,000 מטרים תלולים במזרח) ופלטפורמה חלומית לפלישה לרצועת החוף הצרה (600 מטרים מתונים במערב).
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
