זהירות - מוקשים ב"סביבה"

לפי ידיעות בתקשורת, במסע של פעילי זכויות אדם נגד פקחי רשות ההגירה קיבלו הפקחים איומים טלפוניים באמצע הלילה, הטחות והטרדות, העברת מספרי טלפון של הפקחים באינטרנט - פעולות שאם אין בהן הפרת חוק, הן על הגבול הדק. בכל מקרה הם נוגדים את זכויות הפרט, זכויות שאותם ארגונים מתיימרים להגן עליהם.

בעקבות הרעש ראה מנהל הלשכה של משרד הרשות בעכו לעודד את עובדיו במכתב ששלח ובו נאמר לפי הפרסומים: "עובדי הלשכה בעכו מאחלים לכם הצלחה ומחזקים את ידיכם למען תקיימו הכתוב 'ובערת הרע מקרבך'. יעילות שליחותכם אינה נופלת משלנו. חיזקו ואימצו".

הפקחים שייכים ליחידת 'עוז' שהחלה לפעול בראשית החודש, והיא מחליפה את משטרת ההגירה שפעלה עד אז. הרשות כפופה למשרד הפנים ופועלת מכוח החלטת ממשלה שהתקבלה ב-2008. היחידה כוללת 200 פקחים אזרחיים שנבחרו לתפקיד, להם סמכויות שיטור כלפי זרים בלבד.

בימים הראשונים לפעילותה עוררה היחידה מחאות מצד שוחרי זכויות אדם, לאחר פעילות אכיפה מוגברת שנערכה סמוך לתחנה המרכזית בתל אביב. במסגרת פעילות זאת עוכבו עובדים זרים ופליטים לשם בדיקת מסמכיהם כדי לאתר שוהים בלתי חוקיים. מתחילת עבודת היחידה נבדקו כ-700 זרים, מתוכם נעצרו 100.

לפעילי זכויות האדם יש דרכים שונות לפעול במסגרת החוק נגד מה שהם רואים עוול. הזליגה מעבר לגבולות החוק יוצרת פירצה גדולה הרבה יותר. ואכן, יממה לאחר הטרדת הפקחים עובד ניגרי תקף פקח של היחידה במהלך פעילות שגרתית בתחנה המרכזית בתל אביב. כאשר ביקש הפקח לבדוק את מסמכיו של אזרח ניגרי, הלם זה באגרופיו בפני הפקח וגרם לחבלות בפניו. מקרה נוסף בו נתגלתה פעילות פלילית אירע כאשר רכבו של סגן מנהל יחידת עוז נפרץ בתוך חניון היחידה ונלקחו ממנו מסמכים אישיים. יומיים מאוחר יותר עצרה משטרת ישראל שני מבקשי מקלט מגאורגיה, כשברשותם המסמכים שנגנבו.

מחאה לא ראויה מצד שוחרי זכויות אדם גוררת אחריה, כפי שראינו, פעילות אלימה מצד העובדים הזרים נגד הפקחים. זאת ועוד; מסתבר שיש ערך מוסף חשוב מאוד לפיקוח. ביום שלישי האחרון התפרסם שעם הנעצרים נמנה אמריקני שמבוקש על-ידי ה-FBI.

לפעולות הפקחים משימה כפולה: אחת בפועל - לעצור מפירי חוק. עובדים שבאו לכאן באופן בלתי חוקי, להבדיל מאלה כ-150,000 שבאו לכאן בצורה מוסדרת. שניים - בעקיפין. במציאות של אבטלה גוברת, אין ספק שלפחות חלק מן העבודות יכול להתמלא על-ידי ישראלים, גם אם אצלנו בוחלים בעבודות מסוימות בענף השירותים. יותר מזה, מילוי משבצות עבודה על-ידי ישראלים תביא לקץ הניצול של מעסיקי הזרים אשר מקפחים אותם קשות בגובה השכר. נצלנים אלה אחראים במידה רבה להעסקה הבלתי חוקית, שלה נזקקים אלה שבאו באופן בלתי חוקי. לישראלים, לעומת זאת, הם לא יכולים לעשות זאת. לכן יש עוד ערך מוסף לפיקוח. שוחרי הסביבה חייבים להביא בחשבון את האינטרסים הרחבים של הציבור.

ב-17 ביולי 2007, לנוכח העיכובים בפתיחת כביש 9 בואך לירושלים, כתבתי בין היתר: "מעניין אם הפעילים בארגון 'אדם, דין וטבע' הזדמנו לאותו זיהום האוויר שכנגדו הם מתריעים. מה שהביא אותי למסקנה שלפעמים מיטיבנו, שוחרי הסביבה, הם מאוד סלקטיביים בכל הקשור לבריאותנו. תיקוב הסביבה את התנועה הממונעת, ייקוב הדין של שיקום נוף את הר האנשים שתקועים בפקק, ובלבד שחברת 'מוריה' תיענש. שכן, פתיחת כביש מספר 9 לא הייתה מענישה את הנוהגים בו, אך אי פתיחתו מענישה את הבאים לירושלים ובמידה רבה שוחרי הסביבה כמוני. בומרנג חלמאי. שירות דב."

ודוגמה טרייה יותר. בעקבות המהומות השבוע בשכונות מאה שערים וגאולה על-רקע מעצר ה"אם המרעיבה" תושבת השכונות החרדיות, החליט ראש העיר, ניר ברקת, להפסיק את השירותיים הציבוריים בשכונות. זאת לאחר שרכוש ציבורי בשווי מאות אלפי שקלים הועלה באש והיה חשש לשלומם של עובדיי העירייה לרבות שירותי תחבורה ציבורית. באגודה לזכויות האזרח תקפו את ברקת על "ההענשה הקולקטיבית".

אבסורד שגוף שלא רואה ולא שומע, אך יודע לדבר, ממליץ שלא להגיב להתקפת הפורעים, כזאת שמעמידה בסכנה לא רק עצים ואבנים אלא אנשים. ואכן, שוטרים שבאו להחזיר את הסדר נפגעו מחזיזים, עובדי עיריית ירושלים נפגעו מירי אבנים של החרדים. הם גם תקפו מבנים ציבוריים, ביניהם בניין משרד החינוך. עובדי רווחה חוששים להיכנס לשכונות שכן הם מאוימים. אז מה כאן הטרוניה על הענשה קולקטיבית? זה קוקוריקו של השכווי, מכיוון שהוא שכווי. קריאתו שלא בשעות השחר, מפריעה. כרטיס צהוב. גול עצמי.


לסגור את National Park Yellowstone

בל נחשוב שאנו כאן היחידים שלעתים מעדיפים את קדושת הנוף על נוחיות האדם. לפני כשש שנים כמה גופים של שוחרי הסביבה ניהלו מאבק נגד הפעלת מפלסות לפינוי השלגים בחורף בדרכים של "הפארק הלאומי ילוסטון" - National Park-Yellowstoneשנמצא בצפון מערב ארה"ב. הפארק מצוי בשטחן של מדינות מונטנה, איידהו וויומינג והוא חלק מהרי הרוקי הידועים. שטחו של הפרק הוא 9,000 קמ"ר בקירוב. אני משער שישראלים אשר ביקרו בארה"ב לא פסחו על אתר מדהים זה, שבו נמצאים אגמים, קניונים, נהרות ורכסי הרים, בשיפועים קורעי עין, שטחי לבה, מעיינות גיאותרמיים מן הגדולים בעולם, עופות, חיות ודגה. בקיצור – משהו משהו מעולם החי והצומח. הפארק הוא הליבה של המערכת האקולוגית ילוסטון רבתי, שהיא המערכת האקולוגית הגדולה ביותר ששרדה כמעט ללא שינוי ביבשת הצפונית מערבית.

טבעי שאתר מיוחד במינו כזה בעולם הוא נקודת משיכה, לא רק לתיירים מבחוץ, אלא למיליוני אמריקנים. אגב, מי שחושב שרוב האמריקנים מבלים את החופשות שלהם בחו"ל - טועה. הם מבלים אותן באמריקה הצפונית וגם בדרומית. לשלול מהאמריקנים גישה לנתיבי ילוסטון המושלגים בחורף, זה כאילו אתה שולל ממוסלמי תפילת יום שישי בהר הבית או של נוצרי ביקור בסאן פטרוס. הדרישה של שני ארגוני סביבה, "קרן למען החיות" – Fund For Animals ו"רשת מים כחולים" - Blue water Network למנוע את פינוי השבילים, כמוה כסגירת הפארק בימי חורף. טבעי שהצעד עורר התנגדות חריפה. הסוגייה הגיעה לבית המשפט והדרישה לא נענתה.

אולם במקרה זה לא היו שום מעשים של הפרת חוק, איומים טלפוניים, הפחדות וכיו"ב. הדרישה הרגיזה את הציבור אך לא היה בה משום חריגה מן הנורמות. אצלנו, "אין גבול" כמעט לשום דבר. אנו עם שיש בו הרבה פורצי גדר. בראש וראשונה בשל היעדר אכיפה תקיפה ומתמדת. לכן את הפעילות של 'עוז', יש לראות באור זה. אם מישהו רוצה לנהל מאבק נגד גירוש מהגרים בלתי חוקיים, הדרך פתוחה לפניו - דרך החוק. מאות שהשתתפו לפני שבוע בהפגנה בגן לוינסקי בתל אביב, רובם עובדים זרים, שבה קראו לעצור את המבצע של יחידת 'עוז' - היא דוגמה של מחאה חוקית. איום והטרדה נגד אוכפי החוק פסולה מכל היבט שהוא.

תופעה חמורה שמתלווה לעתים להפרת החוק היא שחברי הכנסת, המחוקקים שלנו, גם הם נמנים עם מותחי הביקורת. במקרה זה על שילדי העובדים הזרים נולדו כאן. זה עניין לבירור במישור הרשות המבצעת או הרשות השופטת; אלא מה, הפופוליזם אצלנו הוא מעל לכל, והאבסורד הוא שהמחוקקים עצמם גם הם משתתפים בחגיגה של פריסה מן העוגה והרצון לשמור עליה. כמו באותה פרסומת להשקעות "גם מזה וגם מזה". את זה ניתן לעשות בהרבה דברים אך לא בכל הנוגע לשמירה על החוק.


מכל זאת עולות שלוש מסקנות: אחת - שכל אידיאולוגיה, כאשר היא על סף הקנאות או שחוצה אותו, היא מסוכנת ומסכנת את הדמוקרטיה. על כגון אלה נאמר ש"הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות". גם במישור האישי וגם במישור הציבורי, קנאות אידיאולוגית סופה רע. וכי מי רצח את ראש ממשלת ישראל? לא פושע פלילי. קנאי אידיאולוגי. גם הפורעים במאה שערים הם אידיאולוגים קנאים. המלחמות שגרמו לשפיכות הדמים הרָבָה ביותר במאה העשרים היו מלחמות אידיאולוגיות קנאיות.

שתיים - העובדים הזרים, שלא באים ממדינות דמוקרטיות, מפרשים לא נכון את צורת המחאה. הא-ראייה ביום א' האחרון כשניסו אנשי היחידה לעצור סודאני הוא הותקף על-ידי חבריו.

שלוש - לפני ששוחרי זכויות עושים מאמצים ללמד אותנו, הציבור הרחב, עליהם ללמד את תומכיהם, ומסתבר גם את אלה שעליהם הם מבקשים להגן, שיש גבול שאין לעבור אותו. ויג'ילאנטים בכלל ואידיאולוגיים בפרט, ורובם הם כאלה, מסוכנים לחברה ופוגעים בשמם הטוב של ארגונים וולונטריים שעושים מלאכה טובה למען הציבור.