100 ימים שחורים בממשלה

לאחר 100 הימים הראשונים, כיצד משתקף ממשלו של נתניהו בעיני אדם מן המחנה הלאומי?

• היחס העוין אל ההתנחלות היהודית נמשך ואף החמיר, עד כדי הקפאה גמורה באישורים ובהיתרים לתוכניות בנייה. עוזי ארד, יד ימינו של נתניהו, טוען שישראל מחויבת לכל הגזירות האנטי-התיישבותיות שממשלות השמאל קיבלו על עצמן בעבר. ממשלת נתניהו נוהגת כממשלת המשך של אולמרט-לבני. "רוח המפקד" שיורדת אל הצבא והמשטרה אינה שונה מן ההתנכרות של ימי שלטון קדימה. המתנחלים, כמו שהיו כך נשארו - בנים חורגים.

• הטרור המשפטי נגד המתנחלים והימין בכלל - נמשך: "הנוהלים המיוחדים", אכיפת היתר, ההתעמרות המשטרתית.

• מעמדו השערורייתי של נשיא המדינה פרס, המתפקד כאלו היה "ממשלה ב'", לא השתנה ואף התחזק. האיש רוקח מאחורי הקלעים את האסון הלאומי הבא תוך הפרה גסה וחצופה של חוק-יסוד נשיא המדינה - וראש הממשלה, נתניהו, נותן לכך יד.

• הקו השמאלני של אהוד ברק כשר ביטחון לא השתנה. להפך, עוצמת מדיניותו הפרו-פלשתינית רק עלתה. פונקציות חשובות השייכות לראש הממשלה ולשר החוץ נמסרו לפרס ולברק. הם המוציאים והמביאים בכל העולם, וכמו הגרז'ניק במערכון הגששים ששאל "היה מנוע?", מתבקש לשאול: היה ליכוד? לאן התפוגג לו ניצחון הימין בבחירות?

• "שער המזרח" בירושלים נותר חסום. בשדמה שבין תקוע להר חומה בירושלים מגבילים את הנוכחות היהודית, בעוד אשר ערביי בית סחור, שהשתלטו על חלק גדול מהמחנה הצבאי הנטוש, התנחלו וירשו. וכל זה בתוך "כיבשת הרש" שהותירה אוסלו ליהודים - "שטח C". גם אזור תעשיה ענק, שטוני בלייר, שליח הקוורטט, ביחד עם נתניהו מקימים לערביי ג'נין, אמור לקום ב"שטח C".

• ערבים שורפים ספרי קודש בחומש וממשלת נתניהו אינה מתירה לקבור אותם במקום. מאות שוטרים גויסו ואומנו לעימות כוחני. רק בתרגיל הטעיה, בלילה, הצליחו לקבור את הספרים השרופים.

• אוזלת היד נוכח הבנייה הערבית הפרועה והבלתי חוקית נמשכת, בד-בבד עם הריסה בלתי פוסקת של מבנים שבנו יהודים.

• גם בתקשורת העוינת אין חדש. אותם מגישים, עורכים וקריינים שמאלנים. אותו ליהוק על טהרת השמאל של המשתתפים בדיונים, בראיונות. אותם מומחים חבוטים מוזמנים שוב ושוב להשמיע את חוכמתם השמאלנית בגרוש. אותם פרשנים, אותה תעמולה ערבית-פלשתינית בעברית. וכן, גם אותם קולות בודדים מן הימין שנועדו לשמש כעלה-תאנה על ערוות הפרת חוק רשות השידור, המחייב איזון.

• ההתרפסות הגלותית בפני המצרים מאפיינת גם את ממשל נתניהו. כמקודם, ישראל ממנה את המשטר הערבי הזה, המזוהה לחלוטין עם האויב הפלשתיני וכלל אינו מסתיר זאת - למתווך ובורר, ויושב לו מובארק ומקבל ראשי ממשלה ושרים מישראל כאלו עבדו אצלו.

גלה כבוד מישראל תחת שלטון השמאל, וגלה כבוד ב-100 הימים הראשונים. אותו הסגנון, אותה השפה, אותם הגינונים, אותה עליבות, אותו חוסר אונים.

• גלעד שליט בשבי ואיש אינו רשאי לראותו. ועדיין, כמו תחת שלטון השמאל, המחבלים בבתי הכלא, כולל מחבלי החמאס, נהנים מתנאי מלון 4 כוכבים פלוס בית הבראה פלוס אוניברסיטה עם שתי פקולטות: אחת להשכלה כללית ואחת לטרור. אילולא קיבלו עיתונים, רדיו וטלוויזיה הם לא היו מבחינים שהשלטון התחלף.

• ההתעללות השבועית בחיילי צה"ל בנעלין ובבלעין נמשכת: פורעים ערבים וסוטים יהודים ועימהם זרים עוינים, המעיזים לבוא ולהתפרע כאן. גם ב-100 הימים של נתניהו איש מהם לא גורש מן הארץ.

• החוק לשיריון רמת הגולן הונח לפני הכנסת על-ידי ח"כ שאמה מן הליכוד ואולמרט הקפיא אותו. ב-100 הימים האלה, החוק הזה הדורש הצבעת 80 חברי כנסת לפחות לפני כל ויתור בגולן, הוגש לוועדת שרים כדי לאשרו להצבעה, אך פעמיים דאג נתניהו שהחוק יישאר מוקפא.

• גם ברטוריקה לא השתנה כלום. ביבי קם עם המילה "שלום" ואיתה הוא הולך לישון. שלום וביטחון, ביטחון ושלום. הס מלהזכיר שיש לנו כאן אי-אלו אידיאלים, שאנחנו מגשימים כאן איזה חזון, שיש לפנינו מטרה עליונה ומשאת נפש כלשהם, שלמענם הקורבנות, למענם הסכנות, הסיכונים, הדם והיזע וגם השאיפה לשלום וביטחון.

אם כן, האומנם ב-100 הימים האלה שום דבר לא השתנה? התשובה המדהימה היא שדווקא כן השתנה, אבל לרעה: הכיוון שתפסה ממשלת נתניהו הוא יותר שמאלני, יותר פרו-פלשתיני, יותר אנטי-ציוני מזה של הממשלה שהייתה לפניו.

השינוי הראשי, המפליג, הוא כמובן הצטרפותו המפורשת של נתניהו בנאום בר-אילן אל מקימי המדינה הפלשתינית בארץ ישראל המערבית, תחת סיסמת "שתי המדינות". כשראש הליכוד, המכהן גם כראש הממשלה, מכריז על דבר כזה בפומבי, ובמפלגה אין כל התנגדות של ממש ומוסדותיה, ח"כיה ושריה שותקים - זו מהפכה, וכך גם התקבלה בעולם: קונצנזוס בין ימין לשמאל בישראל על הקמת מדינה פלשתינית! - זה ורק זה הוא האירוע הגדול שארע ב-100 הימים הללו - הבגידה הגדולה, ההיסטורית, של מפלגת ז'בוטינסקי ובגין בארץ ישראל!

• אולמרט הירשה לגנרל דייטון להקים צבא-מחבלים חדש לאבו מאזן? נתניהו מגביר את הקצב ומעביר 1,000 רובי סער נוספים.

• אולמרט החל - בזהירות ובאיטיות - בפירוק מחסומים? נתניהו אוגף אותו משמאל, מחסל מחסומים לעשרותיהם, וכבר ניצל בנס מתנחל מבנימין מהתקפת ירי על מכוניתו.

• ממשל אולמרט דיבר על פיתוח ישראלי בפת'חלנד של רמאללה? נתניהו וסילבן שלום מבצעים. ארבעה מיזמים גדולים שיהיו, ברובם, בשטח הדל שאוסלו הותירה ליהודים. מה הם כל-כך ממהרים, נתניהו ושלום?

אבו מאזן, מכחיש השואה ומעליל השואה, הטוען בספרו שישראל והנאצים תכננו ביחד את השמדת היהודים, המכהן גם כראש הפת"ח - האם כבר שינה את חוקת הפת"ח הקוראת להשמדת ישראל?

מעשה בעורך דין שיצא לחופשה ומסר את המשרד לניהול בנו, עו"ד מתחיל. בשובו, בישר לו הבן בגאווה שהצליח "לגמור" את התיק הכי גדול, תיק עתיק, שהעסיק את המשרד במשך שנים. מה עשית? הזדעזע אביו הוותיק והמנוסה: שנים אנחנו חיים מן התיק הזה, ואתה חיסלת אותו? בל נתפלא, שמה שהשמאל לא עשה למען האויב הפלשתיני בכל שנותיו, כמו השמדת המאחזים - ממשלת נתניהו "תגמור"!

• מיפנה לרעה ב-100 הימים הראשונים חל גם ב"ישראל ביתנו", שם העביר ליברמן בהינף יד את חמישה עשר הצירים שלו מן הימין אל השמאל. האיש מגיב כ-"יס-מן" על כל סטייה שמאלנית של נתניהו, ולשיא הגיע בתשובתו העקומה על השאלה, למה ברק ופרס מנהלים שיחות מדיניות בחוץ לארץ ולא הוא, שר החוץ. אני פסול, השיב ליברמן. כמתנחל ביישוב מבודד עוד יאמרו עלי שאינני אובייקטיבי. דומה הדבר, כאילו פרס היה פוסל את עצמו למו"מ על גורל ארץ ישראל בגלל אחריותו לאוסלו, פן יאמרו עליו שאינו אובייקטיבי... אבל בוחריו של ליברמן שלחו אותו ואת 14 חבריו לכנסת עם הוראה הפוכה בדיוק: לפעול להצלת נוקדים!

• וב-100 הימים האלה מונה מייקל אורן, האיש המצדד בנסיגה מלאה לגבולות הקו הירוק, לכהן כשגריר ישראל באמריקה.

רק תנועה אחת בכיוון שהובטח לבוחרים עשתה ממשלת נתניהו, אחת בלבד: איוש הוועדה למינוי שופטים באופן שיאפשר שינוי לטובה בהרכב בית המשפט העליון.

• עוד שני דברים שארעו ב-100 הימים הראשונים מבשרים רעות לימים הבאים של ממשלת נתניהו. עוזי ארד, בראיון לארי שביט מהארץ (10.7.09), התבטא שביחד עם הקמת מדינה פלשתינית - חלק מן התמורה שישראל תתבע כ-"ערבות לביטחון הדדי" יהיה חברות בנאט"ו והסכם הגנה עם ארה"ב.

ההיגיון שמאחורי ההתניה הזאת ברור: למן הרגע שמדינה פלשתינית תקום בהרי יהודה והשומרון, מדינת ישראל לא תוכל עוד להגן על עצמה, ואת המשך קיומה אפשר יהיה להבטיח רק כמדינת חסות של נאט"ו ואמריקה. את הדאגה, שהחסות הזאת תכבול את ידיה של ישראל מול הערבים ותשים קץ לעצמאותה, דחה ארד במשיכת כתפיים.

מי אתה עוזי ארד? בכינוס הרצליה השמיני, לפני שנה, הוא הציג "נייר עבודה" על חילופי שטחים, עם מפות מצורפות, ובו הצעה לסגת כמעט מכל שטח יהודה ושומרון, מפות מן הסוג שאולמרט ולבני הציגו לאבו מאזן. הראה לי את מפתך, ואומר לך מי אתה!

חידוש מעורר חלחלה ב-100 הימים הראשונים היה שליחותו של פרס למצרים. אחרי פגישה ממושכת עם נתניהו הוא נסע אל מובארק "להעביר לו מסרים בשם ראש הממשלה", ומה שמסר היה "יוזמת שלום על פרטי פרטיה, כולל מפות נסיגה ובהן השטחים בתוך הקו הירוק שישראל מוכנה להעביר לערבים תמורת 'הגושים'" (מקור ראשון). למעשה, נמשך בקהיר המו"מ של אולמרט ולבני עם אבו מאזן ואבו עלא: פרס החליף את אולמרט, ומובארק - את אבו מאזן.

משליחותו של פרס אנו למדים, שהכרזת "שתי המדינות" של נתניהו לא הייתה מס-שפתים בעלמא, ולא "סרק! סרק!" כפי ששוטים אצלנו ביקשו להשלות את עצמם. היה זה רק קצה קצהו של קרחון ענק - השתלבותו המלאה של נתניהו ב"מחנה השלום".

היו אלה גם 100 ימים של תעודת עניות לשרים ולחברי הכנסת ששתקו את שתיקת הכבשים, ובשתיקתם הפכו לשותפים שקטים לנטישת האידיאלים והבוחרים שלהם. מכתב ההתנגדות של ח"כ חוטובלי אינו מספיק לחלוטין, נוכח גודל האסון הצפוי.

קיץ חם מחכה לנו, ולאנשי הליכוד לא נותר הרבה זמן להתעשת. פרס וברק, הרוכבים על גבו השבור של נתניהו, יהרסו את מפלגתם תוך שהם מאמללים עם וארץ.