"ג'נין ג'נין" - השכל מול הרגש

הפולמוס המחודש סביב הסרט "ג'נין ג'נין", בעקבות פסיקת בג"צ , מהווה הוכחה נוספת לשטחיות השיח הציבורי, גם בסוגיה כה טעונה.

צאתו לאוויר העולם של הסרט, לא בתום לב יסודה; אדרבא, הפקתו היא מלאכת מחשבת של כוונת זדון להשחרת פניה של ישראל, תוך שימוש מניפולטיבי בחומרים מצולמים ותדרוך מגמתי של מרואיינים, יתכן אף באמצעי "שכנוע" שאינם משתמעים לשני פנים.

אין המדובר ב"הצגת האמת מן הצד הפלסטיני" כדברי יוצר הסרט, אלא בניסיון נואל לסתור את ממצאי הוועדות הבינ"ל הבלתי תלויות, אשר פסקו חד משמעית כי במחנה הפליטים ג'נין לא בוצע טבח, אלא התנהלה לחימה אינטנסיבית, שתבעה למרבה הצער, גם קורבנות אזרחיים .

זכות הקיום של הסרט, גם בעיני יוצריו, שואבת את חיוניותה מ"עלילת הטבח" שיוחסה לצה"ל, ואשר הוטמעה ברוב כישרון תפלול, על-ידי מעצבי מסרי התעמולה של ה"רשות הפלסטינית".

חרף הזמת העלילה וחשיפת העובדות לאשורן, עדיין רובצת עננה של ספקנות ביחס לאמינותה של ההסברה הישראלית בעניין זה.

כפל השימוש בשם "ג'נין", הינו אף הוא, מעין גימיק מתוחכם, המייצג ביטוי של אבלות ויתמות, שנועד לשוות לעניין הטבח, ולו באופן תת-מודע, סממן של אוטנטיות.

תהיה זו תמימות להתייחס ברצינות לטענתו של מחמד בכרי כי הסרט נועד לעמת את "האמת הפלסטינית" מול ה"אמת של ישראל". ברי כי "ג'נין ג'נין" לא נוצר אלא כתחמושת תעמולתית ארסית, המכוונת אל קהלי יעד במערב, ובעיקר באירופה.

הטיעון של בכרי ולצידו חברי כנסת ערביים כי ראוי שהסרט יוקרן
בפני הציבור הישראלי, אינו אלא עשיית שימוש ציני במימד "זכות הציבור לדעת", בהינתן האסמכתאות הבינ"ל שבידי ישראל בסוגיית ג'נין.

הצגתו של בכרי כ"מנצח הגדול", על רקע פסיקת בג"ץ, היא בלתי נתפסת, זאת כאשר ננקטת כלפיו בכלי התקשורת האלקטרוניים מידה של סלחנות, גם כאשר הוא קובע כי הוא "אינו טוען שכל חיילי צה"ל הם רוצחים", במשתמע חלק מהחיילים הם כאלה. דין דומה חל על שלוות הנפש שבה מתקבלים דבריו בהקשר ל"אמת הפלסטינית" בסוגיית ג'נין. האומנם יש זכות קיום ל"אמת פלסטינית"? בפרט כאשר בידי ישראל "תעודת יושר" שקיבלה מגורמים בינ"ל מוסמכים, שאינם מזוהים כאוהדי ישראל מובהקים.

ולסיום, העובדה ששופטי בג"ץ נדרשו לציטוט מתוך "מורה נבוכים" של הרמב"ם ולפיו "ובשכל יבדיל האדם בין אמת לשקר", מעניקה ציון גבוה לכושר ההבחנה ושיקול הדעת של הצופה הממוצע.

למרבה הצער, כאשר בתעמולה עסקינן, הרגש ולא השכל הם היעד שאליו מכוונים מחוללי המניפולציה.