האופטימיות היא תכונה חיונית להתנהלות נכונה ולהתגברות על מאמצים ומעבר מכשולים, וככזו יש לברך עליה ככל שהיא מצויה ולדחות את הפסימיות לקרן זוית. לכן, שמחתי לקרוא כי ראש הממשלה בנימין נתניהו - אופטימי בהערכתו שתושבי עזה ישללו מהחמאס את השלטון. אלא שבצד האופטימיות וליד הפסימיות - יש גם ריאליות, שכדי לקבל החלטות נכונות - צריך לקחת אותה בחשבון.
והריאליות בענייננו היא שונה בתכלית השינוי מהאופטימיות שהובעה על-ידי נתניהו, משתי סיבות עיקריות:
א) המגמה של תושבי עזה אינה בכיוון האופטימי, אלא בכיוון מנוגד לו, והם לא רק תומכי טרור, אלא גם מחנכים את דורות העתיד שלהם בכיוון זה, וניתן לתהות על כך מתוך עיון בספרי הלימוד שלהם ובעיתונות המקומית שם.
ב) גם אם יתקיים מצב בו יהיה רוב למתונים - עדיין ישלטו תומכי הטרור. אירן היא רק דוגמת-המחשה לטיעון זה.
השאלה היותר עמוקה אינה מה יהיה שם, אלא מה יהיה כאן.
כאן - עקב מגמות דמוגראפיות ברורות ומתבהרות - חוגי השמאל הקיצוני ובכללם ערוצי התקשורת - יילכו ויתמעטו, ומכיוון שבניגוד לשם כאן דווקא יש דמוקרטיה, המגמה הזו תשפיע על מבנה הממשל במדינת ישראל באופן שלממשל העתידי כבר לא יהיה כל-כך חשוב האם טרוריסטים דוגמת הנייה או מכחישי שואה דוגמת אבו מאזן ישלטו בעזה...
אלה ואלה ימשיכו את דרך הטרור, ומובטח כי לא יתחילו פתאום להתעניין בעיצוב פנים ובפילוסופיה במקום להרכיב מטעני התאבדות וליישמם. ושוב, זאת אינה אמירה בעלמא, אלא תוצאה של בחינת החומרים בהם מולעטים זאטוטיהם, ועיון בפרסומים המובילים הלכי רוח תומכי טרור ושונאי יהודים. רק כאשר המגמות הללו ישתנו, ורק אז, תחל ספירה של שנות שניים-שלושה דורות שבתומה ניתן יהיה לחוש בשינוי-מה.
גישתי לעיל אינה פסימית.
גישה כזו הייתה יכולה להיתפש כפסימית רק במצב בו בצד תמיכת טרור, הם בעזה גם היו יכולים לממשו עד כדי התגברות על ישראל, דבר שהוא רחוק, או, גישה זו הייתה יכולה להיחשב כפסימית - לו מגמת הממשל בישראל הייתה שמאלה, דבר שאינו אפשרי מהסיבות הדמוגראפיות שכיום הן מתממשות מול עינינו כעובדות ברורות.
שלטון החמאס בעזה אינו אמור לנסוך בישראל פסימיות כלל ועיקר. הוא אמור לנסוך פסימיות שם, כי הטרור, שהוא רעה חולה לתומכיו, אינו כאן אלא שם. הגעתו לכאן היא מוגבלת והגבולות הם בשליטה מוחלטת של צה"ל המותווה על-ידי מדיניות הממשלה. אין כאן כלל בעיה של התמודדות מול הטרור, אלא רק עניין של קבלת החלטה איזה סדר גודל של כוח יש להפעיל כדי לפגוע בו או לחסלו. ובכל זאת, מדינאי רשמי של מדינת ישראל, גם פקיד זוטר במשרד החוץ, חייב להביע עמדה אופטימית כפי שהובעה, ואזרחי ישראל - כבר יבינו מה שנחוץ להבין מכך.
