מכשול בדירה בחסות התקנות

בתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות) התש"ל 1970, התוספת השנייה, סעיף 3.2.2.6 קובע כי במהלך מדרגות אחד יהיו לכל הפחות 3 מדרגות. אולם, סעיף 3.2.1.5 מתיר תכנון מדרגה אחת שמידת הרום שלה היא עד 20 ס"מ (!) ביציאה מהדירה אל מרפסת פתוחה, חצר או גג- ובלבד שמדובר בדירת מגורים צמודת קרקע.

הדרישה בסעיף 3.2.2.6 מוצדקת, שכן מדרגה אחת סמויה מהעין והיא מהווה מכשול מובהק בהליכה.

לעומת זאת, המדרגה הבודדה אשר הותרה בסעיף 3.2.1.5 לתקנות בדירת מגורים צמודת קרקע- תמוהה, וזאת ממספר סיבות;

1. מדוע מותרת מדרגה אחת ביציאה למרפסת של "דירת מגורים צמודת קרקע", אך אסורה היא ביתר הדירות? כיצד ניתן להנחיל תקנות שונות לפריטים הזהים בתנאיהם ומהותם, ולצפות שהמשתמש יתייחס ברצינות לתקנות אלו?! להבהיר- ייתכנו שתי מרפסות זהות לחלוטין ואף בבניין אחד, עם הוראות סותרות... בדירה אחת ידובר בפריט שגרתי, ובאחרת- בליקוי בטיחותי. האם האנשים הגרים בדירה צמודת קרקע מורגלים להלך כאשר עיניהם מושפלות בקרקע, להבדיל מבני אדם אחרים?!

2. מדוע הותרה מדרגה ביציאה לחצר, אך לא בכניסה לדירה? אם מדובר במכשול בכנסיה לדירה- מדוע להתיר את המכשול ביציאה אל המרפסת? אם סבור המחוקק כי אין בכך משום מכשול- מדוע מצא לנכון לאסור מדרגה אחת מלכתחילה?

3. אף שמותרת מדרגה אחת כאמור לעיל, התקנות לא מפרטות האם מדובר במדרגה עולה או יורדת. לא רק זאת, ועוד- רום של 20 ס"מ הוא בלתי סביר להליכה ומהווה מכשול בפני עצמו, ויובהר כי הרום המרבי למדרגה המותר על פי התקנות עצמן הוא 17.5 ס"מ.

4. מדוע מצא לנכון המחוקק להכשיר מכשול מעין זה בדירת מגורים (וללא תלות במיקומה הפיזי בבניין)? הרי לצורך איטום הדבר לא נדרש כלל, שכן קיים פרט איטום ללא הגבהה כלשהי, בת"י 1752.

התמיהות נשארות בעינן, וככל הנראה כך גם המדרגות המסוכנות אשר ייבנו תחת חסותן של תקנות בנות תוקף חוקי, אך נעדרות תבונה.

מדרגה בודדה, בין אם בכניסה לדירה ובין אם בכל מקום אחר- מהווה מכשול וסיכון בטיחותי.

ראה בעניין זה ת"א 117/03 קסר אייל נ' ריג'י חברה לבנין בע"מ בית משפט השלום בקרית שמונה, שופטת; ב' סמסון, בו נפסק פיצוי בגין מדרגה ביציאה למרפסת, אף שהפרט נעשה לפי הנחיות התכנון ואף שאין תקנה האוסרת זאת במפורש;

"7. סעיף 1.005 -מדרגה ביציאה למרפסת.

קיימת מדרגה ביציאה למרפסת ופרט זה בוצע לפי הנחיות לעבודות תכנון 1.47 של משרד הבינוי והשיכון. למרות זאת סבור המומחה, כי מבחינת הנדסת אנוש קיימת הפרעה תפקודית. במעבר דרך הדלת, קיים מכשול בטיחותי וחוסר נוחות. ליקוי זה אינו בר תיקון, והמומחה ממליץ לפצות את התובעים בסכום של 3,000 ₪, אם בית המשפט יקבע כי ההפרעה הינה ברת פיצוי.

הנתבעת, באמצעות מנהלה מר ריג'י, חולקת על קביעה זו, תוך שהיא מתבססת על חוות דעתם של מומחים אחרים בתיקים אחרים, בהם נתבעה הנתבעת בפרוייקטים אחרים שהוקמו על ידה, ושם בוצע פרט דומה. מסתבר איפא, כי המומחים חלוקים בנושא זה.

אני סבורה, כי יש להעדיף את דעתו של המומחה, אך הואיל והוא אינו מסתמך על תקן האוסר קיומו של הפרט, ונוכח המחלוקת בין המומחים בעניין זה, אני קובעת פיצוי בשיעור 50%, דהיינו סך 1,500 ₪, בשל המכשול הבטיחותי וחוסר הנוחות בפרט זה."

[פדאור 06 (37) 384]


בנוסף, ראה ת"א 33698/05 נאמן עמוס נ' כליף צחי בית משפט השלום תל אביב יפו, שופט; א' סטולר. בפסק דין זה נקבע פיצוי על נזקי גוף עקב נפילה מסף מוגבה מהריצוף בכניסה למסעדה;

"אשר על כן ניתן לקבוע כממצא עובדתי כמעט וודאי כי התובע נפל לאחר שנתקל קרוב לוודאי בסף בולט מפני הריצוף של בית הקפה. המכשול לא סומן ולכן מירב האחריות נופלת על הנתבע 1. יחד עם זאת, כמובהר לעיל ראיתי ליחס לתובע תרומת אחריות לנזק בשיעור של 15%. "

[פדאור 07 (29) 784]


אף שהתקנות מתחדשות ומשתנות מעת לעת, טבעם של בני האנוש- לא משתנה.

המדרגה הבודדה- בין אם בפתחי דלתות ובין אם בכל מקום אחר- מהווה ליקוי ומכשול בטיחותי, אשר יש להימנע מתכנונו ומביצועו בכל מקום, גם במקומות בהם התירו התקנות קיומו של מכשול זה.