|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
למאמן הפועל תל אביב אין זכות דיבור בנושא מעילה באמון ● אלון חילו הרוויח פרסום לספרו רק בזכות שלילת פרס ספיר ● והפרטת המדינה של ביבי
|
פרשת שכטר את דה סילבה, שני כוכבי הפועל תל אביב, התחילה, כמצופה, בקול תרועה רמה אבל הסתיימה בקול ענות חלושה, לאחר שהתברר כי לא כצעקתה. וכך היה יאה שתיגמר. אבל לא כך סבר אלי גוטמן, שנתן למעריב (מדור ספורט, 2.08.09) תגובה חינוכית תחת הכותרת "הם מעלו באמון שנתתי בהם".
אינני רוצה להתפלסף או להתנגח עם אלי גוטמן, אבל האחרון שיש לו זכות לדבר על אמון (גם לא על אימון), הוא אלי גוטמן, שברגע של חולשה, אם תרצו, רגע של חרמנות, כמעט ופירק את משפחתו לרסיסים לטובת שדרנית ספורט מפורסמת.
אז אנא ממך גוטמן, טול קורה מרוכסן מכנסיך לפני שאתה מתבכיין על אמון שנמעל.
חשיפה ששווה יותר מ-150 אלף ש"ח
הסערה סביב פרס ספיר לספרות כמעט שככה, אבל בדיעבד מתבררות שתי עובדות מעניינות. אחת – גם אם היה מקום לתקוף את יוסי שריד, זה לא אומר שאלון חילו הסופר היה צריך לצאת חלק מהסיפור בגלל ספרו 'אחוזת דג'אני'. שהרי על-פי סיפורו של חילו, היהודים נישלו את הערבים מאדמותיהם ביפו סתם כך ללא סיבה הגיונית, בטח לא אנושית. עובדה שנייה – חילו אומנם לא יקבל את ה-150 אלף ש"ח (ואולי כן), אבל חשיפה שיש בצדה להגביר את מכירות הספר הוא קיבל גם קיבל.
אז עם כל הכבוד למעריב ולמנכ"ל הפיס שאול סוטניק, שכל כוונתם הייתה לדאוג למינהל תקין ולהוקיע צביעות וגניבת דעת, בשורה התחתונה הם רק עשו טוב לכמה אנשים. אפילו ליוסי שריד, שהתגלה כבן אדם עם חולשות, ולא מלאך משמים כפי שסברנו לתומנו.
לעניות דעתי, לו הסופר חילו היה צריך לשכור שרותיו של יחצן כדי שייחצן את ספרו הנ"ל, 150 אלף ש"ח לא היו מספיקים לכך...
אם כך, מה היה על מעריב לעשות כשגילה את הקנונייה? לטעמי, לתקוף את הסופר ואת ספרו, ולא את מי שהעניקו לו את הפרס.
רפורמה שהיא הפרטה
ההצעה של נתניהו לרפורמה במינהל מקרקעי ישראל מאוד מקובלת על הציבור – וזאת אני קובע כאזרח, לא כמי שעשה סקר בקרב אותו ציבור. אלא מה, בעוד שהציבור חושב רפורמה, כלומר שינוי מהותי בזיקה בינו לבין המינהל בעניין הבית שלו, נתניהו מתכוון להפרטת 800 אלף דונם קרקע, שבסופו של דבר מרביתם ינחתו בידיים פרטיות של טייקונים מכאן ומחו"ל.
המילה הפרטה כבר מזמן עושה חררה לאנשים, בעיקר כשהיא יוצאת מפיו של נתניהו. עד כדי כך מאוהב נתניהו בהפרטה, שהיה מי שאמר כי הוא מעולם לא יסתפק בהפרטות הסבירות אלא יסתער גם על הפרטות של גופים ומוסדות כמו ביטוח לאומי וכו'. ואיך לא, אם במדינה שלנו תהליך הפרטת בתי הסוהר נמצא כבר בעיצומו. ואני כבר לא מדבר על גופים חשובים בהחלט שהופרטו, אבל כדי לא לזעזע אותנו סיפרו לנו כי הם נמסרו לגורמים פרטיים על-פי שיטת ה-bot, כלומר, נמסרו לגורמים פרטיים ע"י המדינה לזמן קצוב.
אשרי המאמין.
|
| תאריך:
|
04/08/2009
|
|
|
עודכן:
|
04/08/2009
|
|
עמוס שריג
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אורח
|
6/08/09 10:23
|
|
|
|
|
|
רפי ק
|
7/08/09 12:59
|
|
ה-3 באוגוסט 2009 ייזכר כיום כואב ומדאיג. שתי אמיתות נחשפו ביום הזה. האחת: עם ישראל לא ראוי לארץ ישראל. הארץ הזו, שבמשך אלפי שנים נחשבה ארצו של עם ישראל, עלולה עם הרפורמה, לא להיראות יותר ככזו. במקום זאת היא תיעשה, סתם, לארצם של אנשים - יהודים, דרוזים, נוצרים, מוסלמים ואחרים. לא עוד ארצו של "העם היהודי". השינוי הזה יקשה עלינו מאוד במאבק על שימור הלגיטימיות של ישראל בעיני העולם. הלגיטימיות הזו מבוססת על הטיעון כי ל"עם ישראל" זכות היסטורית מיוחדת על ארץ ישראל. המאבק על הלגיטימיות עדיין לא מוכר כאן לרבים, אבל הוא הופך ונעשה איום ממשי ולא פשוט על המדינה.
|
|
|
|
|
התחזית הקודרת לפיה תידבק רבע מאוכלוסיית המדינה ב"שפעת החזירים", כבר נותנת היטב את אותותיה בשטח. מסדרונותיהן של קופות החולים עמוסים, כבר בעצם הימים האלה, במה שקרוי "חולים פוטנציאליים" - כאלה שכל עיטוש, שיעול, ליחה ומעט חום, נראים בעיניהם כסימפטום מובהק ואופייני למחלה.
|
|
|
|
|
אתמול נתבשרנו כולנו שהרפורמה במנהל מקרקעי ישראל עברה את ההצבעות בכנסת - השנייה והשלישית – בדם, יזע והרבה איומים. לצורך העניין, אין זה משנה כרגע מה דעתי על הרפורמה (כמובן שאני מתנגד לה...) ברם ידיעה מוזרה תפסה אותי, והצמרמורת שאחזה בי למקרא ידיעה זו הפכה מיד לבחילה נוראית.
|
|
|
|
|
לו הייתי נאצי, הייתי חוגג בשבועות האחרונים את נצחוני משום שמול עיניי קמו לתחייה מחודשת תופעות אנטישמיות ונאציות. נכון שזו לא הפעם הראשונה, אך בכל זאת ראויה לציון העובדה שתופעות אלה גויסו כביכול למטרות אמנות. מי לא בעד האמנות? מי לא בעד חופש הביטוי המגולם בתוך חופש הבמה? נכון שכנאצי אני מתנגד לכל רעיון דמוקרטי, אך כדי להשיג מטרות נשגבות, אני מוכן להמיר לרגע, ולו למען האמנות המגויסת, את חובת השתיקה בחופש הביטוי.
|
|
|
|
|
ארץ ישראל - כך במסורת היהודית וכך גם על-פי הבנתו של העולם כולו - היא אדמתו של עם ישראל, לא של חבר בעלי מגרשים. זכותו של עם ישראל על ארץ ישראל היא בת אלפי שנים. למרות שברַבּות מן השנים האלה העם כלל לא שלט בארצו, הזכות הזו השתמרה והיא הגיעה רעננה ובת תוקף עד למאה העשרים - לא בהורשה מיהודים יחידים לצאצאיהם, אלא כזכות קולקטיבית של עם ישראל לדורותיו.
|
|
|
|
|
