תשאלו את המוֹנְטַגְנָרְדִים

לאחרונה, הגביר הנשיא אובמה את לחציו על ישראל, כשתבע ממנה להפסיק את הבנייה בהתנחלויות, בעוד סגניו מפנים לישראל שאלות בפומבי בדבר תוכניתה הגרעינית, ובכך שמים קץ למסורת השתיקה ארוכת השנים של ארה"ב בעניין זה. אובמה שבר את חותם הידידות, ללא ספק כדי לפייס את העולם המוסלמי, ובכך לשמן את הגלגלים לוויתורים מצד מנהיגיו, אך ספק רב אם אלה אכן ייענו לו. דבר אחד ברור לחלוטין, שאויביהן של ישראל ושל אמריקה נהנים מן השינוי המתרחש בימים אלה. כך, כפי שהצביעו מספר פרשנים, ייתכן כי אנו עדים לתחילת קיצם של היחסים המיוחדים הללו בין שתי המדינות, ולתחילתו של סחף בתמיכה הציבורית מצד אחת מבעלות הברית הנאמנות ביותר של אמריקה.

במהלך מלחמת וייטנאם עשרות אלפי מונטגנרדים גויסו, אומנו וצורפו לתוכנית האמריקנית האסטרטגית בדרום מזרח אסיה. במשך עשור של לחימה לחמו למען אמריקה כ-100 אלף מונטגנרדים, ובכל זמן נתון לחמו כ-40-30 אלף מהם לצד כוחותיה של ארה"ב. עד סוף המלחמה נהרגו כ-200 אלף מונטגנרדים נהרגו, ואלה ששרדו הופקרו בידי הקומוניסטים הנקמניים, שהמתינו להם עם תוכנית לטיהורם האתני. מאז, פרט למעט מאוד יוצאים מן הכלל, מתרחקת וושינגטון מבעלי בריתה הקודמים כמו ממגיפה.

הרדיפות נגד בני השבטים האלה החלו ברצח המנהיגות הפוליטית והדתית שלהם בידי הקומוניסטים המנצחים. הסנאטור המונטגנרדי קְסוֹר רוֹט, הוצא להורג בפומבי באפריל 1975. השר לענייני מיעוטים, נֶיי לוּאֶט, מת בייסורים ב-1986 במחנה לחינוך מחדש, יחד עם מספר בלתי ידוע של עשרות אלפי מונטגנרדים ודרום וייטנאמים. אומנם לקומוניסטים לא היו רכבות כמו לנאצים, אך עלה בידם ליישם את תוכניותיהם המרושעות ל"טיהור אתני", בגרשם את המונטגנרדים מארץ אבותיהם, ובכרתם את יערותיה. למרבה הצער, מצב מחריד זה אינו נחלת העבר הרחוק, אלא מתקיים עדיין בוייטנאם של היום.

כך נפלו המונטגנרדים קורבן לגורל שהועידו להם הקומוניסטים, בדומה לגורל שהועידו אלה למיעוטים מדוכאים אחרים, כמו ההמונג של לאוס, החמר גרום (קמבודים מבחינה אתנית) בוייטנאם או הטיבטים והאויגורים של סין. כפי שפרסם ארגון זכויות האדם ה-Human Rights Watch, "המונטגנרדים מדוכאים זה עשרות שנים", דיכוי הכולל את מה שהאנוי מנסה בנחישות להכחיד: את אמונתם הנוצרית.

השנה, כמו בתיאום עם האנוי, הנחיתה מחלקת המדינה של ארה"ב את המכה האחרונה על המונטגנרדים, בעלי הברית הוותיקים של אמריקה. בתשובה לשאלות על מצב הדת בוייטנאם, הצהיר שגריר ארה"ב בוייטנאם, מייקל מיכלק, כי לא נמצאו די ראיות לרדיפה דתית. כך, שוב דחתה מחלקת המדינה את קריאותיה של הוועדה האמריקנית לחופש דת בינלאומי (USICRF), לגנות את הרדיפה השערורייתית של כנסיות ביתיות. זוהי עמדה פוגעת כלפי 300 מונטגנרדים, הכלואים כיום בוייטנאם בגין "פשעים" דתיים ופוליטיים. והרי הארגונים USICRF, Human Rights Watch ואמנסטי הבינלאומי אישרו את עובדת כליאתם של אסירים אלה. אחת מבני העם המונטגנרדי, פְּוּיְה הְבָּאט, אם לארבעה ילדים, נעצרה בשנת 2008 בגין הפשע של קיום תפילה בביתה. מאז לא נודעו עקבותיה, ומשפחתה חוששת שמא נרצחה בהיותה במעצר. היא לא תהיה המונטגנרדית הנוצרייה הראשונה הנרצחת על-ידי הרשויות הווייטנאמיות, ולא המונטגנרדית הראשונה שדבר מותה מאושר על-ידי מחלקת המדינה האמריקנית.

למרות זאת, נורמליזציה ביחסים עם וייטנאם הפכה עניין בעל חשיבות עליונה מבחינתה של ארה"ב, ונאמנויות העבר פשוט מסולקות הצידה. איך אמר המדינאי הבריטי בן המאה ה-18, לורד פלמרסטון? "לאומות אין ידידים קבועים, רק אינטרסים קבועים".

ובכל זאת, יש לחשוף את הטרגדיה של המונטגנרדים, גם אם חשיפה זו נשענת על "בסיס מוסרי", רחמנא ליצלן. ואם בסיס זה נחשב "בלתי ערב לחך", אדלג על התהום "המוסרית" הזו לבסיס היסטורי יותר, תוך השמעת אזהרה לישראלים, כי גם הם עלולים למצוא את עצמם הולכים בדרכם של המונטגנרדים – כלומר, ננטשים כלאחר יד ברוח המקיאבליזם.

הבא נרענן את זכרוננו: היה זה ב-1948, תחת ממשלו של הנשיא הארי טרומן, שארה"ב הייתה למדינה הראשונה אשר הכירה במדינת ישראל. מאז, שתי אומות אלה פיתחו את "יחסיהן המיוחדים" – ברית אסטרטגית של שיתוף פעולה צבאי, כלכלי ופוליטי. הן קשורות בערכים משותפים של דמוקרטיה, שהניבו שיא של 61 שנות ידידות.

עכשיו זה כבר אחרת. הנשיא אובמה אינו רק מחמם את האווירה נגד ישראל, אלא דוחף את ממשלת הליכוד לפינה, בהעלותו בכך את המחיר הנדרש מבעלת בריתו. על-רקע התגברות הספקולציות והחששות בדבר תזוזה ביחסי ישראל-ארה"ב, ב-21 ביולי השנה השיב השר דן מרידור בתקיפות לנשיא אובמה. הוא הזכיר לממשל אובמה את ההסכם הקיים זה שש שנים בין ארה"ב וישראל באשר להתנחלויות, גם אם זהו הסכם "שבעל פה".

גם למונטגנרדים היה "הסכם בעל-פה" עם ארה"ב. היה זה ב-4 באפריל 1975, בשגרירות ארה"ב בסייגון. הצפון וייטנאמים התקדמו ודרום וייטנאם עמדה ליפול. השר ניי לואט, הסנאטור קסור רוט ומנהיגים נוספים של המונטגנרדים התחננו בפני פקידי ממשל אמריקנים לעזור לעמם, ואכן הובטחו להם המשך תמיכה אמריקנית ופינוי בטוח. אד ספראג המנוח, איש משרד החוץ האמריקני, שהיה נוכח בשיחה זו, תיאר את האירוע כ"בגידה".

ההבטחות "בעל-פה" מעולם לא קוימו, העם המונטגנרדי סבל מאז קשות, ואילו השר לואט וסנאטור רוט נרצחו באכזריות על-ידי הקומוניסטים. וכך סיכם את הפרשה אד ספראג: "עלינו להרכין את ראשינו בבושה על הדרך שבה נהגנו במונטגנרדים, על כך שנטשנו אותם כפי שנטשנו".

אובמה שולח לישראל את שר הביטחון שלו – רוברט גייטס, את שליחו למזה"ת – ג'ורג' מיטשל, ואת יועצו לביטחון לאומי – ג'יימס ג'ונס. מבחינתה של ישראל מתפתח משחק פוליטי מסובך, וראש הממשלה נתניהו חייב לתמרן בזהירות בסבך, שמא כשמשון, הוא יפיל את הבית.

האם זהו סוף ליחסים המיוחדים בין ארה"ב ובין ישראל? ובכן, הכל אפשרי; כדאי לשאול את המונטגנרדים.