ישנם דברים מזעזעים יותר

יסלחו לי מנהלי הליגה נגד השמצה וראשי הוועד למלחמה באנטישמיות, אבל אני הקטן מסרב להזדעזע מפרשת השבדי והאיברים הנעלמים. אל מול גל הזעזוע הציבורי, אני אישית מעדיף להישאר שווה נפש.

יסלחו לי גם כל המזועזעים שחשו ביום שלישי צמרמורות קרות בגבם, אבל אם כבר עלילות דם – אני מעדיף אותן בניחוח אירופי. אותי מזעזעים הרבה יותר דווקא דברים אחרים, לדוגמה 34 חיילים דמיוניים עלומי שם ופנים, שכיכבו בעלילת דם אחרת שלמרבה הפלא זכתה לכבוד רב בתקשורת הישראלית. אני מזדעזע הרבה יותר למראה אנשי "שוברים שתיקה", שלפני שבועות אחדים רצו מאולפן לאולפן והתפארו בדוח שהפיקו, שבו טענו כי חיילי צה"ל רצחו בלא סיבה נשים, זקנים וילדים במהלך מבצע "עופרת יצוקה".

נכון שאין לו שמות של אנשים ספציפיים שנלקחו מהם איברים, אבל הוא שוחח עם אמהות פלשתיניות, שסיפרו על כך שבניהן חזרו מתים בלי איברים", הסבירה העורכת השבדית, שפרסמה את הכתבה והגנה על בולסטרום באומרה כי "הוא עיתונאי ידוע שמבצע תחקירים מעמיקים". אכן, הסבריה דומים מאוד להסברים ששמענו מאנשי "שוברים שתיקה", שסירבו לפרסם את השמות והתפקידים של החיילים, שמהם גבו כביכול את "עדויותיהם" המרעישות, עדויות שדווקא זכו לכבוד גדול בתוכניות האקטואליה בישראל.

עובדתית, שתי העלילות נהנות מרמת מהימנות דומה. אלו גם אלו, השבדים והנזירים ששברו את שתקנותם, מסרבים להציג שמות, פרצופים, תאריכים או מקומות מדויקים. אלו גם אלו מסתתרים מאחורי מסכות וטוענים שחיילי צה"ל רוצחים פלשתינים תמימים. אם אצל השתקנים חיילי צה"ל רוצחים סתם, הרי שאצל השבדי לפחות יש להם סיבה.

יסלחו לי כל המצקצקים בלשונם, אבל אני את עלילות הדם מעדיף לקרוא בשבדית מאשר בעברית מפי חיילים במילואים. עלילות דם מצד סקנדינביים בלונדיניים וכחולי עיניים? לזה אנו כבר רגילים, זה אפילו לא חדשות, אלא לכל היותר – חומר לפינת הנוסטלגיה של סמיר קונטאר ואבו עמאר. עלילות דם בעברית, מפי אנשים, שעימם אני אמור להילחם כתף אל כתף – זה כבר מזעזע אותי הרבה יותר.