News1 גאים להציג
מבקרים ייחודיים (Unique Visitors):
אתר - 526,892  סלולר - 1,331,088
   |   15:07:40
דלג
בלוגרים / בעלי טורים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
יואב יצחק
יואב יצחק
הדיווח יימסר לנשיא בפגישה שיערכו עמו נתניהו וגנץ יחד    נתניהו הוא שיכריז בכנסת על הקמת הממשלה ויציג את השרים ואת מחליפו בהגיע הרוטציה    בדרך זו "עוקפים" הצדדים קשיים במסירת מנדט לנ...
איתמר לוין
איתמר לוין  |  
אמצעי האיכון של השב"כ: מרוב יפי נפש, אפשר להיות יפים - ובלי נפש    התקנות לשעת חירום: הממשלה לא רוצה בלבולי מוח    שלטון הפקידים: הבכירים רצים מאולפן לאולפן כי הפוליטיקאים לא עונים ע...
עסקים יתקשו לעמוד בהתחייבויות
עו"ד אלינור שטרק
כאשר החיים יחזרו למסלולם, יתבקשו בתי המשפט לפסוק במאות מקרים בהם ייטען שהמגיפה סיכלה את האפשרות לקיים חוזים    חשוב לנהל בזמן אמת רישום של האירועים והשלכותיהם, כדי שניתן יהיה להוכיח...
פינוי חולה שמת מקורונה [צילום: מחמוד איליאן/AP]
איילת פישביין
פרופ' יצחק בריק ראש האגודה הישראלית לגרונטולוגיה טוען: משרד הבריאות מפלה לרעה את אוכלוסיית בתי האבות בהתמודות עם מגיפת הקורונה    למרות שמדובר באוכלוסייה בסיכון, הבדיקות הנדרשות לא ...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
ברחבי הרשת / פרסומת
מועדון+ / תגיות
אישים | פירמות | מגשרים
מוסדות | אתרים | מושגים
גרסטל. בוררת [צילום: פלאש 90]
בוררת ומגשרת
הילה גרסטל. ילידת 13.6.1955, ישראל. נשואה לראובן ולהם שני ילדים.

ב-1973 סיימה את לימודיה התיכוניים בתיכון עירוני בהרצליה. בשנים 1975-1973 שירתה בצה
איתן ששינסקי [צילום: פלאש 90]
כלכלן
איתן ששינסקי (נולד: 29 ביוני 1937), כלכלן ואיש אקדמיה ישראלי.
תום שגב [צילום: AP]
סופר, עיתונאי
תום שגב (נולד: 1 במרץ 1945), עיתונאי, פובליציסט והיסטוריון ישראלי.
לכל הערכים במועדון+
די, נחזור לשפיות!

אין ספק כי העבריינים דינם לעונש, אך בל נשכח שהכל נועד למטרה אחת: להענישו על מעשיו מחד, ומאידך לתקן ולכוון את העבריין הנאשם ולהשיבו למוטב בכדי שיוכל להמשיך הלאה את חייו עלי אדמות מבלי "לדרוך" שוב על אותן העוולות שיצאו מתחת ידיו

▪  ▪  ▪
נדמה כי לא אחטא אם אומר, כי משהו מאוד רקוב במערכת חיינו הכללית. מעין חיידק אלים שפשה בנו. שהרי כל בר דעת יראה כי השתלטו על חיינו הלא שלווים ממילא – כל המיאוס והתיעוב שיכולנו לחלום עליהם בחלומות השחורים ביותר. שהרי אין לך יום שאינו קשה מחברתו. כאן רצח, ועוד רצח נורא, ותאונה קשה, ועוד משפחה הרוסה... וכאילו שאין זה מספיק לאווירה העכורה ממילא, והחגיגה התקשורתית על ה"קורבן" התורן בכיכר העיר ומעל כל גבעה רעננה נהייתה כדבר שבשגרה, שנדמה כי בלעדיה אין חיים בארצנו הקטנה. שר או חבר כנסת, או דמות עסיסית כלשהי, והעיתונות מסודרת. ב"ה פרנסה לא חסרה לעיתונאים במדינתנו המייצרת חדשות בשבוע מה שלא מיוצר במדינות העולם בשנה.

השאלה היא מה זה עושה לנו. חוץ מהאווירה העכורה מפירות הביאושים של החברה בה אנו חיים, זה כבר נהיה מעיק. כאשר איבדנו את חוש ההבחנה. התבוננות על הקורה אותנו מבלי להלך כעדר אחר הזרם ההורס. הרי לנו כמה נקודות למחשבה.

אני בעד הזכות הבסיסית האלמנטרית המוקנית לאזרח - זכות הציבור לדעת. אך לא בכל מחיר. לא כאשר הזכות הזאת הופכת להיות הכלי המשחית וההורס את החברה כולה, שלא נאמר את "הקורבן" ובני משפחתו וחבריו הקרובים. בוודאי לא במחיר שהעיתונות (לעיתים המגויסת), הופכת להיות השופטת, חורצת הדין, גוזרת הדין והתולה את הקרבן בכיכר העיר, מבלי שום חמלה אנושית. כאילו שאין ל"קרבן האומלל" זכויות המוקנות לו בדין.

אולי היה מן הראוי לחשוב מעט אחרת. אין ספק כי העבריינים דינם לעונש. לשם כך נועדו החוקים ומערכת השיפוטית במדינה. אך בל נשכח שהכל נועד למטרה אחת: להענישו על מעשיו מחד, ומאידך לתקן ולכוון את העבריין הנאשם ולהשיבו למוטב ולחיק משפחתו בבא היום טוב יותר, בריא יותר – בכדי שיוכל להמשיך הלאה את חייו עלי אדמות מבלי "לדרוך" שוב על אותן העוולות שיצאו מתחת ידיו.

יסוד זה, נדמה לי שהוא נשכח מאתנו. הוא אינו קיים כלל. ראו נא את הדיונים הרבים בכל כלי התקשורת השונים ובכל הפורומים והבמות על עבריין שנתפס בקלקלתו, בוודאי כאשר הוא דמות מוכרת ופופולרית – אז נשכחים כל הכללים של צדק וזכויות אזרח, וכל העקרונות שבהם אנו מתהדרים. מדוע? האם אדם שמעד נגזר עליו קבורה נצחית מבלי תקומה? אולי במקום כל התיאטרון המתחולל על חשבון הקרבן נתלה את האיש בכיכר העיר, נסקול אותו באבנים, ואף נכסה עליו בעפר עם מציבה יוקרתית משיש על חשבון המדינה...? מדוע לא, ומה ההבדל בין מעשינו היום לבין הרג ורצח אדם לעין כל, עוד בטרם נשפט והוגש כתב אישום, ועוד בטרם החל דיון ראשון בבית משפט?

אפילו בתקופות אפלות בהיסטוריה, הייתה זכות דיבור טרם התלייה על חבל הגרדום ל"קרבן האומלל" והמתייסר. האם עד כדי כך התעוורנו, איבדנו כל ערך וצלם אנוש, שאיבדנו את שפיות הדעת, בין המותר והאסור?

מידתיות, רבותי! פרופורציות, זה שם המשחק! אותן איבדנו כבר מזמן!

איפה כל "צדיקי הדור" ו"יפי הנפש" כאשר צריכים אותם, לא למטרה של כותרת בעיתון על איזה תביעה בבג"צ – אלא בכדי לשים סייגים להפקרות ולחגיגה על הדם – יהיה מי שיהיה. שר, איש צבא, יהודי או דרוזי, דתי או חילוני. העיקרון רבותיי, העיקרון! כי מה הרווח בפרסומים ובירידה לחייו של "הקרבן", לשפוט אותו, לעשות בו לינץ' ציבורי לאורך זמן ובלי רחמים, ואף לחרוץ משפט? וכמה פעמים ראינו מקרים שהיו נראים כהר גבוה ואפילו נמלה לא נשאר בסופו של ההליך? האם העוול נגד "הקרבן" תוקן? בוודאי שלא. האם מישהו נותן על כך את הדין?

האם אדם שחטא בחטא אין לו תקומה לשקם את עצמו לאורך חייו? התשובה היא בוודאי שיש לו! זוהי זכותו וחובתו כלפי עצמו וכלפי החברה, בה הוא חי.

אז מדוע ישנן דמויות - "קרבנות", שכל זה משולל מהן? הם חטאו, אך מבחינתנו שיירקבו בבית סוהר! למה? למה שכחנו זכויות יסוד בסיסיות כל כך?

חטאת, תשלם! תיענש! – אך לא לשכוח פרופורציות. לא לשכוח שמאחורי המילים שלנו עומד אדם - בר אנוש, עם כל המעלות והחסרונות שבו. עלינו מוטלת החובה לשמוע את זעקתו החרישית, כאילו מתחנן לך: עזור לי, אני במצוקה! מעדתי. נפלתי. זה יכול לקרות לכל אחד, זה יכול להיות חד פעמי, אך גורלי! ואיפה אנחנו? האם איננו כמו ששים אלי קרב, המקבלים את "הקרבן" במעידתו ובנפילתו וכמוצא שלל רב? רגע אחד של נפילה ושוכחים לו את כל עברו ואת כל מה שעשה לחברה. כאילו לא הכירו אותו מעולם. במקום לרחם עליו ולנסות לשקמו דווקא בשעתו הקשה, אז אנחנו בורחים ממנו ויורדים לחייו ומנסים בכל דרך לפגוע בכבודו.

בפרשת שופטים קראנו בתורה: "כי ימצא חלל באדמה... לא נודע מי הכהו. ויצאו זקניך ושופטיך... וענו ואמרו: ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו..." [דברים, פרק כא' פסוקים א–ח]. פרשת עגלה ערופה, לדברי חז"ל, היא חשבון נפש נוקב ראשית כל של ראשי ומנהיגי העם (זקניך ושופטיך..."). "איך הגענו למצב כזה בו נמצא הרוג במחוזותינו?" – חשבון שכזה הוא ראשית כל של מנהיגי העם – אותם המנהיגים שמעצבים דמותו של העם. בוודאי שיש לעשות בדק בית גם בין חלקי העם, לבדוק את הנסיבות והגורמים להידרדרות בחברה, אך ראשית כל החשבון הוא של מנהיגי העם.

מישהו יכול לומר בפה מלא "ידינו לא שפכו את הדם הזה"? אולי יכולנו לסייע בידו בטרם... אולי יכולנו להביאו למצב אחר ושונה ממה שהוא הגיע אליו? זה השכן המסומם, או המשפחה ההרוסה ההיא, או האח ההולך בדרך קלוקל... ?

הגאון הגדול רבי ישראל סלנטר זצ"ל – אבי תנועת המוסר (נפטר לפני כ–100 שנה) אמר: "ניסיתי לשנות את העולם ולא הצלחתי. ניסיתי לשנות את עיר מגוריי וללא הצלחה. לבסוף ניסיתי לשנות את שכונת מגוריי, גם ללא הצלחה. עד שהסקתי: אשנה את עצמי ומהאור שלי ישתנו אחרים שמסביבי...".

בימי הרחמים והסליחות, לפני שתשקע לה השנה ותפציע לה השנה החדשה הבאה עלינו לטובה, הגיע הזמן לאמץ את דברי רבי ישראל מסלנט לעריכת חשבון נפש אישי, כל אחד עם עצמו, כמה תרמתי לחברה במהלך השנה האחרונה? מה עשיתי למען הזולת? האם הייתי אגואיסט שחשב רק על עצמו, או שמשהו עשיתי למען הזולת? האם יכולתי לעשות עוד בכדי שיהיו לנו חיים טובים יותר...? זה אתה זה אני, זה ההוא בתפקידו הרם, זה העיתונאי שיכול לבנות ולהרוס בהינף קולמוס, לחיים או לכל הרוחות, זה כל אחד מאתנו...!

סופו הטראגי של דודו טופז, הנורא מכל, עוד רבות ידובר בו ובעיקר בלקחים ממנו. סיפור קשה, מיותר וכואב. מבלי להיכנס בעובי הפרשה הלא פשוטה הזאת, חוץ מהטרגדיה האישית של האיש, ישנה תחושת "החמצה". שהרי בסופו של יום הפרשה שתהיה קשה ככל שתהיה, נופחה מעל ממדיה ולא מוצתה במקומה הטבעי. קרי: בית המשפט, וחבל. הוא נשפט, הוענש, נגזר דינו בכיכר העיר, אך לא בבית משפט. שום כוח שבעולם לא יכול היה לשנות את האווירה העכורה ברחוב על האיש ומעשיו. דינו נגזר והוכרע! הטרגדיה היא של כולנו. לא בגלל האיש אלא בגלל שעלינו מוטלת החשבון נפש. אולי שגינו כלפיו?! אולי יכולנו לנהוג בו קצת שונה, אולי בהתנהגות מידתית הדברים היו נראים אחרת? אולי רמסנו את האיש ואת כבודו? כמוהו עוד אישים אחרים שיבדל"א, כמו השר לשעבר שלמה בניזרי, השר לשעבר הירשזון, נשיא לשעבר משה קצב ואחרים. מבלי לשים את חומרת מעשיהם על כף המאזניים – אין זה מצדיק לשפוך את דמם ולהפקיר את גוייתם בחוצות העיר. אולי נותר לנו ללמוד מזה כיצד לנהוג להבא. אולי ביותר חמלה אנושית לצד ענישה כבדה על מעשים חמורים. עונש כן, לרמוס את האיש ואת כבודו, לא!

הבה נשנה את האווירה העכורה ממילא, נשנה הרגלים שבינינו לבין זולתנו. ניישם את אמרת חז"ל "מה ששנוי לך, לחברך אל תעשה" או כתפילתו של רבי אלימלך מליז'נסק "שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם..." – כי אז יתקיים בנו "תכלה שנה וקללותיה. תחל שנה וברכותיה".

הכותב הינו עו"ד וח"כ לשעבר. מכהן כסגן נשיא הקונגרס העולמי של יהדות גרוזיה. לצד היותו רב ואיש ציבור, הנו כותב מאמרים ומרצה בנושאי חינוך, משפט ואקטואליה.
תאריך:  25/08/2009   |   עודכן:  25/08/2009
הרב עו"ד יצחק גאגולה
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
די, נחזור לשפיות!
הודעות  [ 9 ] מוצגות  [ 9 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
שושפרי
25/08/09 14:02
2
אחת שמצדיעה
25/08/09 14:26
3
אילן ת"א
25/08/09 16:32
4
הניה
25/08/09 16:40
5
גדעון אמיר
25/08/09 22:55
6
חיים מהמרכז
26/08/09 06:37
 
שושפרי
26/08/09 08:59
 
אבנר שאיכפת לו
26/08/09 09:09
7
ציונה
27/08/09 13:10
תגובות בפייסבוק
רשימות קודמות
העור מזדקן בדרכים שונות עם הגיל. ייתכן שינוי צבעו, יובש, חספוס ורפיון. לפעמים, גם מופיעים ורידים דקים בלחיים. טיפולי ארומתרפיה ומשחות המיוצרות על-ידי צמחי מרפא, יכולים להקטין בעיות אלה עד למינימום.
25/08/2009  |  ניר חוכיימה  |   מאמרים
הנה ציטוט קטנטן מתוך רשימה שכתב יצחק לאור היום (24.8.2009) בעיתון של האנשים שחושבים שהם חושבים: "פליטות פה אוויליות של בוגי יעלון מקלקלות לו קצת את השורה, משום שהן מקימות לתחייה משהו שאינו קיים באמת (למשל, שלום עכשיו, או "אליטות שמאליות", מיהן?)".
25/08/2009  |  דודו אלהרר  |   מאמרים
לא סוד הוא כי התקשורת בעידן הרייטינג כבר מזמן לא רק מסקרת חדשות, אלא גם מייצרת אותן. היא גם מפיקה מהן דרמה משובחת, הצבועה בצבעי צהוב ואדום עזים.
25/08/2009  |  ציפי לידר  |   מאמרים
איזה מין חוק נקרא סרבנס אקסלי (להלן - sox)? מי זה גושן והאם גם על שמו נחקק חוק? מה הקשר בין שניהם וכיצד הם קשורים לעולמנו? והכי חשוב - מדוע הנושא מעורר כל כך הרבה אמוציות בקרב החברות הציבוריות והגורמים האמורים לפקח על פעילותן? כל השאלות האלו נשאלו על-ידי אחד מקוראי המאמרים במייל שביקש הבהרות בנושא.
25/08/2009  |  רו"ח חובב לויטס  |   מאמרים
הביטחון האזרחי של תושבי מדינת ישראל הולך ומתדרדר. רף האלימות עולה, למרות מאמצי המשטרה להורידו באמצעות גרפים שוקעים במצגות מושקעות. בתים נפרצים, אזרחים נדקרים, מכות אכזריות של אזרחים שלווים הפכו לדבר יום ביומו. מכוניות נגנבות במספרים מדהימים, אופניים מסולקים, בנייה פראית לא מורשית מתפרצת בכל אתר ואתר, תוצרת חקלאית נגנבת בראש חוצות, בתי עסק נפרצים ונבזזים במספרים עולים. האזרח שומר החוק כבר אינו בטוח בצאתו ובבואו, בביתו ובחוצו.
25/08/2009  |  אהרון רול  |   מאמרים
סיפורים חמים(72 שעות)
יואב יצחק
צוות המו"מ מנסח חוק יסוד חדש: ראש ממשלה, ראש ממשלה מיועד
עידן יוסף
יעלון: גנץ לא יכול להיות ראש ממשלה
היום לפני
רחל בלובשטיין
משוררת על שפת כנרת [1931]
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
ד"ר אליהו לביא מסביר על זיהוי וטיפול בבעיות במערכת העיכול
כתיבת המומחים
3 סיבות שיגרמו לך להיכנס לקורס היי-טק אחרי השחרור
יום הולדת
נחושתן עידו 18/4
שוב אביעד 18/4
לאופר-חסון רמה 19/4
שרון עמירם 20/4
פרוקצ'יה אילה 20/4
שרצקי צבי 20/4
שגיא חגית 20/4
חברי מערכת News1 (דוא''ל)
   ארד מירבעיתונאית
   גדות יפעתעיתונאית
   דנון יצחקעיתונאי
   וולף איציקעיתונאי
   יוסף עידןעורך חדשות
   יצחק יואבמו"ל ועורך ראשי
   יצחק-אוגנוב גליתעיתונאית
   לוין איתמרעורך משפטי
   מגנזי שרוןעיתונאית
   פישביין איילתעיתונאית
   רויכמן ינוןעיתונאי
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il