כך חולבים את התייר הישראלי

עונת החגים היא תור הזהב של משרדי הנסיעות בארץ "לעשות קופה" על חשבונו של התייר הישראלי. ניחא כשהמדובר במי שמבקש לבלות את חופשתו בארץ, אבל מה עניין שמיטה להר סיני כשהדברים אמורים בנופש בחו"ל?

עם יד על הלב, חגי ישראל אינם, בדיוק, חגיהן של אומות העולם. ראש השנה, יום כיפור, או סוכות, פשוט אינם עגונים בחייהן היומיומיים. כל זה אינו מונע ממשרדי הנסיעות הישראלים לפשוט על כיסו של התייר הישראלי המבקש לצאת אל מעבר לים ולחגוג על חשבונו. כשאתה מספר זאת לגויים - הם, פשוט, משפשפים את עיניהם בתמהון. שהרי אין לכך שום הצדקה מקצועית ובוודאי לא אתית. בעיניהם זהו לא פחות מנוהל נפסד, שאינו במקומו.

הדברים חמורים שבעתיים כשהחגים נופלים השנה על חודש ספטמבר, הנחשב דווקא ל"עונה המתה" של התיירות העולמית. ביבשות אירופה ובארה"ב ניתן להשיג, במרוצת החודש הזה, תעריפי-תיירות זולים במיוחד, עד כדי 50 אחוז מאלה של עונת השיא בחודשי הקיץ. מלבד שתעריפי הטיסות ביבשות האלה מוזלים בו יותר - גם תעריפיהם של בתי המלון יורדים בחודש הזה פלאים. במצב שכזה יכול, כמובן, התייר הישראלי להתמקח כמעט על כל מחיר, ובלבד שיבוא למלון המשווע לאורחים.

אחיזת עיניים

אלא שמן התייר הישראלי, הכבול ב"חבילה" שלו למשרדי הנסיעות, פשוט נבצר מליהנות מן ההנחות המשמעותיות המזומנות לו מעבר לים. ה"דילים", כביכול, שמשרדים אלה מציעים, הם ברוב המקרים רק אחיזת-עיניים. תייר ישראלי מפוכח, שעיניו בראשו, ישכיל לעשות אם יפרק את החבילה מראש בהזמנה ישירה מהארץ למלון, או שירכוש את חבילת התיור שלו היישר עם הגיעו למחוז-חפצו. אין לו כל צורך לחשוש מ"רישום יתר" או מכל אמתלה אחרת של חוסר-מקום. יש רק צרה אחת: את כרטיס הטיסה הוא ייאלץ לרכוש בארץ במחיר מלא.

לתייר הישראלי החילוני מזומן כאב-ראש אחר, כאשר נמנעות ממנו טיסות בשבתות ובמועדים, כל אימת שיבקש לטוס ב"אל על". בחברת התעופה הזאת, שהופרטה מזמן, דבקה עדיין התווית של היותה חברת-תעופה לאומית, ולא היא. בתוקף היותה כזאת בעבר, עדיין חלות עליה, משום מה, מגבלות השבת והחגים של פעם. בניגוד לחברת-הבת שלה, "סאן דור", שטסה גם במועדי ישראל, כשהיא מסירה בהם ממטוסיה את דגל ישראל, כדי שלא לעורר את חמת הדתיים, ובניגוד לחברות השכר הישראליות האחרות, "ארקיע" ו"ישראיר".