הזמנה לבית הספר "מרחב"

למה בכלל קמים בתי ספר כמו מרחב? האם זו גחמה של תמהונים או של עשירים מסתגרים ואליטיסטיים? נראה כי בתי ספר כמו מרחב, הם חלק מתופעה חברתית ותרבותית שהחלה לצבור תאוצה במחצית השנייה של המאה ה-20. עוד בשנות ה-60' שלה התריע מילטון פרידמן בספרו "חופשי לבחור" מפני משבר בחינוך הממלכתי הציבורי והצביע על היעדר התחרות ועל המונופוליזם של המדינה כגורמיו העיקריים. אנדרו קולסון בספרו "שווקים חינוכיים: ההיסטוריה הבלתי ידועה" חושף את תהליך ההידרדרות המתמדת בחינוך האמריקני ב-100 השנים האחרונות, למרות הגידול העצום במשאבים המוקצים לו. הן פרידמן והן קולסון, כמו חוקרים אחרים, מוכיחים כי מערכות פרטיות ועצמאיות תפקדו באופן משביע רצון למדי עוד לפני ייסוד החינוך הממלכתי הציבורי. כך, שיעור יודעי קרוא וכתוב בשלהי המאה ה-19 בארה"ב היה דומה לזה הנוכחי, אך עלותו של החינוך אז הייתה נמוכה בהרבה ועצמאותו הפדגוגית והניהולית – גדולה בהרבה.

חוקרים כמו פרידמן וקולסון אינם שוללים את החינוך הציבורי לחלוטין. להיפך. בהתאם למסורת של אדם סמית, הם קובעים כי יש לו מקום ותפקיד חשובים במסגרת שוק חינוך תחרותי, שבו יתחרו בתי ספר ציבוריים בפרטיים. ההיסטוריה מלמדת כי מוסד ציבורי אינו חייב להיות כושל, ודוגמה בולטת לכך היא אוניברסיטת קליפורניה הציבורית היוקרתית. נראה, כי ההבחנה הקובעת את הצלחתו של שירות חברתי היא, כלשונו של עמנואל סאבאס (1996) "מונופול מול תחרות ולא ציבורי מול פרטי". מסגרת כזו, שבה מתחרים בתי ספר ציבוריים ופרטיים על ליבם של צרכני החינוך, היא תוכנית השוברים שמציע פרידמן. התוכנית מאפשרת נגישות גדולה יותר של אוכלוסיות עניות לחינוך איכותי יותר ויוצרת תחרות שממנה נשכר בין השאר גם החינוך הציבורי, הלומד להתאים עצמו לדרישות ההורים ולמציאות החברתית.

לא ניתן לנתק את התפוררותה של מערכת החינוך במתכונתה הממלכתית-הריכוזית ואת צמיחתה תחתיה של מערכת חינוך מבוזרת ואינדיבידואלית הרבה יותר, מן ההקשר הרחב יותר של שינויים פוליטיים, כלכליים וחברתיים גלובליים. תופעה זו הינה במידה רבה פועל יוצא של התמוטטות ההסדרים החברתיים הסוציאל-דמוקרטיים כפי שהתגבשו במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20 ושל עליית גישות שמרניות וליברליות קלאסיות. הכוחות הפוליטיים הדמוקרטיים שנבחרו במערב, דוגמת מרגרט ת’אצר בבריטניה ורונלד רייגן בארה"ב, ובעקבותיהם גם כוחות פוליטיים אוטוקרטיים כמו דנג הסיאו פינג בסין, הובילו תהליכים של צמצום במעורבות המדינה במשק, הפרטה של שירותים ציבוריים, גידול התחרות, יוזמה ופתיחה של משקים סגורים לתחרות גלובלית, וזרימה חופשית של משאבים והון ממקום למקום. אחת התוצאות של אימוץ הגישה הליברלית הקלאסית ושל הכלכלה הקפיטליסטית הנובעת ממנה, היא יציאה של מאות מיליוני אנשים בעולם השלישי מעוני, ופריחה חסרת תקדים של מדינות מרובות אוכלוסין כמו סין והודו. כתוצאה מן הגידול בחירות הכלכלית, ניתן להתרשם במקומות אלה גם מהגידול המתון בחירות הפוליטית.

מכיוון שלחינוך תפקיד חשוב בהכשרת עובדים מיומנים ואזרחים משכילים, מובנת האכזבה מן המערכת הציבורית, שהיא תוצר הגישות הפרוגרסיביות והסוציאל-דמוקרטיות שלא עמדו בציפיות. פועל יוצא מאכזבה זו הוא השתחררות הדרגתית מכבלי המונופוליזם החינוכי של המערכת הממלכתית והיווצרות פסיפס של בתי ספר פרטיים ועצמאיים המנסים לתת מענה הולם לדרישות ההורים והכלכלה המודרנית. כך הדבר בשבדיה ובצ’ילה, שהחילו תוכנית שוברי חינוך על כלל מערכת החינוך, כך הדבר במדינות רבות בארה"ב. ג'יימס טולי בספרו "העץ היפה", מצביע על תופעה מרחיקת לכת עוד יותר: בעולם השלישי, שבו טרם התבססה מערכת חינוך ממלכתית ציבורית מפותחת ועשירה כמו במערב, מתפתח שוק חינוכי משגשג שבמסגרתו מוביל החינוך הפרטי ומתווה במידה רבה את פני מערכת החינוך הלאומית.

אבל מעבר לכך, הקמת בית הספר "מרחב" על-ידי ההורים, ממש במו ידיהם, היא בעלת משמעות רבה גם מן ההיבט הלאומי-חברתי. זוהי חוויה מרגשת לראות כיצד במדינת ישראל של ימינו, שאמצעי התקשורת שלה מציירים אותה כאוסף של פרטים מנוכרים וקהי רגש לזולתם ולסביבתם, מתקיים שיתוף פעולה כזה, בשם רעיונות וערכים אישיים ולאומיים. בית הספר מרחב מבטא שילוב של הרצון להשיג חינוך טוב יותר לילדים יחד עם פתיחות לסביבה הטבעית והחברתית במטרה ללמוד ממנה, לשמר אותה ולתרום לה. ההורים שהקימו אותו מקדישים מזמנם וממרצם לרעיון משותף. הם מחליפים ידע ומיומנויות, וכל אחד תורם מהידע ומהיכולת המיוחדים שלו.

יש מי שמומחיותו בריתוך, והוא מתקין את הגדר ויש מי שמיומנותה בהוראה, והיא מלמדת את הילדים מקצועות יסוד. יש מי שידו משגת יותר והוא מקדיש יותר כסף ויש מי שפרנסתו קשה יותר והוא משלם פחות. והאין זה חלק מציונות אמיתית בלי מרכאות?

מי שסבור כי בתי ספר כאלו מיועדים לעשירים מפונקים מוזמן לראות את הפשטות ואת הצניעות של בית הספר "מרחב", המבטא יסוד רענן להתחדשות של קהילה ואומה. הוא גם מוזמן לשמוע כמה לא קל היה להקימו מאפס וכמה קשה לתחזקו. ההורים הם אשר שיפצו, סיידו, התקינו מערכות חשמל ומים, בזמנם הפרטי ומכיסם. ללא הכפייה של החינוך הממלכתי המונופוליסטי, מנסים להקנות כאן ערכים של מצוינות, שיתוף, אהבת האחר ותרומה לסביבה, תוך שימוש במסגרת וולונטרית המאפשרת בחירה מושכלת.