דוח ועדת גולדסטון - הסיבה והמסובב

ממד ה"קאזוס בלי" הישראלי חודד גם בידי פובליציסטים ערביים ידועים, דוגמת ד"ר אחמד אל בגדדי ביומון הכוויתי "אל-סיאסה" (ינואר 2009) אשר הדגיש כי "עשרות פלשתינים נהרגו בתקיפות הישראליות, שהונעו על-ידי ירי רקטות ספורות של חמאס. יש לתמוה האם יש מישהו רציונאלי בתנועה הנקראת חמאס? עד מתי יימשך טירוף זה?". עוד כתב כי "האמת שאותה מסרבים לראות היא הסבל היומיומי שלהם - המתים והפצועים, האבטלה והאכזריות – הנובעים מהגישה המתגרה של ממשלת איסמאעיל הנייה ותנועתו השולטים ברצועה במתכונת של כנופייה אשר אינה עושה דבר למעט הפעלת אמצעי טרור ברוטאליים נגד תושבי הרצועה ועידוד הגורמים החמושים לבצע פרובוקציות נגד ישראל". עבד אל רחמן אל-ראשד, מנכ"ל רשת הטלוויזיה "אל-ערבייה", פרסם מאמר ביומון הכוויתי "אל-סיאסה" (ינואר 2009) ובו תקף בחריפות את החמאס באומרו "מהו ההיגיון המנחה את ירי הרקטות של החמאס? ברור כי הדבר מגביר את סבלם של מיליון וחצי פלשתינים ואינו מסב לישראל נזק של ממש. חמאס נוהג בטיפשות ונותן לישראל עילה להגיב בכוחניות על שיגור הרקטות".

יש עניין מהותי גם בביקורת החריפה כלפי החמאס שנכללה בדוח של HRW (אוגוסט 2009) שכותרתו "שיגור רקטות מעזה: פגיעה באזרחים כתוצאה של ירי רקטות על-ידי קבוצות פלשתיניות חמושות". הדוח קובע כי "תקיפות הרקטות של החמאס כלפי אזרחים ישראלים הן אסורות לחלוטין על-פי החוק ואינן ניתנות להצדקה ולפיכך הן גובלות בפשעי מלחמה". הדוח גם הפנה קריאה לחמאס "בתור הרשות השלטונית בעזה, על הארגון להתנער בפומבי מירי הרקטות על יעדים אזרחיים ישראלים ולהעניש את האחראים לירי, ובכלל זה חברים הנמנים על הזרוע הצבאית של הארגון".

יודגש עוד כי דוח גולדסטון יוצא מגדרו כדי להבאיש את ריחה של ישראל כמי שחייליה עשו כל מאמץ שתכליתו לפגוע במכוון בבתי חולים בעזה. מסתמן כי ריבוי ה"עדויות" בסוגייה זו אינו מקרי, והן נועדו לבסס דימוי ישראלי "חסר רחמים", על גבול ה"חייתיות". ההתעלמות מההקשר הסביבתי ומהיכולת המניפולטיבית המוכרת לכל "מבין דבר" בנבכי הטפלול הנבזיים של הצד הפלשתיני, היא אחת החולשות המרכזיות של המסמך, ומטבע הדברים גם הינחתה את כיוון מסקנותיו. הנטייה "ללכת שבי" אחר תיאורים כמו-מציאותיים, ובפרט כאלה המתכנסים אל עולם דימויים התואם את "הנחות העבודה" של מחברי הדוח, לא הותירו סיכוי להיתכנות ולו לשמץ של איזון בגישתה של ועדת גולדסטון.

יתר על כן, העובדה הידועה היטב כי ישראל גזרה על עצמה ריסון קיצוני, כאשר נמנעה מכל מהלך צבאי כלפי בית החולים המרכזי של עזה - "שיפא" - אף על-פי שהיה נהיר, ממקורות מודיעין מוסמכים ומהימנים כי בכירי החמאס מיקמו את מפקדתם במרתפי בית החולים, וייתכן אף כי החייל גלעד שליט הוחזק במקום בחלק מימי הלחימה, נעלמה כליל מעיני חברי ועדת גולדסטון. שימוש במתקן אזרחי, ובפרט בית חולים כמסווה לפעילות צבאית מהווה הפרה חמורה של דיני המלחמה. זוהי ראייה מהותית לרגישות הרבה ולהקפדה הקיצונית של מערכת הביטחון בכל הקשור לפן ההומניטארי במהלך מבצע "עופרת יצוקה".

בשולי הדברים, לא ניתן להשתחרר מן הרושם כי ועדת גולדסטון הייתה שבויה בסוג של קונספציה בבואה לדון את ישראל לכף חובה. מנקודת מבטם של חברי הוועדה, נמצא היגיון צרוף אשר הנחה את "פשעי המלחמה של ישראל", שכן אליבא דמחברי המסמך, ישראל אימצה את "דוקטרינת הדאחיה" והפעילה אותה בעוצמה, גם בעזה. הוא הדין באשר להערכה כי צה"ל ממשיך בהפעלת שיטת ה"מנופים" שנועדה לללחוץ על ממשל חמאס באמצעות הענשה קולקטיבית של האזרחים הפלשתינים. למותר לציין כי זוהי גישה שטחית על גבול החובבנות, שהושפעה במידה רבה מתשומות של גורמי תקשורת ישראלים ושל ארגונים פסבדו-הומניטאריים שאינם חוסכים שבט לשונם בביקורתם העוינת לישראל.

על-אף האמור לעיל יהא זה מן הדין להדגיש כי סוגיית הפגיעה באזרחים הייתה והינה אבן נגף הטומנת בחובה פוטנציאל להכשלתו של מבצע צבאי, מבריק ככל שיהיה. כבר נוכחנו לדעת כי העולם מגלה סלחנות כלפי "טעויות" מבצעיות של האמריקנים בעירק ובאפגניסטן מה שאין כך כאשר המדובר בישראל. ברוב המקרים תתייחס דעת הקהל הבינ"ל אל פגיעה באזרחים פלשתינים או לבנוניים כפועל יוצא של ירי ישראלי כאל הרג מכוון פרי פקודה מפורשת. כך גם אליבא דדוח גולדסטון הקובע, ולא באופן אקראי, כי "ישראל ירתה ישירות ובמכוון" (intentionally directly and) אל יעדים אזרחיים בעזה. כלומר אין להעלות על הדעת את האפשרות כי המדובר בטעות, ויש לדחות בקש טענות כי מבנה ציבורי שימש כמחסה לפעילות טרור. תמימות קדושה שכזו...

דומה כי לא פחות מכך מתאמצים מחברי הדוח לטשטש עד כדי הרחקת עדות, את סוגיית ה"קאזוס בלי" של ישראל, אשר היוותה תשתית איתנה לאמירת "עד כאן" של הממשלה. טועים ומטעים אלה הגורסים כי איזכור הירי של 8,000 רקטות ופצצות מרגמה לעבר ישראל מאז 2001 אשר גרם להרג אזרחים ולפציעה של אלפים מוזכר במסמך כהצדקה משפטית לפעולה הישראלית. למעשה, זהו אזכור אגבי למדי, בבחינת "עלה תאנה" המאפשר לוועדה להציג סוג של "גזירה שווה" בין פשעי המלחמה של שני הצדדים. שומה כי ההיגיון הצרוף היה מנחה דווקא התמקדות בפרובוקציות הבלתי נסבלות של ארגוני הטרור הפלשתינים, בירי תלול מסלול אל מטרות אזרחיות בישראל. ומה היה לוועדה לומר בהקשר זה? "שיגור רקטות ופצצות מרגמה בידי גורמים פלשתינים חמושים לעבר אזורים צפופי אוכלוסין בישראל נבע מכך שהצד הפלשתיני לא היה מצוייד במודיעין אודות יעדים צבאיים ישראלים"! דומה כי אין צורך להכביר במילים בהתייחס לתובנה זו של מחברי הדוח.

ובחזרה לעילה למלחמה; ההפרדה הזדונית בין הסיבה למסובב, ובמשתמע הטלת מלוא האחריות לייזום המבצע על ישראל, כאילו "OUT OF THE BLUE SKY", אינה רק חוטאת לעובדות אלא אף מעוותת את היוצרות ו"צובעת" מראש את הצד ה"מורשע". לו הייתה נעשית מלאכת תחקיר קצרה, חזקה על ועדת גולדסטון שהייתה מעלה תימוכין של ממש להיותה של ישראל ה"קורבן" במשוואה מול החמאס. די בהסתמכות על לקט קצר של התבטאויות מפי אישים וקברניטים בינלאומיים, כדי לשרטט תמונת מצב מעוגנת יותר במציאות. כך למשל:

א. מזכ"ל האו"ם, באן קי-מון (מרס 2008) – "אני מגנה את ירי הרקטות של הפלשתינים וקורא להפסקה מיידית של פעולות טרור מסוג זה, אשר אינן משרתות כל מטרה, מסכנות אזרחים ישראלים וגורמות לסבל לעם הפלשתיני. אני קורא לשים קץ להתקפות אלו".
ב. נשיא ארה"ב לשעבר, ג'ורג' בוש (ינואר 2009) – "במקום לדאוג לתושבי עזה, חמאס החליט להפעיל רקטות כדי להרוג ישראלים חפים מפשע". "ישראל החליטה מטבע הדברים להגן על עצמה".
ג. שר החוץ המצרי, אחמד אבו אל ריט (ינואר 2009) - "מצרים זיהתה סימנים לנחישות ישראלית להכות בחמאס בעזה, הדברים היו רשומים על הקיר. למרבה הצער, חמאס הגיש הזדמנות זו לישראל על מגש של זהב בעזה".
ד. ברק אובמה (טרם בחירתו לנשיאות – יולי 2008) – "אינני חושב כי אף מדינה בעולם הייתה מסכימה עם מציאות שבה טילים נופלים כגשם על ראשיהם של אזרחיה. משימתה הראשונה של כל מדינה היא להגן על אזרחיה. לכן אני יכול להבטיח כי אם מישהו היה משגר רקטות אל ביתי במקום שבו לנות שתי בנותיי בלילה, הייתי עושה כל דבר שביכולתי כדי לשים לכך קץ. אני מצפה שהישראלים אכן יעשו את אותו הדבר".
ה. יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס (במספר רב של הזדמנויות) – האשים את החמאס באחריות לסבל תושבי עזה בשל הירי חסר האחריות של רקטות לשטח ישראל. שר ההסברה הפלשתיני אל-מאליכי הדגיש כי "על-ידי ביצוע הפיכה נגד השלטון הפלשתיני הלגיטימי בעזה, ובאמצעות ירי רקטות חסר תועלת, חמאס העניק לקהילה הבינ"ל הזדמנות להתעלם מהמצב בעזה".
ו. ראש ממשלת בריטניה, גורדון בראון (27 דצמבר 2008) – "אני קורא לגורמים החמושים בעזה לחדול מיידית מכל התקפות הרקטות על ישראל. התקפות אלה מיועדות ליצור הרס ולחבל בשיחות השלום המנוהלות על-ידי הנשיא מחמוד עבאס. אני מבין את ההיגיון המנחה את ממשלת ישראל לממש את חובתה כלפי תושביה".