עכשיו אנחנו שונאים בחזרה

אטימות השמאל הישראלי אינה זקוקה להוכחות. זה מכבר הם מדברים אל עצמם ומשכנעים את עצמם ומרוצים מעצמם ומחבקים ומנשקים את עצמם ומטורפים על עצמם ואין כמו עצמם בעולם ושייחנקו כל היתר! יש להם מונופול משלהם להגדרת המציאות על-אף מציאותם בתוך בועה ממנה רואים בהכרח תמונה מעוותת. ובכל זאת, נעים מדי פעם לגלות רשימה עיתונאית מביכה כל-כך באטימותה כמו רשימתה נוטפת השנאה של אבירמה גולן 'פעלול חדש מימין' (הארץ, 23.9.09).

"... אין ספק. מדובר בספין מבריק וקליט, שעלול לבלבל שכבה רחבה של אנשים צעירים המתקשים ממילא להבדיל בין רמת עמידר א' לעפרה ג', ומתבלבלים אפילו יותר כשהמתנחלים מוסיפים, בארשת ניצחון, ש'אתם יושבים ושותים קפה על חורבות מסמייה ושייח מוניס, ואילו אנחנו יושבים ליד כפרים ערביים, לא במקומם. אז מי מוסרי יותר'?" – סוף ציטוט.

יכול אדם נורמלי לחשוב שזהו "פעלול" ואפילו "ספין מבריק וקליט", אבל "חדש"??? בשביל לטעון שהטיעון הזה חדש, חייבים להיות סתומים לגמרי בפני כל דבר חיצוני. יפה יעשה עורך 'הארץ' אם יורה לעיתונאית הנכבדה לשים פעמיה לארכיון העיתונות בספריית בית אריאלה, ולקרוא מאמרים לרוב, עשרות שנים לאחור ועד היום הזה. הטיעון הזה נטען עד לעייפה באינספור במות, בוקר וערב, בכתב ובעל-פה – אתם יושבים על חורבות מחלול, סָרוּנָא, סלמה, סומייל, יאזור, שייח'-מוניס וכו' וכו'. למעלה מארבעים שנה של הסברים וטיעונים ומחאות והפגנות וזעקות ופתאום הבוקר הזה קולטת עיתונאית אחת את הטיעון, מפלבלת בעיניה כלפי שמיא – האומנם?

השנאה של השמאל הישראלי למתיישבים היהודים עלתה מזמן על גדותיה, היא נשפכת ונשאבת חליפות ובהיותה ממוחזרת מרוטה – אין בה כל ערך. אינך צודקת גברת גולן! אומרים לך היום אותם מתנחלים, בתקווה שלא ייקח לך עוד ארבעים שנה להבין זאת - אין לנו כבר עניין להתנחל בליבו של מישהו! ניסינו – לא צלח. עכשיו אנחנו שונאים בחזרה. שונאים את השונאים משום ששנאה מטבעה גוררת שנאה שכנגד. אין יותר ניסיונות פיוס! הולכת ומסתמנת מגמה של מלחמה אזרחית בין פלגים שונאים שנאה יוקדת באותה מידה, אם לא למעלה מזה.

עצוב קצת להתלבט אם פניה של החברה הישראלית הקרועה למלחמת אזרחים. שעתה היפה של ארצות הברית הייתה כשפרצה שם מלחמת הדרום בצפון – אמר ישעיהו ליבוביץ. אולי באמת אין לנו ברירה ועלינו להכריע בבירור מה רוצה החברה בישראל: "שלום" מקושקש שלעולם לא ייכון בלי מפלה מוחצת של מי מהצדדים, או עמידה על נפשנו בסבלנות אין קץ לאורך שנים רבות של עימותים. אין דרך ביניים. התהליך מתעכב מאוד משום שכל טיעון פשוט, לוקח לו למעלה מארבעים שנה עד שהוא נקלט. לקרוא ולא להאמין!