העניין הזה שיום הכיפורים מוחק את העוונות שבין אדם למקום, בין ילוד אישה מתוודה ומתחרט ומתחייב לא לשוב אל חטאו לבין הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, אבל עוונות שבין אדם חברו אין הוא מוחק אלא אם כן האנשים המעורבים באותו עוון מוחלים וסולחים זה לזה - הוא נאה מאוד. הוא מסב הנאה מרובה לכל מי שלמד מכך שהאלוהים רוצה בכבודן של הבריות אפילו יותר מאשר בכבודו שלו. חסד גדול הוא להימנות עם עדת המאמינים באל אחד ויחיד כזה, בורא הכל, השולח לנו ביום הקדוש את המסר ההומניסטי המופלא הזה.
אולם הבה נודה, החסד הזה מעורר שאלה שלא קל כלל ועיקר להתמודד איתה. העבירות שבין אדם לחברו אינן עברות שבין אדם למקום? הנה מי שדוהר בטירוף, צעיר או בגיר, שתוי או פיכח, יהיר לשמה של ראוותנות, או בוזה חוק לשמה של עליונות על כל חוק, מה הוא? רק בין אדם לחברו, בינו לנדרס, בינו לקרובי משפחתו של המת, בינו לבין הנכה כל ימיו, או גם ואולי בעיקר בין אדם למקום, בינו לבין האלוהים הוא עצמו, שטיבו הוא שאי-אפשר לירא אותו אם לא יראים לחטוא לאדם? הוא אל סלח למה שהאדם עצמו לא יכול לסלוח לו? יש בכלל חלוקה רציונלית בספר הגדרת החטאים בין אלה שפוגעים בכבוד האדם, בחרותו, בזכויות היסוד שלו, לבין אלה שפוגעים בכבוד שמיים, באדנותו, בהשגחתו הפרטית על מעשה כל אדם ואדם? זה קשה, הבה נודה.
תלבושות אחידות שונות לבנות יוצאות עדה שאבותיה למדו והרביצו וקיימו תורה בארצות השמש הקרויות יחדיו מזרח ותלבושות אחרות, מציינות, מזהות לבל חלילה ייכשל איש בטעות טראגית וידמה לנפשו שבת ספרד היא בת אשכנז, ותלבושות אחידות שונות באותו בית ספר באותה חצר לבנות יוצאות עדה שאבותיה למדו והרביצו וקיימו תוארה בארצות הכפור של ביאליק, מה זה? בין אדם לבין חברו או בין אדם לבין האלוהים שציווה ואהבת לרעך כמוך, קרי ואהבת לרעך מפני שהוא כמוך?! היש בעולם מישהו שחושב שלקדוש ברוך הוא באמת איכפת אם בת ספרד מחלה להנהלת בית סיפרה או לכל קהל עסקני אותו בית ספר ובתי הספר הדומים לו או לא? היש במקומותינו אדם סביר המאמין כי האלוהים מניח לבעלי העברה למחול למי שעוו לו ואינו נוטל הוא עצמו את החוק שלו עצמו בידו ואומר כי גם אלה ימחלו, הלוואי, אני, אל שדי, לא אמחול עד שלא תיעקר האפליה המבישה הזאת מן העולם? יש קוראים לעוון הזה "גזענות" אבל יתכן כי הוא חמור מגזענות, כי אין בישראל גזע, יש בני ברית שקיבלו על עצמם עול מלכות שמיים, ובהם בני גרים, ובהם יוצאי כל שבטי האדם באשר הוא אדם, שעמדו הם או נפשותיהם במעמד הר סיני. מי מעז להחציף פנים ולהחדיר גזע לתוך עם הרוח היהודית?
הילדים שלומדים במערכות חינוך ההולכות ומשתעבדות בקול וברואה לבעלי עניין ועסקים במיני הפרטות ההופכות תלמידים לאמצעים להתעשרות זולתם, בני ההורים מעוטי היכולת הרואים בעיניים כלות את הנגישות לעתיד בעולם טכנולוגי ותעשייתי הנסגר והולך בפניהם כי אין להם הממון לקנות בו חינוך מבטיח יותר, מה הם? לא ילדים שאנו חוטאים להם בין אדם לחברו או שמא, בין אדם למקום אנו חוטאים להם, כי האלוהים עושה משפט יתום ואלמנה וחלכא ומדוכא ואינו מבדיל אלא בין מי שממעט את צלם האלוהים בו נברא לבין מי שמשמר אותו בזהירויות מוקפדות. קשה להאמין שהאלוהים קונה את הרציונל של אליטיזם הנוטה לראות בהצלחות של רושמי פטנטים ומקדמי טכנולוגיות עילית מדד להצלחה לאומית ובבורות המתגלה בסקרים בינלאומיים את המחיר שיש לשלם בעבור ההצלחה הזאת. אני לא מכיר אלוהים שכזה. אז מה, הפערים הדרוויניסטים האלה, הם בין אדם לזולתו שאינו חברו עוד, כך ברור ונעלה הוא מעל כל ספק, או בין האדם לבין המקום, המקום בו מתאחדים כל המקומות, צפון תל-ביב והפריפריות, והרצליה ונתיבות, ופתח תקוה אחת עם פתח תקוה שנייה?
אבוא איפא ל"קול נדרי" ול"על חטא שחטאנו לפניך" ואעמוד שם ואשאלה ממנו האם אומנם יכפר ויסלח לעמך בית ישראל על כל-כך הרבה בין אדם לחברו גם אם אדם שאינו מכיר יותר את חברו לא מחל, וחבר שלא מכיר יותר את האדם לא ידע מי חטא לו. זו בעיה, אומר לו בתפילה של לחש שלי; הלא הגיעה השעה שייכתבו בכל ספרי הקודש שאנו הוגים בהם יומם ולילה ואין אנו מניחים אותם בלי שנלמד מהם מה ישר ומה מעוות, באותיות גדולות, כי הרחקנו לכת. כי לאמת יש סט גדול אחד של מצוות, וכולן בין האדם לבין קונו, כולן בין האדם לבין אלוהינו, אלוהי כולנו יחדיו, שברא אותנו על-מנת שנהיה כולנו אגודה אחת העושה את רצונו בין אדם לחברו בלב שלם.
