מה קרה לאמ"ן ביום הכיפורים?

מה קרה לאמצעים המיוחדים של אמ"ן ביום הכיפורים?

לפני כמה שנים פורסם בעיתון הארץ מאמר מאת אל"מ (מ) לנגוצקי המתייחס לאי הפעלת "האמצעים המיוחדים" שהיו לאמ"ן, לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים ב-73. לעומת זאת ר' אמ"ן דאז האלוף אלי זעירא, מציג גרסה אחרת ושונה, בספרו החדש ובכנס אנשי מודיעין ובתקשורת.

תא"ל בן-פורת, איש מודיעין בכיר, מת ממחלה קשה בגיל 76, אך ללא ספק יש חלק גדול לפרוץ המחלה הממארת, לעובדה שהתרעות שלו על פרוץ המלחמה, חוות דעתו ודרישתו להפעיל את "האמצעים המיוחדים" לא נענו ונדחו. עד סוף ימיו נלחם כנגד ראשי אמ"ן דאז, על גרסתו ואמונתו ובמיוחד "אכל" את עצמו על שלא עקף את ר' אמ"ן ורץ ישירות לראש הממשלה, לרמטכ"ל ושר הביטחון עם ההתרעה החמה והמדויקת שבידיו.

ראשי צה"ל, במקום לחבקו ולנחמו, נלחמו בו, לפעמים מתחת לחגורה ובצורה לא הוגנת, אך לא יכלו לכוחו ולאמת שלו.
הידיעות שהעביר תא"ל בן-פורת, ראש יחידת 8200, ויתר מקורות המודיעין, לר' אמן אלי זעירא, לא הועברו לרמטכ"ל, נבלמו ולא כובדו, בשל ההערכה על "סבירות נמוכה".

המושג "סבירות נמוכה" - הפך מאז למטבע לשון מקובלת, בתחומים שונים - ולאו-דווקא בהקשר חיובי.

בתקופה שלפני מלחמת יום הכיפורים וסמוך לה - שלט האלוף אלי זעירא ללא מתחרים בכל נושאי הערכת המודיעין הלאומי כאשר דעתו, קולו וחוות דעתו - גוברים בקלות על דעת ראש המוסד, כמובן על קציני המודיעין הבכירים הכפופים לו ויתר זרועות הביטחון, לרבות משרד החוץ על מקורותיו.

המעמד של האלוף זעירא, היה כה חזק ומוערך אצל המנהיגות הפוליטית והממשלה, שהערכותיו נחשבו כמובילות ומכריעות בעיניהם של גולדה מאיר, משה דיין והרמטכ"ל האלוף דוד אלעזר.
לאחר המלחמה הקשה והעקובה מדם, להבדיל מהניצחון המזהיר של ששת הימים. בעקבות וועדת אגרנט וראיונות, הדלפות, ספרים ומאמרים, התחילה להתבהר התמונה שלפני - שהובילה הממשלה בראשות גולדה מאיר, לאחד המחדלים הקשים של המדינה וצה"ל.

המכאיב, בכל הגילויים של העת ההיא, שגם לאחר שהתמונה כמעט התבהרה כליל, המשיך האלוף זעירא, בעקשנות, בחוצפה, וביהירות שאפיינה אותה גם קודם, להאחז בקרנות המזבח של הערכתו השגויה והמכאיבה ולטעון שפעל נכון, העריך נכון ויעץ נכון בהתחשב בנסיבות ובמידע שהיה ברשותו.

יש להניח כי במדינות אחרות ואולי בתקופה אחרת כמו בצבא הפרוסי או היפני, גנרל ברמתו של אלוף זעירא, שהיה כושל בצורה כה קיצונית בחוות דעתו ובתפקידו - היה מסתגר בלשכתו עם אקדח טעון, כותב מכתבי פרידה ונפרד מצה"ל תוך ירייה מהדהדת למרחקים.

בפועל, לאחר תקופת צינון, לימודים והתרגעות חזרו אותם מסרים חזרה שוב ושוב - למרות הקולות הזועמים שהושמעו כנגד התנהלותו גם מפי קצינים בכירים בצה"ל ובמודיעין שהיו תחת פיקודו.

יש לזכור כי ראש המוסד דאז, סיפק לפי טענתו לגולדה מאיר, חוות דעת מפי מקור בכיר ומהימן, שמצרים החליטה לפתוח במלחמה, ואפילו נקב ביום ובשעה למרות שבמקום 6 בערב המלחמה פרצה ב-2 בצהריים. חבל שראש המוסד - לא היה יותר תקיף, נמרץ ועקשן להלחם על דעתו אולי המלחמה הייתה נראית אז אחרת.

לפי הפרסומים והספרים - כל הניסיונות לשכנע את גולדה מאיר, להורות על גיוס מילואים, או לפתוח במכת נגד אווירית - נוסח 67 - נבלמו ובוטלו גם בהתחשב בחוות הדעת הידועה של "סבירות נמוכה".

הידיעות שזרמו מהמקורות, מהערכות, מהאזנות ומהשטח עצמו של התארגנות בגבול, מעבר למקובל בתרגילים צבאיים, כמו עזיבת המשפחות של היועצים הסובייטים במצרים ובסוריה - ההערכות ממודיעין שטח דרום, נוסח סגן סימנטוב - שהתריעו על תנועות ומהלכים לא שגרתיים - שיכלו להצביע על מגמה התקפית או מעבר מהיר מתרגיל למלחמה - נדחו, נבלמו וזכו לכתף קרה וזלזול.

וכאן נכנסים לתמונה "האמצעים המיוחדים", הגישה לפיה משתמשים בהם ומפעילים אותם, רק במקרים חריגים כמו "ביום פקודה" - גישה זו הייתה נכונה וסבירה.

קציני מודיעין, כמו תא"ל בן-פורת ואחרים היו בעד פתיחתם לפחות 48 שעות לפני פרוץ המלחמה - כדי לאמת ולקבל תמונת מצב עדכנית ולאושש מידע שכבר היה.

האלוף זעירא, על-פי אותם קצינים לא אישר הפעלתם, אלא הסתפק בהוראה של "בדיקה טכנית" של כשירות האמצעים תוך סגירתם מיד לאחר הבדיקה.

אל"מ לנגוצקי - במאמרו בהארץ מאשר כי אכן זאת הייתה ההוראה של זעירא בניגוד לטענתו בספרו ובהרצאותיו - כי הורה על פתיחתם 48 שעות לפני פרוץ המלחמה וכך גם דיווח לממשלה.

תא"ל יואל בן פורת - שהיה קצין מודיעין בכיר וותיק בתקופה זו ומפקד יחידת 8200 הידועה, נלחם מאז תום המלחמה, מלחמת יחיד כמעט, בטענה שהמודיעין כשל בנקודה זו וניתן היה לפעול ולהצליח, אם היו משתמשים נכון באמצעים ובפרשנות של המידע שזרם מכל הכיוונים.

על מלחמתו הדון קישוטית הזו, שילם ביוקר בבריאות, בתדמית ובהשפלות לא מעטות.

מאמרו של אל"מ (מ) לנגוצקי - למעשה תומך ומאשש את מלחמתו ועל כך אני רוצה להוסיף את הדברים הבאים:

קצין מודיעין, כיום בדרגת תא"ל (מ), שהיה מפקד של יחידה מיוחדת ורגישה ביותר, היה נוכח במשרד בשעה שתא"ל (מ) יואל בן פורת שוחח עם האלוף זעירא, בנושא "האמצעים המיוחדים". לטענת הקצין, בן פורת למעשה התחנן שיתנו לו לפתוח ולהשתמש "באמצעים המיוחדים" - תשובתו של האלוף הייתה "תפסיק עם הפאניקה הגלותית שלך".

בן פורת ניסה לשכנע את האלוף גם בצורה אחרת, תוך טענה שגם אם נקבל את גרסתו שמדובר ב"תרגיל רב היקף" - כדאי ורצוי להפעיל האמצעים, שהרי גם בעבר בתרגילים מסוימים, כן הפעלנו אותם. התשובה הסופית הייתה סירוב מוחלט - תוך הוראה לבדיקה סגירה ודיווח על ביצוע.

הגיע הזמן שגוף צה"לי או ממשלתי - יסגור ויבהיר את הסוגיה הזאת סופית לציבור - אחרת המאבקים ימשיכו גם לדור הבא.

נקודות למחשבה והרהורים:
1. נקווה, שצה"ל, המטה הכללי והאגף המודיעין למדו והפנימו את הלקחים.
2. נקווה, שיום כיפור נוסח 73 - לא יקרה ולא יכול לקרות בעתיד.
3. הסכנות הביטחוניות של ישראל כיום, חמורות יותר ומסוכנות יותר מאשר ב-73, ולכן מחד, הדאגה גדולה יותר, ומאידך, צה"ל נותן לנו ביטחון רב יותר, מאשר פעם.
4. שנה טובה - שנת ביטחון ושאיפה לשלום.