|
הכרת הצד השני - מפתח לדו-קיום [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
ערבי היא מילה שברוב המקרים רלוונטית לנושאים הקשורים לביטחון ובאופן אסוציאטיבי תעלה במוחנו שתי אסוציאציות עיקריות: האחת - "חומוס", והשנייה "פיגוע". כמה עצוב לחשוב שהמילה הזו, שאוצרת בתוכה תרבות שלמה, תרבות רבת שנים ורבת הישגים, מעלה במוחנו בד"כ את צמד המילים הנ"ל. האם אנו כחברה אשמים בכך? הרי לא יעלה על הדעת ששני עמים שחיים על אותה פיסת אדמה לא יידעו זה על תרבותו של זה.
כן, אני יודע שזה לא הכי רלוונטי בימים האלה, שכן אלה הם ימים לא קלים לנו כחברה: צפויים למדינה ימים גורליים ואתגרים מבית ומחוץ. בואו רגע נודה על האמת - התרבות הערבית כרגע ממש לא מעניינת אף אחד, אך בכל זאת אני מעלה עניין זה מפני שאני חושב שידיעת התרבות והבנת התרבות של העם האחר השוכן לצידך, חשובה ביותר הן לעת מלחמה והן לעת שלום. הכמיהה שלנו לאסקפיזם וליצירת בועה סביבנו היא לדעתי הבעיה הגדולה ביותר שלנו, שכן היא גורמת לנו להבין אחרת את הצד השני. לו גורמים במדינה האמונים על החינוך היו מקצים לכל בתי הספר "לימודי מזרח תיכון", אני חושב שישראל הייתה יכולה להתמודד טוב יותר עם הצד השני ולהבין אותו טוב יותר. זה עצוב לדעת עד כמה ישנה בורות במדינה שלנו לתרבותו של העולם הערבי. הישראלי הממוצע חושב שערבי זה "חומוס, צ'יפס, סלט" ותו לא. הוא שוכח שאותו ערבי שמגיש לו את מנת הפלאפל או משפץ לו את הבית, מביא איתו תרבות שלמה, תרבות ענפה של מנהגים ומסורות מימים ימימה.
אני לא מאשים את הישראלי הממוצע. הוא בעבורי בגדר "תינוק שנשבה"; הוא לא יודע, אותו לא לימדו על התרבות המזרח תיכונית, הרי הלבנט הוא מוקצה מחמת מיאוס ומפגר ולעומת זאת המערב הוא "אין" (כמו שאומרים החבר'ה), את התרבות שלו צריכים ואף חייבים ללמוד. כאשר אני אומר "תרבות" אני מתכוון במיוחד לשפה. שפה היא המשקפת את תרבותו של כל עם עלי אדמות ובאמצעותה באה לידי ביטוי התרבות וכל מה שאותה תרבות אוצרת בתוכה. אם אתה לא לומד את שפתו של אותו עם, יהיה לך קצת יותר קשה להבין אותו מנטאלית מאשר אדם שמכיר את השפה.
מדוע אנו כה מתיימרים להיות אירופיים, להיות "מערביים"? הרי אנו לא "מערביים" ולעולם לא נהיה "מערביים". השורשים שלנו נעוצים עמוק בלבנט, אז מדוע לברוח ממה שאנחנו באמת, מהתרבות האמיתית שלנו?
למזרח התיכון היו ימים טובים יותר, ימים שבהם היה יותר משגשג מיבשת אירופה ששרתה בעלטה ובחוסר קידמה ואת זה איש לא טרח לספר בבתי הספר. מישהו פעם טרח לספר לתלמידים במדינת ישראל שהאיסלאם היה פעם אימפריה ששלטה על מרחבים אדירים ושהערבים שלטו על אזורים נרחבים ביבשת אסיה? גם אפשר לזקוף לזכותם של הערבים כמה המצאות, ביניהן המצאת האלגברה.
אם כך, הערבים הם לא רק "חומוס, צ'יפס, סלט"; הם יותר מכך וחשוב שנבין זאת, מפני שזה חשוב לנו כעם, חשוב לנו כמדינה. אם נשכיל ללמוד את תרבותו של העולם הערבי, זה ייתן לנו יתרון בעת מלחמה ובעת שלום כאחד.
אסור לנו לראות את העולם הערבי בעין מזלזלת, אלא לתת את הכבוד הראוי, שכן כל זלזול כזה עלול לעלות לנו בחיי אדם, ראה ערך 'מלחמת לבנון השנייה.