הכל אישי

הנחשים

דבריו של היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין בכנס במעלה החמישה ביום שישי שעבר לא חידשו מאומה, מלבד העובדה שהוא אמרם. מכל מקום, לא היה בכך חידוש לקוראינו. במדור זה התרענו מאות פעמים במשך שנים מפני תופעה מופקרת זו, שבה עיתונים חוברים עם אנשי משטרה ופרקליטות, ופועלים יחד להפיל שרים, חברי כנסת ופקידים בכירים בשירות המדינה, ובד בבד פועלים להפיל אחרים.

אלא שגם רובינשטיין בחר, במשך שנים, לגונן על הפקידות הבכירה במשרד המשפטים וגם על קצינים בכירים במשטרה. מכאן שאין לו להלין, אלא על עצמו. הוא גידל את הנחשים ושמר עליהם כשהאש התעצמה. עכשיו, בוגדנים שכמותם, הם קמים להכישו.

הפטפטן
אברמוביץ' מסגיר מקורות?

העיתונאי אמנון אברמוביץ' ניצב באורח קבע לימינם של פרקליטת המדינה עדנה ארבל, ושל ניצב משה מזרחי. אברמוביץ' התגייס לעתים קרובות לגונן עליהם, וגם כאשר נמצא כי סרחו, הוא בחר להימנע מעיסוק במעשיהם הבעייתיים, והקפיד, ממש באדיקות, לגונן, לפאר ולרומם את פועלם באותו עניין או בעניינים אחרים. זה לא הפריע השבוע לאברמוביץ' להתהדר ולטעון, בשידור חי, כי בכל 26 שנותיו כעיתונאי "טרם נתפסתי משדר או כותב מילה טובה על איש ציבור". כך נהג באחרונה עם ניצב משה מזרחי. אברמוביץ' נמנע ממתן פירוט על המעשים החמורים המיוחסים למזרחי, ומצד שני פעל כדי להציג את רובינשטיין, כותב הדוח, באור שלילי.

השבוע, ביום א', התראיין אברמוביץ' לעיתונאים חיים זיסוביץ' וכרמית גיא ברשת ב' של קול ישראל. הוא התקבל באהדה רבה על-ידי גיא, שלא חדלה לצחקק ולגחך על רובינשטיין. אלא מה? תוך כדי שידור, ואולי בגלל שהרגיש בבית, אמר אברמוביץ' כמה דברים שיש בהם משום הסגרת מקורותיו. נפרט.

זיסוביץ' הציג בפני אברמוביץ', במלוא החומרה, את המקרים האחרונים שהתגלו, בהם נמצא כי עיתונאים הסגירו מקורות או סייעו בחשיפת מקורות של עמיתיהם. הנה הדברים:

זיסוביץ': "אבל בכל זאת יש, לא אתה, אבל היו באחרונה, התגלו מקרים שבהם עיתונאים סייעו לאנשי חוק לאו דווקא מן הפרקליטות. אתה יודע, האיש המכונה 'נשר' שזהותו אינה ידועה, שהעביר את ההקלטות שסייעו לגלות את גלט-ברקוביץ' (שהדליפה להארץ את מסמך חיקור הדין בפרשת שרון, י"י), והאיש שמכונה יחיאל דותן" (שהקליט את עורכת דין ענת רוזנצוויג-סבידור. הקלטת הועברה לידיעת אנשי ידיעות אחרונות, ומהם אל החוקר דוד ספקטור, שהעביר את הקלטת למשטרה, י"י).

אברמוביץ': "כן, תראה חיים, זו סוגיה אחרת, אני לא רוצה להתייחס למקרים האלה. כי פה אנשים לא נמצאים, והמקרים האלה לא התבררו עד תום. בוודאי לא המקרה של 'נשר'. זו סוגיה נפרדת, אין ספק שהסגרת מקור על-ידי עיתונאי היא עבירה על אחד מעקרונות היסוד של המקצוע. על זה לא יכול להיות לנו ויכוח".
אברמוביץ' מציין, ובצדק, כי הסגרת מקור עיתונאי הינה עבירה. ולא סתם עבירה, אלא כזו הנוגסת בעקרונות היסוד של המקצוע. אלא שדווקא בזאת נופל אברמוביץ' עצמו. הנה הדברים:

גיא: "אז איך, למשל, היא הגיעה לידיך? (חוות הדעת של עורכת דין יסכה ליבוביץ' בעניין מזרחי, י"י) אני לא אשאל שתסביר מקורות. אבל הנה, מגיע לידיך מסמך חסוי, שלא יוצא באופן מסודר לתקשורת. אנחנו כאן כל יום מנסים לדבר על אנשי הפרקליטות, הם לא מוכנים לדבר איתנו. זאת אומרת הכל פה מתנהל, ניקח את זה בהשאלה מווטרגייט, בכל מיני מגרשי חניה כאלה".

אברמוביץ': "כרמית, את יודעת כמה חומר וידיעות הגיעו אליי מלשכתו של אליקים רובינשטיין? נו אז מה. מגיעים אלינו חומרים ממקומות שונים ומשונים. זו עבודתנו, זו מטרתה, ולכן אנחנו משולמים את שכרנו".

אברמוביץ' מצביע איפוא על לשכתו של רובינשטיין, וזו כוללת כמה בעלי תפקידים בלבד, כעל לשכה ממנה קיבל "חומר וידיעות".

ובמילים פשוטות: הדלפות. וכאן נמצא אברמוביץ' חוטא פעמיים: גם מסגיר את מקורותיו, אם אכן מסרו לו מידע באופן רשמי, ובזאת אני מטיל ספק כבד; וגם עושה בזאת עתה שימוש, כדי להרחיק את הטענות על הדלפות מגמתיות ומרושעות מצד כמה גורמי פרקליטות בכירים, ובהם אלה שהדליפו את חוות הדעת של הפרקליטות: עדנה ארבל, נאווה בן-אור ויסכה ליבוביץ'.

טלפנתי השבוע לאברמוביץ'. ביקשתי את התייחסותו לעניין הסגרת "המקורות", אך הוא בחר בזכות השתיקה.

דובר משרד המשפטים מסר בשמו של רובינשטיין, כי בדבריו של אברמוביץ' על חומר וידיעות שהגיעו אליו מלשכת היועץ לא הוזכרו הדלפות, כמו במקומות אחרים בראיון. "איננו יודעים אם במכוון ערבב מר אברמוביץ' בין הדברים, אך יש להדגיש כי' חומר וידיעות' מועברים מדי יום מלשכת היועץ המשפטי לממשלה באמצעות לשכת הדובר, גם בעקבות פניות עיתונאים, וזוהי'דרך המלך' של עבודה עם התקשורת. ככל שכוונתו של מר אברמוביץ ל'הדלפות' ממש, אין לנו כל ידיעה על כך, אך ראוי לציין כי גם אם אכן כך:

א. אין זה אי הדיוק הראשון (לצערנו כנראה גם לא האחרון) בדברו של מר אברמוביץ' כלפי היועץ המשפטי.

ב. אם הודלף לו מלשכת היועץ המשפטי - אז בהחלט יכול הוא לראות את עצמו כיוצא גמור מכלל דבריו של היועץ באשר לעיתונאים הגומלים למקורותיהם ומגינים עליהם".

הפרישה
פנסיה קודמת לכל?

שמועות רבות מתרוצצות באחרונה על מועד פרישתו של רובינשטיין מתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. על-פי אחת מהן, רובינשטיין עשוי להתבקש להישאר עוד כמה חודשים בתפקיד כדי לסיים את הטיפול בתיקי החקירה נגד שרון.

אלא שכעת נראה כי רובינשטיין אינו מוכן להישאר בתפקיד אפילו יום אחד אחרי סוף השנה האזרחית, וזאת מהטעם הבא: אם יפרוש לאחר מכן, יקבל פנסיה נחותה יחסית, על-פי החוק החדש. נודע לי כי מסיבה זו בדיוק הקדים רובינשטיין את פרישתו מהמועד הראשון שנקבע, 15 בינואר 2004, ל-31 בדצמבר 2003. גם בכירים נוספים בפרקליטות, שיודעים היטב לעשות א ת חשבון הכיס, עומדים לפרוש עד סוף דצמבר 2003, מאותה סיבה.

דובר משרד המשפטים מסר, כי בעצת אנשי הגמלאות בממשלה החליט רובינשטיין - כמו אחרים בשירות הציבורי - לפרוש מתפקידו שבועיים קודם לכן, בסוף דצמבר, על-מנת שלא ייפגעו משמעותית זכויות שצבר במשך שנות שירותו. היועץ גם הודיע לשר המשפטים, רשמית, כי אין כל מניעה שיקדיש כל זמנו לחפיפה או להעברה מסודרת של תפקידו עד ה-15 בינואר . דבר זה, ככל הנחוץ, ייעשה ללא שכר.

ולעניין היועץ הבא: מי בוחש? ועדת השופט גבריאל בך טרם סיימה את עבודתה. בשלב זה לא ברור על מי תמליץ הוועדה לכהונת היועץ המשפטי לממשלה. עורך דין יורם טורבוביץ', מועמדו של שר המשפטים יוסף (טומי) לפיד, היה ונותר המועמד הבולט. ואולם, ככל שהולכת ונשלמת המלאכה, מתעצמות הבחישות. בעיקר מצד גורמים בלשכת ראש הממשלה המנסים לקדם את מועמדותו של הפרקליט הצבאי הראשי, מנחם פינקלשטיין. וכך קורה משהו מוזר: שרון מנוע מלהציג מועמד בגלל התיקים הפתוחים נגדו, ואילו כמה מאנשי לשכתו בוחשים ופועלים כדי להכשיל את מועמדו של שר המשפטים, ולקדם מועמד אחר. מדוע הם מעזים? מתברר, כי אצל אנשי שרון קיים חשש אמיתי מטורבוביץ', שנחשב לאיש עצמאי, דעתן ואמיץ. החשש הוא כי יום אחרי מינויו, לא יכיר תודה לאיש, וידבק במילוי תפקידו.

מילה טובה
כיצד התנקתה העבודה?

ביום רביעי השבוע (26.11.03) פרסם מבקר המדינה, אליעזר גולדברג, דין וחשבון על המפלגות בשתי מערכות בחירות. והנה, "שומו שמים", מפלגת העבודה, שהיתה ברגיל במצב של עבריינית שרשרת ונקנסה במאות אלפים ואפילו בעשרות מיליוני שקלים (בגלל תקופת ברק) מחמת עבירות חמורות על החוק, יצאה נקייה בתקופת הבחירות האחרונה. ובלשונו של המבקר: דוח חיובי.

כיצד קרה הדבר החמור הזה? מתברר כי אנשי המפלגה, ובעיקר מזכ"ל העבודה, אופיר פינס, ויועצה המשפטי של העבודה, עורך דין אלדד יניב, פעלו ממש לפי הספר. הם מנעו מעשים בלתי ראויים והטילו על מוסדות התנועה מגבלות כאלה, שצמצמו כמעט לחלוטין כל אפשרות למעשים העלולים לגרום סיבוכים מיותרים. הם פעלו להטיל אחריות אישית על ראשי הסניפים, והזהירו שוב ושוב כי במקרה של עבירה, תפעל התנועה להקיא מתוכה את העבריינים. פינס ויניב הואשמו על-ידי פעילי התנועה בכך שהם מכשילים את העבודה ובכך שהם עלולים להביא להתרסקותה.

עד כמה דקדקו בניסיון למנוע עבריינות ניתן ללמוד מהתכתובת הבאה. ב-3 בדצמבר 2002, זמן קצר לפני הבחירות לכנסת, פנה עורך דין יניב בתיאום עם חבר הכנסת פינס אל המו"לים בעיתונות המודפסת (ידיעות אחרונות, מעריב, הארץ, גלובס, מקור ראשון והצופה). הדרישה שהציג: להימנע מפרסום מודעות תמיכה בלי אישור בכתב בחתימתו של פינס. המטרה שעמדה בבסיס מכתב זה היתה למנוע מצב שבו פלוני יפרסם מודעת תמיכה, וזו עלולה להתפרש כתמיכה/תרומה במפלגת העבודה ובכך לסבך את הנהגתה בתרומה אסורה.

חלק מהעיתונים, אגב, התרעמו. הם מחכים לתקופת בחירות כדי לעשות קופה יפה. והנה סוגרים הצמד פינס ויניב את הפרצה ומונעים את ההפקרות המשתלמת לעיתונים.

הנה כי כן: דוח מבקר המדינה שפורסם השבוע מעניק ציון חיובי לעבודה, מה שמראה כי יש שכר לעמלם. גם לנו, איפוא, מותר לכתוב (לפעמים) מילה טובה.