באחד מימי "בין כסה לעשור", פגשתי חבר ששמעתי מפיו תוכחה רבה וקשה, בעקבות מה שאמרתי לו, לרגל מלאת 16 שנה לתהליך אוסלו. בעיקר, הייתה לו טענה על גישתי הביקורתית והשוללנית בכל העניינים הבוערים הקשורים בעם ישראל וארץ ישראל: "אינך יודע לכתוב אפילו שורה אחת חיובית... הכל מלא מרירות וכעס, סרקאזם וקטילה של כל מי שאינו בדעה אחת איתך!", כך אמר. הבטחתי לו, שעם צאת יום הכיפורים אשב לכתוב משהו חיובי, שידהים אותו. "לפחות, עלי לנסות!", אמרתי.
הייתה לי במחשב טיוטא של מאמר, המבטא את רגשותיי הכנים כלפי אותה איוולת מתמשכת... בלשון המעטה, אינני חסיד של "תהליך השלום" האוסלואידי. אדרבה, התנגדותי להולדתו ולעצם קיומו, תוך הבעה עקבית של שאט-נפש, היא מן הידועות והמפורסמות. המלחמה ה"כמעט-פרטית" שלי נגד האיוולת שבתהליך הארור ההוא, אף עלתה לי (אישית) ביוקר רב... אבל בעקבות אותה השיחה הקשה עם חברי – החלטתי למחוק את השלילה המרוכזת ההיא ולחשוב באופן חיובי... מצאתי!!! ההגינות מחייבת אותי להודות, כי למרות היותו הזוי-בזוי ומסוכן – הביא תהליך אוסלו תועלת כלכלית מרובה למדינת ישראל ולאזרחיה. תועלת שיש בה משום "נחמה פורתא"... אני יודע, כי רבים מחבריי ושותפיי למאבק ימשכו בכתפיהם וירימו לפחות גבה אחת בתמיהה והשתוממות: "מה, גם אתה???", אבל מה שנכון – נכון!
משרה רודפת משרה מאז תהליך אוסלו, הוקלה (לפחות בחלקה) המצוקה הכלכלית שמדינת ישראל נקלעה אליה, בעקבות העלייה המאסיבית מחבר העמים ומאתיופיה, בשנות התשעים. תארו לעצמכם את המדינה בלי תהליך אוסלו, כשהיא שטופה בגל של מובטלים (כתוצאה מעבודה זולה של ערביי-יש"ע), בתעשיה מדולדלת ובמיתון מתמשך... היינו צפויים למצב דומה לזה של ראשית שנות-החמישים, כאשר גלי העלייה הציפו את המדינה, שהגיעה לאי-ספיקה מבחינת היכולת לענות על צרכי האוכלוסיה הגדלה והמתעצמת. נשמע נורא! לא? ובכן, מאז תהליך אוסלו נוצרו אלפי מקומות-עבודה חדשים, שאפילו ראש הממשלה
יצחק שמיר - לא יכול היה לדמיין לעצמו, עם פתיחת מסך הברזל ו"מבצע שלמה".
והנה, מקצוע חדש בא לעולם: "איש ביטחון"/"מאבטח". מה שהיה פעם בלעדי לצה"ל ולמשטרה – הפך לנחלת הכלל. נוצרה מערכת חדשה, אזרחית-פרטית, משומנת היטב, בהיקף ללא תקדים: חברות-אבטחה, מאבטחים, שומרים, אנשי-ביטחון ובידוק. אין כיום בנק, מרכול, מסעדה, בית-קפה, מלון, בית-קולנוע או תיאטרון ללא אנשי-ביטחון המסייעים לאזרח/ית לעשות קצת סדר בתיק, במזוודה ובתא-המטען של המכונית... אין תחנת-רכבת, בית-ספר, גן ילדים, חניון, קניון, בית-חולים, או תחנה מרכזית שאין בהם נקודות-בידוק מאוישות בתוספת אנשי-ביטחון חופשיים המסתובבים בשטח...
האם כל אנשי הביטחון האלה עוברים קורס-הכשרה כלשהו? - בוודאי! אם-כן, גם למדריכים בקורס נוצרה תעסוקה... לכל מאבטח יש מכשיר-קשר, גלאי-מתכות ואף נשק. לכל אחד מהאביזרים האלה, יש תעשיה מקומית שלמה ומערכת-יבוא ענפה, עם מעבדות שירות ותיקונים. אף כאן נוצרו, יש-מאין, עשרות-אלפי מקורות-פרנסה לאזרחי-ישראל! למי תודה למי ברכה? – לאבירי אוסלו, כמובן!
גם פלאיירים ברחובות מעשירים בעקבות תהליך-אוסלו ותוצאותיו, נסללו כל מיני "כבישים עוקפים". אף אלה סיפקו "כוורות" ענפות ונרחבות של כל בעלי המקצועות המתעסקים בסלילתם: משלב התכנון ועד לשלב הביצוע, כולל סימוני הצבע של פסי-ההפרדה והשוליים... הוקמו גם קירות-בטון-צמודי-כביש למניעת ירי (כמו זה שהוקם בצד הדרך לגוש-עציון), אשר סיפקו אף הם תעסוקה לרבים - החל מהמהנדסים והמתכננים, דרך יצרני המלט והבטון ועד לפועלים הקטנים שבשטח.
האם ניסה מישהו לחשוב, כמה תעסוקה סיפקה "גדר הביטחון", הארוכה והמכוערת, למובטלי-ישראל? ירי הטילים מרצועת עזה (בהמשך לחורבנגירוש קטיף, על-פי הדרך האוסלואידית), הביא באופן מדהים לייצור של "מיגוניות-בטון". גם ייצור זה בוצע על-פי אותה המתכונת, כדלעיל. ובכל אלה – מועסקים רבים המתפרנסים מעמל כפיים.
תהליך אוסלו יצר ויכוח נוקב בין מצדדיו ומתנגדיו: אלפי טונות של פלאיירים, כרזות ופוסטרים, סטיקרים למיניהם, דגלונים, דיסקים, סרטים (כתומים, כחולים ואדומים), סמלים, כובעים וחולצות. בתי הדפוס היו עמוסי-עבודה, היצרנים ויבואני-הנייר כמעט שלא עמדו בלחץ, הסוכנים והספקים ניצבו חסרי-אונים מול הביקוש והדרישה. גם הפרסומאים והקופירייטרים של ה"כן" ושל ה"לא" השתכרו לא רע - הודות ללהטוטני-אוסלו...
ומה לגבי התעסוקה של בעלי המטאטאים המופיעים בשדה הקרב, בתום כל הפגנה, לנקות את הכיכר מגלי הפלאיירים, הכרזות והסטיקרים, השקיות, הבקבוקים והכוסות? זה אינו נחשב כ"מבַטֵל-אבטלה"??? המוח היהודי אולץ על-ידי תהליך אוסלו להמציא לנו פטנטים, בעיקר להגנה בפני "צינורות-שלום" מעופפים. ברפא"ל ובאלביט עובדים סביב השעון. האם זה אינו הישג תעסוקתי של ממש?
פיגועים וטרור הפחיתו במובטלים הוזי-תהליך-אוסלו הצליחו - אף במקומות שבהם נכשלו כל האחרים. למשל: זק"א היה בתחילתו סתם-ארגון-קטן, אנונימי וקיקיוני-מקרטע, אשר בקושי רב החזיק את עצמו. מאז "תהליך השלום האוסלואידי" – הפך זק"א למוסד גדול, משומן ומפורסם, שידיו מלאות עבודה, לפעמים – על סף הקריסה... מספר המועסקים בזק"א עלה בטור הנדסי, כדי לענות על הצרכים המיוחדים שנוצרו על-ידי התהליך... חרף קריאותיי החוזרות ונשנות – לא הוכתר (עדיין) אף אחד מאבירי-אוסלו כ"יקיר-זק"א". אפילו לא כבוד הנשיא...! (איזו כפיות-טובה...!).
במפעלים הרפואיים עבדו במלוא הקיטור: מאספלניות ופלסטרים ועד לתחבושות וסדי-קיבוע, חוסמי-עורקים, ערכות-החייאה של עירוי והנשמה ושאר אביזרי עזרה ראשונה והצלת-חיים. גם יבואני הציוד הרפואי עשו חיל.
בבתי החולים הוקמו ופותחו חדרי-טראומה, בנוסף לחדרי המיון הקיימים. קהילות היהודים בגולה תרמו עשרות אמבולנסים... כל אלה – תוך יצירת מקומות-עבודה חדשים לעובדי-רפואה וכוחות-עזר... למי תודה, למי ברכה??? – אתם כבר יודעים!
כמובן, גם לייצור מצבות, אנדרטאות, שלטי-הנצחה ונרות זיכרון בכמות מוגברת - דרושים עובדים... גם כאן נוספו עוד כמה מובטלים למעגל העבודה... כל מדינה וה"אוסלו" שלה ואל נשכח: בשמרטפיית-הענק, הקרויה "מערכת החינוך", נכפה נושא "השלום" כלימוד חובה – מה שהביא להדפסת חוברות וספרים בשבחי התהליך ובגנותו. עניין זה לבדו, תרם תעסוקה נוספת לבתי הדפוס, הוסיף הכנסות למחברים ולמו"לים, היווה נושא נוסף לפולמוס תקשורתי ובעיקר: העסיק את הילדים בשיעורי-בית, כדי שלא יפריעו להוריהם לעבוד, לצפות בקרנבל השלום וללקק את פצעי-אוסלו...!
עובדה היא, שגם במשבר הכלכלי העולמי הנוכחי – לא לקתה מדינת-ישראל באבטלה בשיעור שבו לקו כל שאר מדינות המערב. דומני, כי לטובתן ורווחתן הכלכלית – מומלץ לאומות העולם לאמץ לעצמן תהליך דומה ל"תהליך אוסלו שלנו", על-פי המתכון הכלכלי-תעסוקתי דלעיל. אם תהיינה עסוקות, כל אחת ב"אוסלו" שלה – ירווח גם לנו...
גמר חתימה טובה – רק לא על הסכמים נואלים...!
(אם תפגשו מישהו, הטוען שאינני יודע לכתוב באופן חיובי – אנא: מיסרו לו שחזרתי בתשובה שלמה ותיקנתי את דרכי וסגנוני... אתם רואים כבר. לא???).
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
