מאז הוקמה הממשלה, כמו כל עם ישראל אני עוקב בדאגה, כיצד הצליחה להטעות את אזרחיה בכל תחומי החיים: בתחום המדיני, בתחום הכלכלי ובתחום החברתי.
אין צמיחה, אין עבודה, אין גאווה - והחמור מכל - אין תקווה! הגענו לפערי השכר הקיימים בברזיל, בארגנטינה - במדינות הרעבות של העולם. 1,312,000 אנשים חיים מתחת לקו העוני, וכל ילד שלישי בישראל הוא עני. הפשע בישראל נמצא בשיאו, ובמערכות החינוך, לצערי, חינוך ילדינו כבר נמצא במקום הארבעים, ליד מלזיה ברמת הבנת הנקרא, מתמטיקה, ומדעים.
ולממשלה אין תשובה. ולממשלה אין בשורה.
חמור מכך, תשובת הממשלה היא העברת תקציב אנטי חברתי, הטומן בחובו שורה של קיצוצים וגזירות כואבות, שיגרמו עוול משווע ופגיעה קשה כמעט בכל אחד, ובראש וראשונה - בחלשים. תקציב זה הוא כתב אישום חמור לממשלה הזאת, הנוהגת כבת יענה, מנותקת מהמציאות, איננה רואה, ואיננה שומעת.
בתוכנית המוצעת כולם ישלמו את המחיר: עוד 1,500 עובדי מדינה יפוטרו, מס יוטל על הפנסיה, גיל הפרישה יעלה. קיצוץ של כ-250 מיליון ש"ח בשירותי סל הבריאות, וקיצוץ נוסף של כ-200 מיליון ש"ח במערכת החינוך. הובטח להוריד את המע"מ ל-17%? - כלום!
ולא רק בחלשים פוגעים, גם מעמד הביניים מתרסק. בשנת 2003, מעריכים שכ-70 אלף עסקים קטנים ועצמאים התמוטטו! וחברי שינוי, שכל-כך מדברים על הגנת מעמד הביניים, רואים זאת ושותקים, זאת הבגידה שלהם באנשים שבחרו בהם.
כיצד תכנית זו תועיל לעם הזה שרק מקריב ולא זוכה לראות אור?
שר האוצר משתמש במסכת נאומים מפולפלים ומטעים - המבטיחה הובלת העם לנתיב של הצלחה וצמיחה. לדבריו: "אנחנו רק באמצע הניתוח. אני במקרה הזה הרופא שחייב להציל את הגוף ולהבריא אותו. אני בטוח שבאמצע הניתוח כועסים על הרופא, אבל כולם יודעים שצריך לעשות את השינוי".
ניתן לראות כי שר האוצר מרבה להשתמש במטאפורות: הוא מציג עצמו כרופא. אולם ראוי היה כי יפנים את האמרה הידועה: "הניתוח הצליח, אך החולה מת" - ביטוי זה מיטיב לתאר את סוג הניתוח שהשר מייחל לבצע, ואני מקווה שהרופא הזה לא יגמור כפתולוג...
הממשלה טוענת כי אין כסף? הלוא לבנייה בשטחים דווקא יש כספים ומשאבים! כך שהתירוץ של "אין ברירה" - לא קיים. לא ייתכן שילדי ישראל מופקרים ובהתנחלויות ישבו מוגנים.
ההתנחלויות דורשות הוצאות תקציביות גדולות - בהקמתן, ביישובן, בהחזקתן ובאבטחתן. מיקומן בלב אוכלוסיה פלשתינית מחייב השקעה גדולה במיגון, בדרכי גישה ובשמירה צבאית. מימון היתר של ההתנחלויות מוערך בכ-2.5 מיליארד ש"ח בשנה.
ואכן הציבור מאס בתופעת החלוקה המעוותת והאי-שיווניות של תקציב המדינה. מסקר של חברת "דיאלוג", שהוכן בפיקוחו של פרופ' קמיל פוקס עבור עיתון "הארץ", ב-15 בספטמבר 2003, עולה כי 55% מהציבור רואים בהתנחלויות נטל כלכלי כבד, ולא נכס בטחוני.
עוד עולה מהסקר, כי שלושה מכל ארבעה בעד הגבלה או ביטול של השמירה במאחזים. אולם, ראו איזו ממשלה אטומה: במקום לפנות מאחזים, היא מפנה בתי-חולים!
בעזות מצח לא פחותה, האוצר מוליך שולל את הציבור בהבטחותיו כי יחולל פלאים. כעת שר האוצר עבר מתפקיד הרופא לתפקיד חדש ושונה - קוסם!
בעקבות העלייה ב-2.7% בצמיחה במשק ברבעון השלישי של שנת 2003, שר האוצר מכריז כי "אין ספק שיצאנו מהמיתון", ואף מבטיח כי "המשק הישראלי, שהיה על סף התהום, נמצא בדרכו מעלה".
אשרי המאמין. בבנק ישראל מציינים, כי "תחזיות הצמיחה של האוצר אופטימיות מידי", ובנק לאומי והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מציינים, כי "יש להסתכל בזהירות על נתוני הצמיחה".
ועוד מגדיל השר להבטיח כי הוא יביא צמיחה שלא תלויה בפרטנר ובשלום עם הפלשתינים.
אולם, המצב הכלכלי לא ישתנה באופן משמעותי ולאורך זמן, כל עוד יימשך העימות האלים בין ישראל לפלשתינים, שהוא כיום הגורם העיקרי למיתון המתמשך ולהתכווצות הפעילות הכלכלית. לאיומי הטרור, למצב הבטחוני הקשה, ולאנתיפאדה יש השפעה מכרעת על המשבר הכלכלי-חברתי בו אנו מצויים כיום.
ממשלת שרון אינה מקלה על אפשרות של סיום הסכסוך עם הפלשתינים, משום שהיעד שמנחה אותה במהלך העימות הוא שמירת השליטה בשטחים, החלשת הרשות הפלשתינית וחיזוק ההתנחלויות.
הציבור אינו טיפש, ואל לנו להתייחס אליו ככזה. יש להראות את התמונה במלואה, ולא להציג נתונים הלוקים בחסר. יש להסביר לציבור כי האוצר לא יכול לחולל פלאים, כפי שמנסים לצייר.
ללא מתווה בטחוני-מדיני אמיתי ליישוב הסכסוך הישראלי-פלשתיני, ראש הממשלה ושר האוצר הנכבדים, לא תעזור במאומה תוכנית כלכלית זו או אחרת לשיפור מצבה של החברה הישראלית. אני חרד מאמרותיכם ואומר לכם כי בהבל פה ורוח לא תקדמו את מדינתנו לצמיחה.
