האירועים האחרונים במזרח ירושלים ובאזור הר הבית מזכירים לנו את אווירת האינתיפאדה השנייה שפרצה בשנת 2000 לאחר כישלון ועידת קמפ דיוויד ושהפלשתינים מכנים אותה בשם הידוע "אינתיפאדת אל-אקצה" בתואנה הכוזבת כי עלייתו של יושב-ראש הליכוד דאז אריאל שרון להר הבית היא שהביאה לפריצתה.

אם נוסיף לכך את אווירת המבוי הסתום שאופפת את שיחותיו של השליח האמריקני המיוחד למזרח התיכון, ג'ורג' מיטשל, המנסה לחדש את שיחות השלום בין ישראל לפלשתינים, הבנייה הישראלית הנמשכת במזרח ירושלים, החפירות הארכיאולוגיות ב"עיר דוד" סמוך לכפר סילוואן, והכוונה להקים שכונה חדשה בת 14 אלף יחידות דיור בין שכונת מלחה בירושלים לכפר וואלג'ה הסמוך לבית לחם, נקבל "מתכון מצוין" מבחינתם של הפלשתינים לפריצתה של אינתיפאדה שלישית.

אינני מניח הנחות שווא, הרעיון הזה של אינתיפאדה שלישית נבחן בימים האחרונים על-ידי ההנהגות של ארגונים פלשתינים שונים, וגם פרשנים ומומחים אסטרטגיים ערבים בוחנים את האפשרות הזו נוכח מה שנראה כרגע כמסלול התנגשות בלתי נמנע בין ישראל לבין הפלשתינים.

האם המוטיבציה לאינתיפאדה כזו קיימת בקרב הפלשתינים? כנראה שכן, נוכח ההסתה הבלתי פוסקת באמצעי התקשורת הערביים נגד ישראל, סביר להניח שרגשותיהם של הפלשתינים סוערים והתסכול גובר נוכח הקיפאון בתהליך המדיני וצעדיה של ישראל בשטחים ובמזרח ירושלים. אולם השאלה היא - האם הפלשתינים יכולים לפתוח באינתיפאדה כזו שתצליח לזעזע את תחושת הביטחון ברחוב הישראלי ותדחק את ממשלת ישראל לעמדת חולשה מול הצד הפלשתיני וכניעה ללחצים הבינלאומיים?

להערכתי, בתנאים הקיימים, אין בכוחם של הפלשתינים לפתוח באינתיפאדה שלישית באותם המאפיינים וההיקפים האלימים שהכרנו בעבר, וכן אין גם להנהגת אש"ף את האינטרס הזה.

הפיצול הפוליטי והגיאוגרפי בין הגדה לרצועה עזה, שנכפה על הפלשתינים לאחר השתלטות החמאס בהפיכה צבאית על הרצועה, הביא להחלשתם, והאנרגיה העיקרית של אש"ף מושקעת כעת בניסיון להשיג הסכם פיוס עם תנועת החמאס שיאפשר קיומן של בחירות בשטחים במחצית 2010. תנועת החמאס לעומת זאת, עדיין מלקקת את פצעי מבצע "עופרת יצוקה", שיקומה של הרצועה בעקבות המלחמה נדחה למועד לא ידוע, המצור עליה נמשך והחמאס מנסה לקדם את עסקת חילופי השבויים עם ישראל בתקווה שהדבר יביא להסרת המצור וישפר את מעמדו ברחוב הפלשתיני. ברור שכל אינתיפאדה כעת עלולה לחבל בסיכויים לקדם את העסקה.

וכמובן אסור לשכוח את הניסיון של ממשל אובמה לחדש את התהליך המדיני באזור ולקדם תוכנית אמריקנית חדשה ל"שלום אזורי" במזרח התיכון. מעשי אלימות מצידם של הפלשתינים יטרפדו את התהליך המדיני וממשל אובמה יאשים את הפלשתינים בהכשלת מאמצי השלום באזור.

המצב כעת שונה לחלוטין מהמצב שהיה ערב פריצת אינתיפאדת אל-אקצה לאחר שהתסכול והזעם התפשטו בקרב הפלשתינים בעקבות כשלון ועידת קמפ דייוויד בשנת 2000. ישראל נסוגה לחלוטין מרצועת עזה ופינתה את כל ההתנחלויות ממנה, והפלשתינים עדיין מקווים שהממשל האמריקני החדש יוביל אותם בתוך שנתיים ימים למדינה פלשתינית עצמאית בגבולות 67'.

בינתיים מעוניין אש"ף לבנות, על-פי תוכניתו של סלאם פיאד, את מוסדות המדינה הפלשתינית העתידית בגדה, ואילו החמאס מעוניין בשיקום רצועת עזה.

מה בכל זאת מתכוונים הפלשתינים לעשות כדי לפרוק את זעמם ותסכולם ממדיניותה של מדינת ישראל?

כדאי לשים לב לדברים שאומר מתוך בית הכלא הישראלי מרואן ברגותי, ראש הזרוע הצבאית של הפת"ח בתקופת האינתיפאדה השנייה, המרצה עונש של חמישה מאסרי עולם על רצח אזרחים ישראלים. כיוון שאין שום הנהגה פלשתינית היכולה להתעלם מרצון ההמונים ומהתסכול המתפרץ של הרחוב הפלשתיני, עלול להיווצר מצב שהפלשתינים יאמצו טקטיקה חדשה של מאבק בישראל.

ברגותי אומר מתאו בכלא הדרים, בראיון שפורסם לפני כמה ימים בעיתונות הפלשתינית, כי "לא ניתן להגיע לשלום עם ממשלת ישראל הנוכחית מכיוון שאיננה מעוניינת בשלום וכי האינתיפאדה הפלשתינית נולדת לידה טבעית מרחמו של הרצון הקולקטיבי של העם הפלשתיני, זה מה שקרה באינתיפאדה הראשונה והשנייה".

ברגותי קורא ל"התנגדות נרחבת בדרכי שלום והקמת תנועה עממית והמונית נגד ההתנחלויות בהשתתפות כל הפלגים, המוסדות, ההנהגות והרשות הפלשתינית". בהמשך קורא מרואן ברגותי לקיים תהלוכות המוניות ומדגיש כי "התנאים שבגללם פרצה האינתיפאדה הפלשתינית לא השתנו".

ישראל צריכה להיערך לאפשרות כי במקביל להשתתפותם של הפלשתינים בניסיון האמריקני לחדש את התהליך המדיני, הם יקימו בשטחי יהודה ושומרון תנועת מחאה עממית והמונית שתקיים באופן יומי עשרות תהלוכות והפגנות לא אלימות סמוך להתנחלויות ולמקומות בהם מוקמת גדר ההפרדה כדי להעלות את נושא ההתנחלויות על סדר היום העולמי והתקשורתי.

תנועה המונית שכזו עלולה לקיים גם הפגנות "של שלום" במזרח ירושלים, סמוך לכפר סילוואן או באזור הר הבית, תחת הסיסמה "להציל את ירושלים ומסגד אל-אקצה".

אסור לנו לפסול שום תרחיש. אפשר לזהות בבירור תהליך של התגבשות קוצנזוס ברחוב הפלשתיני לצאת למאבק נגד ההתנחלויות והבנייה היהודית במזרח ירושלים. תהליך זה מלווה גם בהסתה דתית של מנהיגים מהחמאס ומהפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית בישראל. כדור השלג התחיל להתגלגל וישראל צריכה לקחת בחשבון את האפשרות שהוא יצבור תאוצה.

ייתכן שהמצב במזרח ירושלים יירגע בימים הקרובים, אך הבעיה עדיין מונחת לפתחה של ישראל וייתכן שאירוע אחר בעתיד הוא שיצית את הניצוץ של האינתיפאדה השלישית הפלשתינית. ייתכן שתהיה זו אינתיפאדה עממית של תהלוכות מחאה ויידוי אבנים ואפשר שהיא גם תסלים. בכל מקרה, האווירה מתחממת וכדאי שנקדים וניערך היטב לבאות.