זעקת הקוזק הנגזל

בעקבות המהומות בהר הבית בימים האחרונים התבטא בזעם נעלב ניצב אהרון פרנקו כלפי הפלשתינים המפגינים: "הערבים כפויי טובה... אנחנו מקפידים על פולחן הדת - המשטרה איפשרה לאלפי מתפללים מוסלמים שהגיעו להר הבית לקיים את תפילות הרמדאן והכל עבר בסדר מופתי, עכשיו, בזמן חגי תשרי, הם מתפרעים".
לטעמו של פרנקו, קצין בכיר במשטרת ישראל, האמונה על שמירת הסדר על-פי כללי החוק והדמוקרטיה, חופש הפולחן אינו זכות יסוד כנראה אלא סוג של בקשיש, שוחד ושלמונים - ניתן להם להתפלל ושיגידו יפה תודה וישתקו.

תפקידה של המשטרה לאפשר לכולם להתפלל: יהודים, נוצרים ואפילו מוסלמים. גם בהר הבית. חובתה של המשטרה לעשות זאת, גם אם הם "לא מתנהגים יפה", כי חופש הפולחן הדתי הוא חלק מזכויות היסוד של אזרח בחברה דמוקרטית.

המהומות לא פרצו רק בגלל איומים של קבוצת יהודים קיצוניים לעלות להתפלל על הר הבית, גם לא בגלל החפירות בעיר דוד שמסכנות את בתי הפלשתינים המתגוררים באזור. האירועים האלה היו הקש ששבר את גב הגמל: אפליה וקיפוח מתמשכים, התנהגות קשוחה ולעיתים אף אלימה של כוחות הביטחון, אמירות גזעניות של חברי כנסת ואפילו של שרים בממשלה - כל אלה הביאו את הרחוב הערבי בישראל, כמו גם בפלשתין לידי רתיחה.

עבור הפלשתינים המוסלמים הזכות להתפלל בהר הבית היא זכות בסיסית - והעובדה שהם נתונים מזה שנים לקפריזות של כוחות הביטחון הישראלים מהווה השפלה ועלבון מתמשך, במיוחד מאחר שרוב ההגבלות לא נובעות משיקולי ביטחון כמו משיקולים פוליטיים - רוצים לפגוע ולהשתיק את הפלשתינים? מטילים הגבלות על הרשות להתפלל בהר הבית.

ממש כפי שהגבלות ואיסורים על תפילה בכותל לא היו מתקבלים על דעתו של אף יהודי - דתי או חילוני - כך גם על דעתם של המוסלמים הפלשתינים.

ראוי שפרנקו, כמו גם אחרים בזרועות הביטחון והממשל, יבינו סוף-סוף שסופו של דיכוי להסתיים במרד - הפלשתינים אינם ילדים סוררים שאם ניתן להם סוכריה או פרס יתנהגו יפה - הם אנשים בעלי זכויות ממש כמו כל אדם אחר.

התבטאותו של פרנקו לגבי כפיות הטובה לכאורה של הערבים מעידה כי אינו מבין דמוקרטיה ואינו מבין את הטבע האנושי.