לא הלכתי להופעות של פול מקרתני, מדונה ולאונרד כהן. לא ממש ידעתי להסביר לעצמי למה. מוזיקה ואנשים דווקא עושים לי טוב ואני בהחלט אוהבת את שלושתם. ניסיתי לתרץ לעצמי את אקט ההימנעות בתכונתי המעצבנת שעיקרה: איפה שהרוב נמצא, היכן שיש רמז לטרנד - יותר מעניין ליצר עמדה אחרת, מהצד. זה, אגב, עובד מצוין ומצליח לעצבן תדיר את סביבתי. ההגינות מחייבת להודות שבנוסף על השמחה שאוחזת בי בשל חלקי בעצבנותם של אחרים, הדבר גורם לי עונג אינטלקטואלי בלתי מבוטל.
אבל בליל הופעתו של לאונרד כהן באצטדיון רמת גן, בעודי מתנחמת ב-DVD בסלוני הפרטי מהופעתו של הקשיש בברלין, הגיעה סוף-סוף הקריזה לה ייחלתי.
קדמה לזה שיחת טלפון מאשת מכירות של הקאמרי, שעמלה קשה בניסיון לשכנע אותי לעשות מנוי ל-16 הצגות במחיר כרטיס להופעתו של לאונרד מינוס מניקור אצל גלית. משהו צרם ולא היה זה (תירגעו בנות), קולו הצרוד משהו של הגבר הקשיש והרומנטי. גם לא (תירגעו בנים) זכותו של האלפיון העליון וגם מצידי שני אלו שמתחתיו, לבחור במה להשקיע את כספם. מי אני, שמסוגלת להוציא ביעף משכורת, נו, טוב, רבע, על שופינג היסטרי וחסר משמעות, שאשפוט העדפות שגורמות אושר לאחרים.
אבל במדינה שבה הפערים החברתיים הולכים וגדלים, והאמנות המקורית נלחמת על הישרדות, היה משהו באותו ערב שהזכיר לי את חודשי ההיריון הראשונים. סוג של בחילה קלה. כי באמת, יש משהו במהות של פארקים ואצטדיונים ששייך לכולנו. אבל בעיקר לעמך ישראל. רכוש ציבורי, עירוני המיועד גם לאלה שלא יכולים לשלם עבור כרטיס ללאונרד. הפקעת הנכסים הציבוריים לטובת אירועים אליטיסטיים, של זמרים זרים, יציע כבוד מסוקר למשעי ומיושב אחר כבוד בשמנה וסלתה שדווקא הם ברובם לא שילמו אלא קיבלו הזמנות, נו... טוב, זה לא ממש מעביר מסרים של צדק חברתי. אצטדיונים ופארקים הם נחמתם, רכושם ומקור הנאתם של האנשים הפשוטים והחביבים שיוצאים בשבת בבוקר לעשות פיקניק על הדשא, או אלה שרואים כדורגל רק בארץ ולא מיציעי ווימבלדון או צ'לסי. אז תשאירו לנו בבקשה את הפארקים והאצטדיונים וסעו לראות לאונרד בברלין, או בטורקיה.
אולי, ורק אולי, מעניין ליצור עמדות המנוגדות ל"טרנדים" שונים אך זה לכשעצמו, לא הופך את העמדה המנוגדת לנכונה יותר, צודקת יותר או כל "יותר" אחר עליו ניתן לחשוב.
האם קיום המופעים במקומות בהם הם התקיימו דרש ביטול משחק כדורגל כלשהו או אולי איזה מנגל לעם ישראל - לא.
האם הכספים ששילמו המפיקים לבעלי האתרים משמשים, בין השאר, לשמירת נכסים וטיובם לטובת ההמונים - כן.
האם כל הכרטיסים היו "כרטיסי בריאות" ועמך ישראל לא הגיע אף הוא למופעים - לא.
וכאן המקום להסביר מה זה "כרטיס בריאות" - אחותי היקרה הלכה לה לקנות תיק. עם שובה הביתה עם התיק היקר שרכשה, שאל אותה בעלה - כמה עלה התיק. בתשובה נאמר לו - "מחיר התיק אינו חשוב - העיקר הבריאות" ומאז, כל פריט יקר מקבל את הכינוי "בריאות".
ולבסוף, אם לא היו מתקיימות הופעות אלו, האם היה בזה בכדי לתרום במשהו לצמצום הפערים החברתיים - ספק רב. אם היו מתקיימות הופעות אלו במקומות קטנים, לא באצטדיון או בפארק - סידור שבוודאי היה בו בכדי לייקר את הכרטיס הממוצע - האם היה בזה בכדי לתרום במשהו לצמצום הפערים החברתיים - ספק רב.
ועוד הערה קטנה - לשלוח אנשים לראות את לאונרד כהן בטורקיה, בימים אלו - נו באמת!
אגב, גם אני לא הלכתי למופעים - אני שונא צפיפות.
תפוס כינוי יחודי
יש להזהר מתהליך עמוק של כרסום מוסדי ומטישטוש אידאולוגי ומערכת משפט משתקת
