למרבה הפלא, השב"ס והמשטרה אינם סבורים שמחובתם ליידע את הציבור בדבר עבריינים שמסכנים את שלומו. עד שנת 2004 התנוססו באתר האינטרנט של השב"ס שמותיהם ותמונותיהם של כל האסירים שניצלו את החופשה מהכלא כדי להימלט. ככל הנראה, הרעש התקשורתי שהתעורר, בעיקר לאחר בריחתו של בן איבגי לחו"ל, הביא להסרתם מהאתר. כיום מסרבים בשירות בתי הסוהר ובמשטרה למסור לציבור את שמותיהם ותמונותיהם של האסירים הנמלטים. יצוין כי בחמש השנים האחרונות עודכנו נוהלי העבודה במקרי בריחה, בין היתר בעקבות דוח מיוחד של המשרד לביטחון פנים. שיתוף הפעולה בין המשטרה והשב"ס במאמץ ללכוד את הנמלטים תרם לצמצום התופעה.

ישראל היא מדינה קטנה וצפופה. זו אחת הסיבות להשערה כי כמו בן איבגי ואקרישבסקי, גם רבים מהנמלטים האחרים שוהים כיום מעבר לים. הדרכים לשם, מתברר, מרובות הן ופשוטות הן. "תמורת 3,000-4,000 דולר ניתן להשיג בקלות דרכון מזויף", מסביר יהודה ויצמן חוקר פרטי ולשעבר איש יחידת "המודיעין" של משטרת מחוז תל אביב. "קל מאוד כבר מתוך הכלא לדאוג שדרכון כזה ימתין בחוץ לאסיר שיוצא לחופשה. ניתן גם להשיג תעודת זהות מזויפת, ואז להגיש בקשה לדרכון על סמך אותה תעודה. זיוף תעודת זהות היא מלאכה קלה ופשוטה, וניתן למצוא באינטרנט הוראות ותוכנות לצורך זה. כל תעודת זהות מזויפת מבוססת על שם ומספר זהות אמיתיים, על בסיס תעודת זהות שנגנבה מארנק או מתוך כלי רכב. בידי הזייפנים יש חומרים כימים, שבאמצעותם ניתן למחוק מילים בתעודת הזהות ולהדפיס מילים חדשות.

"אם עבריין שיצא לחופשה מגיע לשדה התעופה כשבידיו דרכון מזויף, אין סיבה שיצליחו לזהות אותו. גם אם יש נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ, תמונתו לא מתנוססת בכל פינה בשדה התעופה. אסיר שבכל זאת חושש שיזהו אותו במסוף, יכול בקלות לשנות מראה. לא צריך מסכות מתוחכמות, מספיק לגדל שער וזקן ולהרכיב משקפיי ראיה. גם צביעת שיער היא כלי יעיל מאוד לשינוי המראה החיצוני. כחוקר פרטי נתקלתי כמה וכמה פעמים באנשים שעשו זאת כשרצו לצאת מהארץ בזהות מזויפת. קל מאוד גם להתחפש לחרדי".

כשארז אקרישבסקי ניסה להימלט מיידי המשטרה לאחר מעורבותו בניסיון חיסול, הוא אימץ את האופציה החרדית. השוטרים מצאו אותו בבית מלון בירושלים כשהוא מחופש לאברך ובידו דרכון מזויף על שם רפאל כהן וכרטיס לבריסל, בטיסה שעמדה להמריא בעוד שש שעות. את העבריין שמתחת לאברך הצליחו לזהות בזכות פרפר קטן; קעקוע ברגל שהפך לסמלו המסחרי של אקרישבסקי. הפרפר נלכד זמנית בידי המשטרה. השופט סטרשנוב שלח אותו אל מאחורי סורג ובריח ל-21 שנה, וזכה בתמורה לנעל שהתעופפה לעברו. שלוש שנים אחר כך, התעופף לו גם אקרישבסקי אל מחוץ לתחומי ישראל.

"ניתן להימלט דרך האוויר גם בטיסה פרטית לקפריסין", מוסיף ויצמן. "תוך שעה מגיעים משדה התעופה בהרצלייה לקפריסין. גם בנתיב הזה זקוקים לדרכון מזויף, מפני שיש ביקורת גבולות בשדות תעופה של מטוסים פרטיים". טיסה לקפריסין במסגרת חבילת נופש רומנטית בקפריסין תעלה לעבריין 3000 דולר. אם הטייס שותף לפשע ויודע את מי הוא לוקח למסע בשחקים, המחיר שידרוש יהיה גבוה יותר – "משהו כמו 15 אלף דולר", מעריך ויצמן.

עבריינים שסובלים מפחד גבהים יוכלו לברוח מהארץ גם דרך הים וליהנות על הדרך מאדות הגלים. "לא צריך היום להתגנב לספינה או לשחד דייגים כדי להימלט", אומר ויצמן. "הדרך הקלה ביותר היא לשכור יאכטה, ולצאת בה לקפריסין או לטורקיה, ומשם להמשיך הלאה. מי שעוגן בנמל מסודר זקוק כמובן לדרכון מזויף וגם מסתכן בהשארת עקבות, לכן עדיף לעגון בנמל לא מוסדר. זה קל ופשוט". היעד הסופי של הנמלטים, ולא משנה באיזו דרך יבחרו, יהי תמיד מדינה שאין להם הסכם הסגרה עם ישראל, כמו רוב מדינות דרום אמריקה.

גורם ביחידת המודיעין של המשטרה מספר כי נתיב בריחה נוסף, שמתאים בעיקר לעבריינים ממוצא ערבי, הוא הנתיב היבשתי. כשם שהבדואים מבריחים לישראל דרך הגבול עם מצרים סמים ונשים, וכשם שפליטי דארפור נכנסים מבעד לגבול הפרוץ - כך גם בורחים העבריינים בכיוון המנוגד. מקטעים רבים בגבול שבין ישראל למצרים אינם מגודרים, מה שמקל מאוד על תעשיית ההברחות הדו-כיוונית. משדה התעופה בקהיר יוכל האסיר להעלות על מטוס לכל נקודה שיבחר. במקרה הזה הוא אפילו לא זקוק לדרכון מזויף. גם בריחה לרשות הפלשתינית, וממנה לירדן, זמינה ונפוצה מאוד. הרשות הפלשתית כמובן לא ממהרת להסגיר לישראל עבריינים נמלטים.

העבריינים המתוחכמים והמקושרים היטב לעולם הפשע יתכננו כבר מתוך כתלי הכלא את בריחתם, והם גם אלו שימהרו לברוח לחו"ל. האחרים, אלו שהחלטה שלא לשוב לכלא התקבלה אצלם באופן ספונטני במהלך חופשתם, או אלו שחסרים את האמצעים והקשרים כדי לפרוש כנפיים ולהיעלם, יסתתרו בארץ או ינהלו את חייהם בזהות בדויה.

"חלק גדול מהאסירים שברחו מסתובבים באזורים של שכונות פשע, כמו למשל שכונת הרכבת בלוד או שיכון סלע בנתניה", אומר החוקר הפרטי חיים פנחס, לשעבר ראש מחלק בילוש ביחידה המרכזית בתל אביב. "בכל עיר יש שכונות כאלה, שבהן קל להסתתר בכתובת לא קבועה, בכל מיני 'חושות'. עם זאת, כל זמן שהאסירים הנמלטים ימשיכו להסתובב בחברת עבריינים, במוקדם או במאוחר הם ייתפסו".

ניתן היה לצפות שכל הימלטות של אסיר תעמיד את המשטרה על הרגלים ותוציא אותה למצוד באותן שכונות פשע עד ללכידתו, אך פנחס מספר שלא כך הם פני הדברים. "המשטרה לא רצה לחפש כל אסיר שנמלט, גם לא אם הוא רוצח. אם למשל מדובר ברוצח שכבר אמור להשתחרר בקרוב, המשטרה לא תצא מגדרה כדי לאתר אותו. יש רוצח ויש רוצח. אם זה אדם שביצע רצח על-רקע כבוד המשפחה, ברור שלא מדובר ברוצח סדרתי, וגם כשהוא מסתובב בחוץ הסכנה לציבור קטנה יחסית. המשטרה במקרה כזה ממתינה למידע מודיעני, ואז היא פועלת".

"אם אסיר רוצה להישאר לאורך זמן מחוץ לכלא, הוא חייב להתרחק מעולם הפשע ומהמשפחה שלו, ולפתוח דף חדש, נקי לחלוטין", אומר ויצמן. "אסיר שהצליח להימלט לחו"ל, או כזה שמסתתר בארץ בזהות בדויה, צריך לנתק כל קשר עם המשפחה שלו, משום שהיא נמצאת במעקב. הוא יכול להעלים את עקבותיו רק אם יידע לפעול לבד. כדי להימלט מהכלא הוא זקוק לעזרתו של אדם אחד לפחות בשלבי הבריחה הראשונים, אבל אחר כך הוא חייב לנתק קשר גם עם אותו חבר קרוב, שיהיה הראשון שהמשטרה תתיישב עליו".

גם אם רוב מוחלט של האסירים הנמלטים מוצאים את עצמם במוקדם או במאוחר מאחורי סורג ובריח, לא פעם הם מספיקים לגרום בתקופת שהותם בחוץ נזקים בלתי הפיכים לחברה. במקרה אחד המחיר היה רצח של שופט בישראל.

בספטמבר 1996 הרשיע בית המשפט המחוזי בחיפה את רפי נחמני ברצח מתווך הדירות פיני הרוש, ונגזר עליו מאסר עולם. נחמני נשלח לכלא איילון, אך ב-28 לאפריל 2003 הוכרז כנמלט, לאחר שלא שב מחופשה בת 24 שעות שקיבל. הוא הצליח להישאר מחוץ לכותלי הכלא שבעה חודשים, שבמהלכם רצח את השופט עדי אזר.

זהו אולי המקרה הקיצוני ביותר שבו עבריין מדופלם ניצל את חופשתו לביצוע מעשה פשע, אבל גם עבריינים 'קלים' יותר שיוצאים לחופשה עלולים להוות סיכון. המאגרים המשפטים עמוסים בפסקי דין כנגד עבריינים שברחו ממשמורת חוקית ונתפסו בעבירות שונות. ביולי 2008, לדוגמה, יצא סייד אחמד ענאן לחופשה בת 48 שעת מכלא כרמל, לשם נשלח בעקבות הרשעתו בנהיגה פרועה ומסוכנת ללא רישיון תוך בריחה משוטר. פחות מחודשים היה ענאן מחוץ לכלא, ובזמן הקצר הזה המשיך לנהוג בפרעות ללא רישיון, תחת השפעה של סמים ואלכוהול. כשניסה שוטר לעצור את הרכב המשתולל בכבישי נצרת, תקף אותו ענאן באופן קשה.

בפסק הדין שמתאר את מעלליו הרבים בעת שהאריך על דעת עצמו את חופשתו מן הכלא, נכתב: "במטרה למנוע את בריחת הנאשם מן המקום, הכניס השוטר את פלג גופו העליון אל תוך הרכב וניסה להרים את ידית הבלימה. תוך כדי כך, תקף הנאשם את השוטר במכות אגרוף על ראשו ופניו, קילל אותו, לחץ על דוושת הדלק, ובעוד השוטר נשען בגופו על דלת הנהג התחיל בנסיעה וגרר את השוטר למרחק של כעשרה מטרים".

כאן לא נסתיימה מסכת מעלליו של ענאן. לאחר שנעצר, המשיך להתל במשטרה ובבית המשפט כאשר הציג את עצמו בשם אחר, וכך הצליח להשתחרר. אף שנעדר באותה עת מבית הכלא, ואף שלטענת השב"ס מקבלת המשטרה עידכון על כל עבריין שלא שב מחופשתו - לא זיהו השוטרים בנצרת את ענאן כעבריין נמלט. חלפו כמה ימים נוספים עד שהמשטרה הניחה עליו את ידיה.

גם משה בן איבגי וחברו ארבל אלוני, רוצחיו של דרק רוט, ניצלו חופשה מהכלא כדי לשדוד חנות מכולת, תוך שהם מאיימים על המוכרת באקדח וסכין. השניים דקרו אותה בידה ואיימו לשסף את גרונה אם לא תשתף פעולה. למרות המקרה הזה יצא בן איבגי לחופשות נוספות. המשטרה והשב"ס סרבו תחילה להעניק לו זכות זו, אך הוא עתר לבית המשפט המחוזי בתל אביב, שם הורה השופט אברהם טל לאפשר לו לצאת לחופשה. ביוני 2004, כאמור, ברח בן איבגי מהארץ בעזרת דרכון מזוייף, היישר אל חופי הזהב של אמריקה הלטינית.

בשרות בתי הסוהר טוענים בין השאר כי מערכת המשפט בישראל לוקה בליברליות-יתר בסוגיית החופשות. "חלק מאלו שלא שבו מחופשה בשנים האחרונות, הוצאו לחופשה בפקודת בית המשפט למרות התנגדות משטרת ישראל ושב"ס, כמו למשל משה בן איבגי", אומרים שם. בתגובה מסרה דוברת מערכת בתי המשפט, עו"ד איילת פילו: "צר לנו שגורמי אכיפת החוק מלינים על גישה ליברלית במדינה דמוקרטית במקום למלא את תפקידם כיאות וכנדרש".

האם נאה ונדרש שאסירים יזכו לצאת לחופשה? ברוב מדינות ארצות הברית, וגם בחלק ממדינות אירופה, התשובה שלילית. לעומת זאת, בישראל גם אנסים ורוצחים יוצאים לחופשה בתנאים מסוימים.
פקודת בתי הסוהר בנוסחה משנת 1971 קובעת כי השר לביטחון פנים "רשאי, על-פי בקשת אסיר או על-פי המלצת הנציב, לתת לאסיר, בתנאים שייראו לשר, חופשה מיוחדת שלא תעלה על 96 שעות". סמכותו זו של השר מופקדת כיום בידי שב"ס והמשטרה. תקנה 19 לתקנות בתי הסוהר קובעת שהחופשה אינה זכות מוקנית, אלא היא טובת הנאה הנתונה לשיקול דעת. החופשות אמורות להינתן לאסירים פליליים המשתלבים כיאות בין כותלי בתי הסוהר ושאושרו על-ידי משטרת ישראל כאלה שאינם מסכנים את שלום הציבור ובטחונו.

לכל אסיר שנידון ליותר משנת מאסר אחת מצמידה המשטרה אחת מארבע קטגוריות, המסומנות באותיותA-D . אסירים שנמצאים בקטגוריה A אינם זכאים להגיש בקשה לחופשה. גם יתר האסירים אינם יכולים לבקש חופשה בטרם ריצו רבע מתקופת מאסרם. אסיר שנידון למאסר עולם ועונשו לא נקצב, יוכל לצאת לחופשה רק לאחר שריצה שבע שנים בכלא. כל זמן שמוצמדת לאסיר התווית של 'סג"ב' – כלומר סיכון גבוה לבריחה - התיק שלו כלל לא יעלה לדיון.

בשב"ס מסבירים כי כאשר מוגשת בקשה מצד אסיר ליציאה לחופשה, מתכנסת ועדה אשר בוחנת את כלל המרכיבים הרלוונטיים לגביו: מסוכנות, כוונות בריחה, סוג העבירה שבה הורשע, עמדתם של גורמי הרווחה, וכן המלצת משטרת ישראל וגורמי ביטחון נוספים. רק לאחר שקלול כלל הנתונים מתקבלת ההחלטה. עוד טוענים בשב"ס כי בשנים האחרונות הוחמרו נהלי יציאה לחופשה, וכיום מקפידים יותר מבעבר על מילוי כלל התנאים הכרוכים בכך. סג"ד ירון זמיר, ראש מחלקת תקשורת והסברה בשב"ס, מוסר כי מספרן הכולל של חופשות האסירים פחת במהלך השנים - מ-35 אלף בשנת 2000, עד כדי 22 אלף בשנת 2007. בשנת 2008 מספרן הצטמצם והגיע ל-19,651.

בשב"ס פועל צוות בנושא איתור אסירים אשר לא שבו מחופשה", מוסיף זמיר. "מאז תחילת 2009 נתפסו חמישה אסירים כאלה והושבו אל בית הסוהר. אסיר שלא חזר מחופשה, יפתח כנגד האסיר תיק פלילי בגין בבריחה ממשמורת חוקית. שב"ס מדווח למשטרת ישראל תוך כמה שעות על אי-החזרה מהחופשה, ומביא לידיעתו את הפרטים הרלוונטיים. משלב זה עובר הטיפול בנושא למשטרת ישראל, כמובן, ששב"ס מעביר כל מידע מתוך הכלא, לידיעת גורמי המודיעין המשטרתיים".

הקרמינולוג ד"ר אורי תימור מאוניברסיטת בר-אילן וממכללת אשקלון סובר כי המדיניות הישראלית לגבי הוצאת אסירים לחופשה אכן 'רכה' לעומת המקובל במדינות אחרות – אך לדעתו זו גם המדיניות הנכונה. "המדיניות שמאפשרת יציאה מרובה לחופשות גורמת לכלא להיות שקט יותר. כשאסיר מבין שפעם בחודש הוא יוצא הביתה, זה משפיע על כל ההתנהגות שלו. הוא יודע היטב שאם ינהג באלימות, יבטלו לו את הפריבליגיה הזו".

"צריך לזכור גם שבתי הכלא בישראל צפופים מאוד וכשיש סבב קבוע של יציאות לחופשה, זה מקל על הצפיפות. היציאה גם מאפשרת לאסירים לפרוק מתח מיני. במדינות כמו ארצות הברית, שבהן אסירים לא יוצאים לחופשות, התופעה של אונס אסירים בידי חבריהם נפוצה מאוד. זו תופעה שלא קיימת בבתי הסוהר בישראל, כי האסירים יוצאים לחופשה ויכולים לפרוק את הצרכים המיניים.

אסירים שנמצאים בבידוד מהחברה ולא יוצאים לחופשה, הופכים למפלצות. צריך לזכור שביום מן הימים הם ייצאו לחופשי, לאחר שירצו את עונשם. אם רוצים להעביר את האסיר תהליך שיקומי, צריך לשמר את הקשרים שלו עם המשפחה ועם הקהילה, ואת זה ניתן לעשות באמצעות חופשות. ישראל היא אחת מהמדינות בעלות היחס ההומני ביותר כלפי אסירים, ואני אומר זאת על סמך ביקורים בבתי סוהר רבים בעולם. היהודים היו תמיד עם רחמן, וטוב שכך".

הרחמנות הזו עולה בהימלטות של אסירים, שמנצלים אותה.

"מדבור באחוז נמוך מאוד. רק בודדים מצליחים לבורח מן הארץ, ולכן אין בזה סיכון רב".

גם עו"ד אבי עמירם, שבין לקוחותיו עבריינים כבדים, תומך בהוצאת אסירים לחופשות. "שרות בתי הסוהר מעביר דרך פילטרים ומסננת מאוד צפופים את כל הבקשות הללו", אומר עמירם. "דבר לא שנעשה עם יד קלה על ההדק. אדרבה, מערכת השיקולים בנוגע להוצאת אסירים לחופשה מוגזמת לחומרה. משטרת ישראל משתמשת בכל מיני מניפולציות, כמו מדובבים בתוך בתי הכלא ומשתפי פעולה, כדי למנוע את יצאה לחופשות. אסיר יכול לצאת רק לאחר בדיקה מדוקדקת מאוד, גם של השב"ס וגם של משטרת ישראל".

עמירם מספר שחלק נכבד מהעתירות שמגישים אסירים נגד שב"ס נוגע לחוסר אישורן של חופשות. לדבריו בתי המשפט הם כמעט חותמת גומי במקרים הללו. "אני מעריך שתשעים אחוזים מהעתירות נידחים. בדרך כלל המשטרה מגישה לשופט מידע מודיעיני, שהסנגוריה מנועה מלראותו. השופט נבהל ואפילו לא בודק את אמינות המידע, ודוחה די בקלות את העתירה. מהניסיון שלי, פעמים רבות מדובר במידע לא נכון. קרה כבר שהגישו מידע כביכול-מודיעיני על לקוח שלי, כאילו היה שותף לרצח, אף שבזמן ותוך אירוע הוא היה בתוך הכלא. בתי המשפט מקבלים את המידע המודיעיני כ'כזה ראה וקדש'. בודדים השופטים שמעיזים להציב סמני שאלה מעליו. לי זכור מקרה אחד שבו השופט צבי גורפינקל העז לערער על מידע מודיעיני, ואישר ללקוח שלי, אבנר הררי, לצאת לחופשה. הררי התייצב חזרה בכלא כמו שעון שוויצרי, ואף שערה משערות ראשם של אזרחי ישראל לא ניזוקה במהלך חופשתו. התחזית האפוקליפטית של המשטרה התבררה כעורבא פרח.

"למשטרה כמובן נוח שהאסירים ייצאו לכמה שפחות חופשות, למה לה לקחת סיכונים? לפעמים גם מבטלים חופשות ממש ברגע האחרון בגלל 'מידע מודיעיני'. הרושם שנוצר כאילו שאסירים נמלטים בקלות לחו"ל בזמן חופשות מהכלא, הוא מוטעה. מתוך עשרות אלפי אסירים שיוצאים מידי שנה, רובם המוחלט מתייצבים חזרה בכלא מיד בתום החופשה. רק מקרים חריגים ביותר הסתיימו בבריחה, אבל אלו כמובן המקרים המתוקשרים. לא יכול להיות שבשל כמה מקרים חריגים, כל האסירים יסבלו ויימנעו מהם חופשות. יש דרכים למנוע בריחה. אם רוצים להיות בטוחים שהאסיר לא יברח מן הארץ, אפשר למשל להצמיד לו אזיקים אלקטרוניים".

הפיתרון של איזוק אלקטרוני, המשדר אותות למוקד שעוקב אחריו 24 שעות ביממה, נמצא עדין בשלב ניסויי בישראל. כיום משתמשים בו מפעם לפעם, ולא באופן גורף, כאשר משחררים עצורים למעצר בית. מדובר באמצעי יקר, ומתברר שגם לא תמיד יעיל. "לאחרונה היה מקרה של עציר שהשתחרר לביתו עם אזיק אלקטרוני", מספר גורם מאגף המודיעין של המשטרה. "המוקד עקב אחריו כל הזמן, אלא שהוא הצליח להעביר את האזיק לכלב שלו. הכלב המשיך להסתובב ולשדר אותות, אבל העציר נעלם".