עסקת הדלק הגרעיני עם אירן: תרגיל הסחה?

עסקת הדלק הגרעיני הנרקמת בין ארצות הברית, רוסיה, צרפת ואירן - בין אם היא תיושם הלכה למעשה ובין אם לאו - הולכת ומצטיירת כעוד נקודה בה זכתה אירן במאמציה להדוף את הנסיונות הבינלאומיים המכוונים לעצור את פעילות העשרת האורניום שלה. למרות שהסכם זה היה מדלל את מלאי האורניום המועשר בדרגה נמוכה (LEU) שברשותה, הוא היה גם מספק לאירן דלק גרעיני חדש עבור כור המחקר הגרעיני שלה. יתרה מכך, אירן הבהירה מעבר לכל ספק כי אין לה כל כוונה לוותר על יכולותיה הנוכחיות, או על פעילותה הגרעינית המתקיימת בנתאנז, אראק ובכל מתקן אחר, בתמורה לעסקה זו.

העובדות הן אלה: מרכז המחקר הגרעיני בטהרן כולל כור מחקר גרעיני קטן ומיושן, המתודלק באורניום מועשר ברמה של כעשרים אחוזים. כור זה משמש למטרות מחקר, במיוחד לייצורם של איזוטופים למטרות רפואיות ותעשיות. אך למרות היותו נתון לפיקוחה של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), נעשה בו שימוש בעבר גם למטרות של מחקר בתחום הצבאי - לייצור כמויות מזעריות של פלוטוניום. הדלק עבור כור זה הולך ואוזל, ואירן מצאה עצמה מתמודדת עם השאלה כיצד לדאוג לאספקה טרייה, כאשר היא מעלה ספק באשר לנכונות של גורם כלשהו לשוב ולספק לה את הדלק הנדרש לאור המשבר הגרעיני הנמשך. לפני חודשים אחדים פנתה אירן לסבא"א בבקשת עזרה.

כאשר היא עודכנה בנושא זה, ניסחה ארצות הברית קוי מתאר של עסקה אפשרית עם רוסיה, צרפת ואירן ודנה בהם עוד לפני מפגש ה-P5+1 שהתכנס בג'נבה באחד באוקטובר 2009. מנקודת המבט של קבוצת ה- P5+1, מטרתו המוצהרת של המפגש הייתה להביא להשעיית כל פעילות העשרת האורניום באירן, כאשר אחריה יגיע הפיתרון לסוגיה הרחבה יותר של פיתוח יכולת גרעינית צבאית. עם זאת, במהלך המפגש נדון הרעיון על פיו תקצה אירן חלק מן האורניום המועשר בדרגה נמוכה המצוי ברשותה עבור ייצור דלק בעבור הכור שלה. כלומר: העשרת האורניום המועשר בדרגה נמוכה הנמצא ברשותה של אירן לכדי 20 אחוזים תתבצע ברוסיה, והייצור, בשלב הבא, של מוטות הדלק המיוחדים עבור הכור יתבצע בצרפת. אם תתממש התוכנית, יקטן מלאי האורניום המועשר ברמה נמוכה של אירן בשבעים וחמישה אחוזים בקירוב. צעד זה יקטין את המלאי הזמין של אירן לכמות קטנה בהרבה מזו הנחוצה לייצורו של מתקן נפץ גרעיני אחד. תוכנית זו התקבלה בהתלהבות על-ידי הצדדים שנטלו חלק בדיונים, וכל המאמצים במהלך שיחות ההמשך שנוהלו בוינה כוונו לניסוחה של טיוטת הסכם שהוגשה אז לאישורן של הממשלות הנוגעות בדבר.

למרות שלא כל פרטי ההסכם פורסמו ברבים, היה ואירן תמשיך בפעילות העשרת האורניום שלה (כפי שהיא מצהירה כי אכן תעשה), היא תצליח לשוב ולמלא את מלאי האורניום המועשר בדרגה נמוכה שלה תוך פחות משנה אחת. היא תהיה מסוגלת להשיג את הכמות שתידרש להמשך העשרתו של ליבת מתקן נפץ גרעיני אחד תוך זמן קצר הרבה יותר, מכיוון שיעלה בידה לצבור יותר מכמות זו עוד לפני שהכמות הנדרשת בעבור הדלק לכור תישלח הלכה למעשה אל מחוץ לגבולותיה (זה צפוי לקרות, על-פי מה שפורסם, באמצע חודש ינואר 2010).

מה מנסה אם כן ארצות הברית להשיג בעסקה זו? ברור לכל כי העסקה כשלעצמה לא תבלום את תוכניתה הגרעינית של אירן, וכי היא אפילו נותנת במשתמע לגיטימציה לפעילותה של זו בתחום העשרת האורניום, שהרי נושא העסקה הוא האורניום שהועשר על-ידי אירן תוך הפרה ישירה של חמש החלטות של מועצת הביטחון של האו"מ. יתר על כן, העסקה לא הותוותה כחלק מאסטרטגיה אמריקנית כוללת לטיפול בשאיפותיה הגרעיניות של אירן, כי אם התהוותה למעשה כהתפתחות של בקשה ספציפית של אירן שהופנתה לסבא"א לאספקת דלק בעבור הכור בטהרן.