כולנו בני אדם, וככאלו, אנו נוטים להתאגד בקבוצות וליצור קהילות. קבוצות אלו יכולות להמשיך לקיים את דרכי ניהול חייהן אך ורק באמצעות מנהיג חזק. בני אדם גם התברכו ביכולת חשיבה ביקורתית, אי לכך, גודלן של קבוצות טבעיות אלו אינו יכול לעלות על מאות משתתפים. על כן, נשאלת השאלה, הכיצד זה מתקיימות קבוצות עממיות כמדינות הומוגניות מבחינה קהילתית? הכיצד במסגרות גדולות-ממדים אלו, הכוללות מאות אלפי עד מיליוני בני אדם, אין מרד? ובכן אין ספק שיהיו ניסיונות מרד, על-ידי אותם אנשים חושבים והדרך היעילה ביותר לדכא אותם, מצד השלטון, הינה בכוח הזרוע, במקביל לתגמול תומכי השלטון. מאידך-גיסא, בדמוקרטיות (שגם בהן לפעמים חורגים מן הנורמה ומוציאים אל הפועל דיכוי ביקורת באמצעות כוח) יש שיטה נוספת, הלא היא האדרת מיתוס שיוליך שולל עם שלם ויסמא עיניו.
הסיפור ההיסטורי של היווצרותו של עם, הינו לרוב מכונן תשתית רוחנית לקיומו שלו בארצו. יחד עם זאת, בשל נטיית בני האדם בכל הדורות, לדבוק בצד בו הם תומכים, היסטוריה נוטה להיטשטש כתלות בזמן התרחשותה. לכן, רבים השליטים במדינות דמוקרטיות בעלות סיפור היסטורי עתיק, בוחרים בהאדרת המיתוס, או להאדיר את הסיפור ההיסטורי המקורי ולקושרו לאמונה בו כדרך האמת, או חיפוש אחר אלטרנטיבות קצרות טווח, שכן קצרות-הטווח של סיפורים אלו, עדיין הינה היסטוריה טרייה ולכן אין את בעיית הפיכתם לאמונה.
לעם ישראל יש היסטוריה עתיקת יומין שכזו. פועל יוצא מיידי הוא, כי ההיסטוריה הזו שזורה באופן חד-ערכי עם האמונה היהודית. גם לעמים אחרים, כגון ההודים, הסינים ואף האינדיאנים בדרום אמריקה יש היסטוריה עתיקה. ההבדל בין עמים אלו לעם היהודי נעוץ בכך שהעם היהודי הינו העם היחיד שלא עבר אסימילציה עם תרבויות ועמים אחרים וכמו-כן, שמר על מנהגיו ותרבותו, מאז ימי בית שני ועד היום, בתנאים שבהם כל עם אחר היה כבר נפוץ בין התרבויות המקומיות האחרות בגולה. לכאורה האמונה היהודית, ככל אמונה, איננה יכולה להצטלב עם ההיגיון האנושי, ויש או לקבלה או לזנוח אותה, אך קשה להתעלם מהאפקט הסטטיסטי יוצא הדופן של האמונה היהודית - עם מפוזר על פני כל העולם ששרד עשרות גלגולי דורות כתוצאה מהשמירה על תרבותו ואמונתו.
בסוף המאה ה-19 נוצרה התנועה הציונית, שהובילה בסופו של דבר להקמתה של מדינת ישראל, כבית לכל יהודי העולם. שינוי ידי אדם זה, יצר הלם רב בפני רבים. רבים היו שאמרו, הנה זה הקמנו בית לכל יהודי במו ידינו, וללא עזרתו המוחשית של אלוהי ישראל. רבים מהם לכן, מאסו בהמתנה הארוכה אין קץ למשיח בן דוד והחליטו שמדינת ישראל תשאף להיות מדינה ככל המדינות ועם ככל העמים. המדינה הצעירה התגברה על כל אויביה הרבים במספר מלחמות, ובזמן קצר יחסית לציר הזמנים של ההיסטוריה המודרנית, הצליחה להקים חברה, כלכלה ותעשיה מהמתקדמות בעולם. רעיון השיתופיות הקיבוצית היה המיתוס בן זמננו האלטרנטיבי, שהחליף את האמונה היהודית האנכרוניסטית לכאורה, וכך נוצר מיתוס הצבר הישראלי. אותם צברים חילוניים התנכלו לציבור הדתיים בישראל, כולל לציבור הדתיים הלאומיים, שבזמנו ניסו להשתלב בחלון הציוני, יחד עם היותם יהודים מאמינים. בכך המיתוס של הצבר הישראלי התחזק, כי כמו בכל מיתוס, יש צורך במתנגדים שיזרעו תחושות שנאה שילבו את היצרים.
כיום כולנו יודעים כי רעיון הקיבוץ נכשל כישלון מוחץ. איזה רעיון אלטרנטיבי יאחד את העם היושב בארץ ישראל? האם ייאלצו לחיות כפרטים חסרי גוון חברתי מאחד, או בחזרה כחברה יהודית מאמינה? האפשרות השנייה אינה מספיק טובה בעיני הצבר החילוני הישראלי, שהרי הפרקטיקה של האמונה היהודית הינה קשה לביצוע והולכת נגד היצר האנושי.
בשנת 1995 קרה המקרה המצער בו נרצח ראש ממשלה בישראל,
יצחק רבין. הסיפור הפורמלי הנוכחי סביב דרך הירצחו של יצחק רבין, הפך מנוף לחברה החילונית הישראלית, בתורה אחר אלטרנטיבה לאמונה היהודית כגורם עממי חברתי מאחד. מאז הפך רבין וכל הקשור בו למיתוס בשר ודם המקיים חברה שלמה בישראל. את המאמינים בכת רבין, לא מעניינים נושאים כגון אובייקטיביות או שיג ושיח חופשי בחברה, ושלא נדבר על התמודדות עם העובדות בשטח הביטחוני והבינלאומי. דווקא כן מעניין את אנשי רבין, השתקה והפחדה של כל מי שדעותיו אינן בקנה אחד עם התקנון של כת רבין, כמו גם תבלון המיתוס על-ידי כוחות הרשע של הדתיים הלאומיים המובלים על-ידי מנהיגו ההזוי, יגאל עמיר. בפועל, כל עם ישראל, ללא קשר לאמונותיו ולדעותיו, הזדעזע עמוקות מרצח רבין. אך מה לעשות, כדי להניע מיתוס בשר ודם בתקופה כה קצרה, יש ליצור מאוויים רגשיים חזקים, דוגמת שנאה לכל דבר המייצג ציבור מסוים שלא מוכן ללכת בתלם המוכתב על-ידי אנשי כת רבין. שנאה בלתי רציונלית כדוגמת אותה שנאה שהייתה לקיבוצניקים כנגד הדתיים לאומיים.
14 שנים עברו מאז הרצח, וניתן לומר שנקעה נפשו של מרבית הציבור הישראלי מפסטיבל רבין, רבות בגלל מייצגי כת רבין, שהפכו את יום הירצחו במה לעידוד שנאת אחים, כאשר בפועל הם טוענים שיום זה נועד להיות תזכורת לחשיבות מניעת האלימות בחברה הישראלית. יעידו על כך אלו שחוו את העזיבה הכפויה של ביתם בהינתקות. תעיד על כך עליית הימין בישראל חרף אפם וחמתם של אנשי כת רבין. יעידו על כך כל הרוגי אינתיפאדת אל-אקצה, שהייתה צפויה והייתה יכולה להימנע אילו רק היו מתחילים מנהיגי המדינה לפקוח עיניהם ולהבין את העובדות בשטח, במקום להמשיך לפנטז על שלום שלא יהיה בשנים הקרובות.
אגב, אותם חברי כת רבין הם-הם אלו שמתאמצים מאמץ רב להפוך את הקערה הפוליטית על פיה בימים אלו דרך קריאות להחרמת ישראל בעולם, הושטת סיוע לוועדות קיקיון כגון ועדת גולדסטון ועוד. אותם אנשים אשר מתנגדים לקיומו של רוב מאמין יהודי, הם אותם אלו שמעודדים איחוד משפחות ערביות בין ערביי ישראל לבין ערביי יו"ש, השארתם של ילדי העובדים הזרים בארץ, העלאת מאות אלפי גויים לארץ, שהקשר בינם לבין ארץ ישראל קלוש עד אינו קיים, הכל מתוך אג'נדה ברורה לכפות על המדינה מצב בו לא תהיה לה ברירה אלא להכריז על עצמה מדינת כל אזרחיה, וכך לאבד את זהותה היהודית. אין זו אלא התנהגות של התאבדות חברתית, כתוצאה מאובדן הדרך ובעיקר כתגובה נואשת לדחיית רעיונותיהם ברוב הישראלי.
אני בעד דמוקרטיה ובעד פלורליזם ודעת האחר. אינני כופה דעתי על קיצוני ופאשיסטי רבין, ולכן אינני מעוניין שיכפו עליי לזכור את מורשתו או להכריח את ילדיי להשתתף בעצרות לזכר מורשתו. אינני מעוניין שיכפו עליי בכוח ההפחדה את דעות אנשים אלו, ואינני מעוניין לאמץ את המיתוס המחזיק תנועה זו.
מבין כל האפשרויות, אני בהחלט מעדיף לתמוך בתרבות היהודית הישנה נושנה אשר חיברה את חלקי העם הזה כל-כך הרבה פעמים, כך שרק ניסיון העבר מספיק כהוכחה לכך שהאמונה והתרבות היהודיות מספיקות כגורם מאחד לעם ישראל בארץ ישראל. אינני רואה בנצחונות ישראל כנגד אויביה ובהקמת מדינת ישראל כנגד כל הסיכויים יד המקרה, אלא כלא יותר מניסים צרופים, שכן היתכנותם, כמו גם הסתברות ההישרדות של העם הזה בגולה, נמוכים עד מאוד, ובכל זאת קרו.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
