רשות שידור שופטת?

רע מאוד. לא רק שזהו המקרה הקלאסי של קשרי הון שלטון ושל קניית שלטון וצבירת כח תמורת כסף וטובות הנאה, ולא רק שבכך התקשורת מאבדת את מעמדה האמיתי ככלב השמירה של הדמוקרטיה ושל רצון העם, אלא שמופר כאן האיזון העדין ביותר בשלטון דמוקרטי, זה שמבדיל בינינו לבין מדינות נוסח אירן, שם התקשורת נשלטת על-ידי אייתולות דיקטטוריות ומשפטיות המתחזות ל"דמוקרטיה".

האיזון העדין שנקרא "שלטון החוק" ו"דמוקרטיה", בה רצון העם הוא הקובע ולא דילים של בעלי הון - תקשורת עם "מדליפים" סדרתיים. כמו גם האיזון של "משפט צדק" במקום "משפט ולינץ תקשורתי".

כיום התקשורת איבדה כמעט לחלוטין את אמון הציבור ובכל זאת רוב העם צרכן תקשורת וגם מושפע ממנה לא מעט. הסיבה לכך היא ככל הנראה הרצון להיות בעניינים, "כי כולם קוראים את אתר החדשות ההוא". והינה כאשר מתפרסמת חקירה או כתב אישום מבית היוצר של הפרקליטות - משטרה, הם חייבים להוסיף הרבה צבע ותיאורים חיים כדי שה"פרשה" תצדיק את היותה מככבת בראש הכותרות זמן רב ו"תצדיק" את הפרסום החוזר על עצמו שוב ושוב בצורות שונות. כך, כאמור, מקודמים אישית גם "המדליפים" וגם ה"תקשורתנים".

כך הופך "חשד לכאורה" ל"לינץ תקשורתי" וחמור מכך, ניסיון להטיית המשפט באמצעות התקשורת לרעת החשוד ולטובת "המדליפים מהפרקליטות" שהם מקודמים בעקבות "הצלחותיהם". לצערי, חלק ניכר מהשופטים לא מעיזים ללכת נגד רצונם של אנשי הפרקליטות וכך מתרחש לו עיוות דרכי המשפט והצדק.

לא יתכן שאנשים שיש להם טובת הנאה (כמוה כשוחד) של קידום אישי, יוכלו להשפיע השפעה כל-כך חזקה על שיקול דעתו של השופט ושל הציבור דרך התקשורת. אם הכל היה פחות או יותר "תקין", היה אפשר אולי לעבור לסדר היום, אך במצב שכזה בו השלטון עובר דרך התקשורת ודרך משרדי פרסום ויחסי ציבור, כמו גם ה"משפט" עובר דרך טוקבקיסטים בתשלום (לכאורה) מטעם הפרקליטות ו"הדלפות" תקשורתיות צבעוניות ומציצניות, כורח המציאות הוא, לקיים דיון ציבורי רחב בנושא ואף להחיל חוקים מרחיקי לכת לבלימת התופעה וליצירת האיזונים הנדרשים לקיום שלטון דמוקרטי אמיתי בו רצון העם הוא השליט, בו משפט הוא משפט, צדק הוא צדק ותקשורת היא כלי ביטוי לדעותיו של העם לגווניו.

לדעתי, יש לקיים משאל עם בנושא יסוד "בית משפט לתקשורת", בו יהיו נציגי העם לגווניו אשר יבחרו באופן נפרד לחלוטין מהבחירות למפלגות של הכנסת והרשויות המקומיות. כמובן יאסר על נבחרי גוף זה להיות קשורים בצורה כזאת או אחרת לפוליטיקה המפלגתית או זיקה כלשהי ל"תקשורת" או לבעלי ההון העומדים מאחוריה ועל אחת כמה וכמה שתיאסר כל זיקה ישירה או עקיפה ל"מערכת המשפט" וגרורותיה.

תפקידו של "בית משפט לתקשורת" יתמקד אך ורק בבקרה ציבורית תמידית על אופן תפקודם של כלי התקשורת השונים (המרכזיים, וגם אם הם בבעלות פרטית) וקבלת תלונות מהציבור על הפרה של האיזון מצד כלי התקשורת, כאשר תהיה להם סמכות להטיל סנקציות משמעותיות על הפרה של כללי האתיקה והאיזון.

המצב הקיים הוא הסכנה הגדולה ביותר לדמוקרטיה ולשלטון החוק ומאפשר חלילה "הפיכה שלטונית" ולכן חובה עלינו להחזיר את השלטון לעם ולהגביר את חופש הביטוי. לכן, לדעתי ראוי לקבוע בחוק אפשרות להטיל עונשים כבדים כולל מאסר בפועל על מי שיפר בצורה חמורה את האיזון הדמוקרטי וינסה להשפיע על השלטון או על חריצת דין באמצעים פסולים כמו הדלפות מגמתיות.

מי שרוצה להעביר מידע חשוב לציבור, שיעביר זאת בצורה עניינית ויזדהה בשמו במקום להפוך את ההדלפה, הסילוף, השקר וההגזמה, נר לרגליו. ככל ש"המדליף" בעמדה בכירה יותר או בעלת השפעה גדולה יותר ובפרט בתחום המשפט, כך יוחמר עונשו.

כאמור, מטרת "בית המשפט לתקשורת" היא בעיקר הרתעתית וממוקדת בנושא האיזון התקשורתי וללא סמכויות מעבר לכך. ניתן להגביל את סמכויות גוף זה לתקופה של מספר שנים שלאחריהם יערך שוב משאל עם לבדוק האם עדיין יש צורך בגוף זה.

בכל מקרה, חובה לקיים דיון ציבורי נרחב בנושא זה. גם אם זה "לא בעדיפות ראשונה כרגע", מסיבות מובנות, של בעלי האינטרסים המדוברים.

למי שלא יודע, בישראל יש "תרבות" בקרב גורמים שלטוניים של "הדלפות" מכל סוג של גוף שלטוני מתוך פגישות סגורות ולפעמים גם הדלפה עצמית על-ידי "מקורבים" כביכול.

תת-תרבות קלוקלת זאת פשטה בקרב רוב הגורמים השלטוניים בישראל ונכון להיום, כוללת את המשטרה, הפרקליטות, שופטים, עורכי דין, שרים, חברי כנסת ולצערי גם לכאורה שופטי בג"צ.

השלטון בישראל מורכב משלושה גורמים רשמיים וגורם רביעי לא רשמי, אך בעל השפעה לא פחות מהאחרים ואולי אף יותר. הרשות השופטת, הרשות המבצעת והרשות המחוקקת, הן שלושת הרשויות שיש ביניהן מערכת איזונים ובלמים, כדי לשמר את השלטון הדמוקרטי, רצון הבוחר והגנה על זכויות המיעוט. כך לפחות אמור להיות.
אך במשוואה הזאת ישנו גורם רביעי בעל משקל כבד שאין עליו שום איזונים או בלמים אמיתיים והוא מטה את השלטון כרצונו באמצעים פסולים ולא דמוקרטיים.

ניחשתם נכון - המדובר ברשות השידור - התקשורת. הסבר קצר איך זה עובד: התקשורת ברובה שייכת לבעלי הון. עד כאן הכל טוב ויפה. הבעיה מתחילה עם הקשר הפסול של התקשורת - בעלי ההון, עם השלטון.

שלטון, כזכור, הוא גם כנסת וממשלה, אך גם פרקליטות מערכת משפט ומשטרה, אך כאן קורה דבר מוזר, כאשר ישנו חשד על קשרים עם בעלי הון אצל ח"כ או שר, מייד נפתחת חקירה ובצדק. אך כשמדובר באיש מהפרקליטות, המשטרה או שופט וכמובן גם באיש תקשורת, כאן ישנה מערכת שלמה של שתיקה והשתקה.

חמור מכך, התפתחה כאן מערכת אבולוציונית שלמה בה יש טפילים הדדיים שניזונים זה מזה. איש התקשורת מקודם בעבודתו ובמשכורתו ככל שהוא מביא יותר "הדלפות" מעניינות ומציצניות.

בעלי ההון מקדמים את האג'נדה שלהם ה"עסקית" שזה במקרה הטוב האופוזיציה או הקואליציה ובמקרה הגרוע "מערכת המשפט" או "גורמי חוץ" להגברת אחיזתם השלטונית, תוך קבלת אתנן עקיף.

ומנגד, אנשי הפרקליטות או המשטרה מקודמים בעבודתם למשרות בכירות יותר על-ידי פרסום והאדרת עבודתם ושמם המככב בקביעות בראש הכותרות התקשורתיות. כך כולם "יוצאים נשכרים"...