יועץ משפטי אחוד או מפוצל?

אין לי מה לומר

כדרכי במוצאי שבת, בשבתי אל מול המקלדת והמסך, אני מנסה לנחש איזה נושא יתפוס מקום נכבד בסדר היום הציבורי בשבוע שלפנינו (כלומר: בשבוע 'שחלף' מנקודת מבט של הקוראים)? ושאלה יותר חשובה: האם בכלל יש לי מה לומר עליו. הניחוש שלי לנושא השבועי: פיצול סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה - כן? לא? למה? ואיך? אך האם יש לי בכלל מה לומר בנושא זה? התשובה היא כן ולא! מה שיש לי לומר הוא ש...אין לי מה לומר, וזו האמירה שלי להיום.

קרב עז מתחולל בתקשורת בסוגייה זו; שר המשפטים הנוכחי, פרופ' יעקב נאמן, וקודמו פרופ' דניאל פרידמן, דורשים בחירוף נפש לפצל! להפריד מהותית ופרסונאלית בין תפקיד הייעוץ המשפטי לממשלה לבין ראש התביעה הכללית האחראי על אכיפת החוק בישראל. מנגד ניצבת אופוזיציה המכה בעוז ומצעקת "לא יקום ולא יהיה", בראשות שר הביטחון ושמאלה (במפה הפוליטית), וכן אישי משפט מן השטח ומהיכלות האקדמיה.

נו! שייקחו יועץ ארגוני (יש לי כמה טובים להציע...) ויפתרו את הבעיה. אבל לא! שני הצדדים מנפנפים בחרב הלוחמה בשחיתות ורוממות הדמוקרטיה בגרונם (של שני הצדדים, אם כבר התבלבלתם). זה בא בכדו וזה בא בחביתו (על-פי ב"ק כז,א), ובעיקר: זה בא בקרדומו וזה בא בגרזנו ומתנהל דו-קרב אשר בעיני רבים וטובים (כמוני למשל) הוא עמום וחסר פשר דרמטי.

אני יודע, מצדדי הפיצול טוענים כי היועץ המשפטי עמוס לעייפה וכורע תחת העומס הייעוצי, ואינו מתפנה ללוחמה בפשיעה כדבעי. והתשובה מן העבר השני, נו! טוב! נמנה לו סגן בכיר אך מה ההכרח ביישות עצמאית? עוד טוענת כת המפצלים, ובדגש חזק: שחיתות! הון ושלטון! יועץ משפטי המסתחבק עם שרי הממשלה בסעודת בורקס שבועית יתקשה 'לפתוח להם תיק' בעת הצורך. ומשיבה הכת הריכוזית: אדרבה, כובע ראש-התביעה החבוש לראשו של היועץ המשפטי מרתיע שרים ומקורביהם לנטות מדרך הישר. וראיותיהם עימהם: תיקי תביעה תְפוחים רבים שנפתחו בעבר כנגד שרים. לא התקררה דעתם של ה'ריכוזיים' עד שהם מאשימים, בגלוי ובסתר, את דורשי הפיצול בנקמנות אישית וברצון להעניש את מוסד הייעוץ המשפטי בדרך של קיצוץ כנפיו.

פינוי חלקי של מאחז שמאל

הבנתם את זה? גם אם כן, עדיין אני בשלי: אין לי מה לומר בסוגייה זו, ולא רק 'מן המקורות' וממדרשי פרשת-השבוע. אכן, מה שמקומם אותי זו הדרמטית ועוצמת הקרב הממריא לדרגת "החלטה גורלית שספק אם הייתה כמוה". ובעיקר, מה שממש מפתיע אותי זו ההתפצלות הפוליטית בסוגייה בין ימין לשמאל. מה הקשר ומה הקטע?

אכן, כאן טמון הסוד הגדול: השאלה הארגונית הפכה לסלע מחלוקת המוקרן מנושא רחב יותר; 'כנופיית שלטון החוק', כפי שהתבטאו רבים בתקשורת. אם אכן זו החזית, אני תומך על הסף בכל דעה סבירה הנוטה לקצץ בכנפי ה'כנופייה' ולמעט את שלטון הבג"צ וסובביו, איתם יש לי חשבון ארוך בסוגיות של יהדות ו'זכויות אדם' וכדומה. זה כנראה ההסבר להתייצבות השמאל הפוליטי, במלוא כוחו, לימין (אולי לשמאל?) שמירה על שלמות מוטת רוחב כנפי היועץ המשפטי. אם השמאל רואה בסמכות-על משפטית זו ערך מקודש - אני תומך אוטומטית בהמעטת הדמות ובמזעור קומתה.

אבל בעצם יש לי מה לומר גם עניינית, ללא נופך פוליטי; כל מקום שמרוכזת בו עוצמה וריכוזיות - אני בעד פיצול והפרדה. אני עדיין זוכר את 'סולל בונה' שהשתלטה כלכלית על חצי המדינה, וכן 'כור' וקונצרנים נוספים, עד שפוצלו מכוח ועדות למיניהן. אני בעד אכיפת יתר של חוק הקרטלים למניעת השתלטות לרעת הצרכן, ותומך בעקרון ההפרטה בכל פינה. הלוואי שיכולנו לפצל גם את התקשורת החד-ממדית הנתונה לשליטת משפחות אוליגרכיות בודדות בלבד.

מנקודת מבט זו, וזו בלבד ודי בה, אני תומך בפיצול סמכויות היועץ המשפטי. האם זה שווה מלחמה? לא! האם זו החלטה גורלית שעתידה החברתי של המדינה תלוי בה? לא ולא?