"טרונדהיים" בתל אביב

בסוף השבוע נשמנו לרווחה. אחרי כמה ימים של מתח בלתי-נסבל, של לילות ללא שינה, נתבשרנו כי אוניברסיטת טרונדהיים בנורווגיה החליטה לא להטיל חרם על המוסדות האקדמיים של ישראל. מה היינו עושים אילו ההחלטה הייתה הפוכה? איך היינו יכולים להתקדם, לחקור, לפתח, בידיעה שמוסד אקדמי בארץ הפיורדים מחרים את מכון ויצמן, האוניברסיטה העברית והטכניון?

אותם 34 מרצים באוניברסיטה הנ"ל נימקו את צעדם בכך, שהאקדמיה הישראלית "שותפה למדיניות הדיכוי" נגד הפלשתינים. שלא ביודעין, הם בעצם חלקו מחמאה לאקדמיה שלנו. הם התעלמו מכך שקבוצה נכבדה של מרצים, פרופסורים באוניברסיטות בישראל דוקא שותפה לדעתם של המחרימים הנורווגים. יש מרצים ישראלים, שקוראים להחרים את המוסדות שמהם הם מקבלים את משכורתם, ומשחירים בעולם את פניה של ישראל.

לא חסרים אנטישמים בעולם, ובעולם האקדמי במיוחד, ואלה ימצאו להם - מין תופעה חולנית שכזו - בעלי ברית בתוככי ישראל עצמה.
אותם מרצים הם עדיין חריגים בתוכנו, אבל ייאמר לחובתה של האקדמיה הישראלית בכללותה כי לא קמה להגן על עצמה מפני אלה בעולם הקוראים להחרימה ולהוקיעה. לא שמענו קולות של מחאה, ויותר ממחאה, כנגד קריאת החרם הזדונית, שיצאה בזו הפעם מטרונדהיים נעדרת-הדאגות. לא ראינו ולו רקטור אחד או נגיד אחד של אוניברסיטה או מכללה בישראל, שישיב מלחמה אקדמית שערה אל מול קריאות החרם נגדנו, העולות מפעם לפעם בקמפוסים שונים.

הדבר אולי עולה בקנה אחד עם הפרסום בהארץ ביום ששי בדבר תופעה של סתימת פיות באוניברסיטת תל אביב לסטודנטים החשודים ר"ל בנטיות ימניות. מרצים אינם מסתירים את דעותיהם התבוסתניות-שמאלניות, ויוצרים אווירה שמי מבין הסטודנטים המעז להתווכח, למחות, להשמיע קול שפוי - קידומו וציוניו עלולים להיפגע. "להיות ימני משמעו להיות לא נאור", זו האווירה, זו העלילה, שהשתלטה באולמות האוניברסיטה, כעדותם של כמה סטודנטים.

גם אוניברסיטות אחרות אינן נקיות מטרור שמאלני. האקדמיה שלנו מייצרת דור של בוגרים-פרופסורים, המוציאים את דיבת המדינה החוצה.

המצב באוניברסיטאות עומד בסתירה למצב הפוליטי במדינה. סקר שפורסם בכותרת הראשית של אותו גיליון של הארץ מלמד על עלייה משמעותית של גוש הימין לעומת הירידה בתמיכת גוש השמאל (הכולל כמובן את קדימה). 72 מנדטים היה מקבל הימין לעומת 48 בלבד לשמאל - אילו נערכו הבחירות עתה.

בתוך גוש השמאל המצטמק קדימה שומרת על כוחה. הכיצד? קולות המפלגה הנעלמת "העבודה" עברו לקדימה, ואילו מצביעי הליכוד, שהצביעו בעבר למפלגה זו והעניקו לה את כוחה, חוזרים הביתה לליכוד ומחזקים אותו לכדי 33 מנדטים.

ועוד תופעה ראוייה לציון, שמדווח עליה ידיעות אחרונות ביום ששי: המוטיבציה הקרבית של בני הנוער, המתגייסים לצה"ל, שוברת שיאים. 73 אחוז מבעלי הפרופיל הרפואי במחזור נובמבר ביקשו ללכת לשירות קרבי, כדי "לתרום למדינה", כדברי כמה מהם שרואיינו בכתבה. על מדשאות אוניברסיטת תל אביב ובאולמותיה - הזעזוע בוודאי גדול.

מה כל זה מלמד? בעוד שהציבור בישראל נעשה והולך לאומי יותר ויותר, ואם תרצו - ימני, האליטות השמאלניות לא נואשו, מתבצרות במגדלי השן האקדמאיים ומנסות להכתיב משם את דעותיהם הנפסדות והמופסדות. השמאל מתבצר יותר ויותר בקמפוסים, בתקשורת, במוסדות התרבות הישראלית, ומנסה להשליט טרור רוחני על מי שאינו מקבל דעותיו. השמאל האקדמי מנתק עצמו יותר ויותר מכלל הציבור ומרצון העם.

הנה סיבה טובה לממשלת ישראל, לשר החינוך, לתת יותר ויותר את הדעת לרודנות המחשבתית שמנסים להשליט כמה פרופסורים ומרצים באמתלה של חופש אקדמי, הן על הסטודנטים שלהם והן על קובעי דעת הקהל.

באוניברסיטת טרונדהיים הרחוקה מנעו ברגע האחרון את החרם המביש על ישראל. הגיע הזמן לעצור את הפגיעה בסטודנטים שאינם הולכים בתלם השמאלני באוניברסיטת תל אביב. הגיע הזמן להעמיד על מקומם אותם מרצים, המנצלים את הקתדרה להטפה אידיאולוגית ולא-אקדמית נגד האמת והצדק של מדינת ישראל.