הגה מכונית, מקלדת מחשב - היינו הך?

"נדרסנו וירטואלית!" - כמה פעמים חלפה המחשבה המביכה הזאת בראשם של גולשים תמימים, למקרא תגובתם הפראית של טוקבקיסטים, שדעת הגולשים בנושא מאמר כלשהו, מן הסתם, לא מצאה-חן בעיניהם. לאחרונה קרה הדבר גם לי. חשתי שנדרסתי בידי טוקבקיסטים מופרעים, הגולשים במהירות מופרזת וחסרת שיפוט, והמסכנים בהתנהגותם את הגולשים המתורבתים האחרים המשוטטים להנאתם במרחבי עולם האינטרנט.

בעבר כבר נתקלתי בשפתם הבוטה והאלימה כצופה מהצד, אך מעולם לא התנסיתי בכך באופן אישי. הפעם הגיע תורי לשמש מטרה לבריוני המחשב מוגי הלב, המסתתרים מאחורי שמות מטופשים ומנצלים את האלמוניות המוענקת להם ברוחב לב, על-מנת לפגוע בכל הנקרה בדרכם ולהסתלק כעבריינים נמלטים.

מילים חריפות של תסכול ושיגעון רגעי כגון: להרוג, לשרוף, למעוך, לשלוח לתאי הגזים, וקללות מלוות באבחנות רפואיות שלא היו מביישות שום מרכז רפואי מכובד בישראל, אלמלא יצאו מפיהם של אנשים הזקוקים בעצמם לטיפול דחוף, הן רק חלק קטן מרפרטואר הביטויים הוולגריים, המשוגרים לחלל המחשב באין מפריע. אגב, לא מעט ביטויים הינם בפרוש עבירה על החוק, בין אם מדובר בהעלבת עובדי ציבור, בפגיעה ברגשות הפרט (בענייני השואה לדוגמה) וכלה בחדירה לרשות הפרט ובהוצאת לשון הרע - עבירות שהמחוקק קבע לגביהן סנקציות ברורות.

תאונת פגע וברח חוויתי, כמו לא מעט גולשים אחרים יש להניח, כזאת המתרחשת לצערי בתדירות הולכת וגוברת בסמטאות האפלות והחסויות של עולם האינטרנט, אצלנו במחשב הביתי, ומעשה שהיה, כך היה:

לאחרונה, בעודי משוטט להנאתי באוטוסטרדה הסואנת של עולם האינטרנט, נתקלתי במאמרו של פובליציסט ידוע-שם. הזדהיתי עם מה שקראתי והחלטתי להגיב כדרכי באופן ענייני ואפילו מפרגן, מבלי לדעת שתגובתי תעורר מרבצן רוחות רעות שינסו לקפד את חיי הבלוגר הנאמן שבתוכי. עוד בטרם חלפו דקה, אולי שתיים, מרגע הישלח התגובה למאמר, הופיעה תגובת-נגד שלוחת רסן, דורסנית ומתריסה, שאת הקשר בינה לבין המציאות, מן הראוי היה להפקיד בידיו של חוקר חוצנים. במקרים אחרים גם פסיכיאטר טוב לא היה מושיע. למעשה, הייתה זאת מתקפת פתע אופיינית, אחת מני רבות שעורכים עלינו 'חייזרי אינטרנט סמויים', שתכליתן לחבל בשיח התרבותי ולשלול מהגולש התמים את החירות להחזיק בדעה השונה מדעתם הבלתי מוגדרת של המתקיפים.

תחילה ניסיתי לנחם את עצמי כי מדובר רק בכלבי רוטוויילר אחוזי טירוף שנמלטו ממכלאתם. עד מהרה נאלצתי להשלים עם העובדה שלא מדובר בסתם בעלי חיים תוקפניים, אלא במכונת מלחמה אנושית שאיבדה את בלמיה ושהאוחז במקלדת שלה, לא יירגע עד שישביע את תאבונו החולני, בדם הקורבן התורן. לא היה שום הבדל בין מבט "הרצח בעיניים" לו אנו זוכים מצד נהגים עבריינים בכבישי הארץ, הסבורים שיש להם רישיון להרוג, לבין תחושת "הרצח במילים" שהצליח עבריין נתיבי האינטרנט להעביר בתגובתו הפרועה.

אין ספק שמדובר בתובנה כואבת, מרגיזה ואולי אף מרחיקת לכת, שמקורה בעלבון עמוק, מעצם היותנו קורבנות תאונת 'פגע וברח'. העובדה ש"נדרסנו" על-ידי גולש הזוי, שייתכן שהיה בגילופין, אולי בטריפ שלאחר נטילת סמים, או סתם אידיוט חסר דעה, שזו דרכו לומר אני קיים, אין בה כדי להרגיע. התוקפנות המילולית יוצאת הדופן מבית היוצר של מספר גולשים פורעי חוק וסדר, מובילה למסקנה הבלתי נמנעת, שאין כמעט הבדל בין האלימות אליה אנו נחשפים במסלולי האינטרנט, לזו המופגנת כלפינו בכבישי הארץ, פרט לכך שמרבית תאונות ה'פגע וברח' ב'אוטוסטרדת האינטרנט', הינן תאונות זדוניות, שעקב החשיפה הגדולה הופכות מיידית לתאונות רבות-משתתפים.

אין כל הבדל בין נהגים שיכורים ועברייני תנועה סדרתיים, השמים ללעג את החוק, החוצים צומת באור אדום, או נוסעים בשולי הכביש על-מנת לעקוף עומס תנועה, לבין גולשים פראיים ה'נוסעים' בשולי המחשב, חוצים את גבול הטעם הטוב ואת כללי האתיקה, שבעולם מתורבת נחשבים לרמזור אדום. בינינו, מה ההבדל בין נהג אלים ופרוע המקלל מבעד לחלון מכוניתו, לגולש אלים המנבל פיו וממטיר גידופים ונאצות מבעד לחלון המחשב? התפלגות הנהגים המשוטטים בנתיבי האינטרנט, אף היא אינה שונה מזו הקיימת בכבישי הארץ. יש בה את הנהג המנומס, הסבלני והסובלני, ואף את הנהג ההססן, העלול לחשוף את עצביו המגורים תמידית של הנהג האלים - דבר שלבטח אינו מצדיק אלימות מכל סוג. ויש כמובן את הנהג העבריין, שמבחינתו רישיון הנהיגה שבידו, אינו אלא רישיון ציד, רישיון להרוג.

העובדה ש'תאונת הפגע וברח' באינטרנט הינה פגיעה ברגשות, ברוחניות, בזכות להשתייך מתוך בחירה למחנה פוליטי או דתי, להחזיק בדעה שונה ובחופש להתבטא באופן תרבותי ולאו-דווקא פגיעה פיסית, כפי שקורה לרוב בתאונות הדרכים, אינה גורעת מחומרת המצב. מה גם שלעיתים, לפגיעות נפשיות עלולות להיות השלכות חמורות והרסנית הרבה יותר.

לדאבוננו, לאחרונה חלה עלייה דרמטית במפלס האלימות המילולית השוברת כל שיא בעולם ה'טוקבקים', ממש כמו תרבות הנהיגה בכבישים, איתה אנו נאלצים להתמודד בחיי היומיום שלנו. לא ברור מה הן הסיבות לכך שבני אדם מאבדים צלם אנוש ברגע שהם מתיישבים מאחורי הגה מכונית, או מקלדת מחשב, כשם שלא מובן מה מביא אנשים בוגרים ומבוגרים, שלחלקם קרוב לוודאי יש משפחה וילדים העלולים אף הם להיפגע ביום מן הימים, למצב בו הם נשלטים בידי יצרים אפלים וחיתיים.

מחובתנו הגולשים לקרא לסדר את עברייני המחשב הסבורים, בהזייתם, שהכל מותר להם, בטרם יהיה מאוחר מדי.