בנימין נתניהו רשם היום הישג נדיר, אם כי יש נראה שהוא לא ירצה לתעד אותו בזכרונותיו. פעמיים ביום עבודה אחד הצליח ראש הממשלה להוכיח, שהוא אינו מסוגל לעמוד בלחצים. פעמיים ביום עבודה אחד הצליח ראש הממשלה להביך את עצמו ואת ממשלתו בזיגזוג שלא היה מבייש גולש סקי, ובפליק-פלאק לאחור שכל מתעמל היה גאה בו. אלא שמדינת ישראל אינה מגרש ספורט ובוודאי שאינה מגרש משחקים.

תחילה הודיע נתניהו, כי היועץ המשפטי לממשלה שיחליף את מני מזוז, יקבל את מלוא הסמכויות המצויות כיום בידי היועץ המשפטי. הוא אומנם הבהיר שניתן יהיה לפצל בהמשך את תפקידו, אבל דומה שאפילו יעקב נאמן לא מאמין שזה יקרה. הרי ההזדמנות הטובה ביותר לבצע רפורמה היא בתפר שבין שני בעלי תפקיד, כאשר היוצא הוא - במידה זו או אחרת - "ברווז צולע", ואילו מחליפו טרם נכנס לנעליו.

זאת ועוד: קשה לראות מי יסכים לקבל את עצמו את תפקיד היועץ המשפטי, כאשר מעל ראשו מרחפת חרב דמוקלס בדמות קיצוץ כנפיו. וכך, או שנקבל יועץ משפטי חזק שידרוש מראש למנוע כל פגיעה בו ובמשרתו, או שנקבל יועץ משפטי חסר עמוד שדרה שיסכים לחיות בצילו של הקיצוץ. לבחור בין שתי האפשרויות, הרי זה כמו לבחור בין קדחת לבין כולרה.

אחר-כך הגיע סיפור חוק המאגר הביומטרי. יש הטוענים שהמאגר הזה חיוני למינהל תקין ולמניעת זיוף תעודות זהות ודרכונים, ואילו אחרים טוענים שמדובר בפגיעה קשה בפרטיות ובפוטנציאל לזליגת מידע רגיש לידיים הלא-נכונות. אני מודה, שאין לי מספיק הבנה בנושא כדי לחוות דעה לגופו של עניין; ודאי שזהו נושא שראוי לקיים בו דיון מעמיק.

אלא שהמועד לדיון הזה חלף מזמן. הכנסת הייתה אמורה להצביע הערב על החוק בקריאה שנייה ושלישית, לאחר שהוא נדון מספר שנים. הממשלה בראשותו של נתניהו כבר אישרה אותו. נתניהו היה אמור להיות ער מזה חודשים למחלוקת בנושא. אם זה לא היה מספיק חשוב בשביל שיתערב לפני שבוע, חודש או חצי שנה - אין שום סיבה שהוא יתערב ברגע האחרון וידחה את ההצבעה. ואם הוא מתערב כעת - אין שום סיכוי שההתערבות נובעת ממחשבה רצינית. נתניהו רוצה להרוויח זמן ולקיים כעת את הדיון, שבממשל תקין היה נערך לפני חודשים ואפילו שנים.

המשותף לשני האירועים הוא הרושם הברור, שנתניהו מתכופף תחת כל משב רוח קל. העבודה מאיימת במשבר סביב פיצול סמכויות היועץ המשפטי - והוא נסוג. לא בטוח שיש רוב בכנסת למאגר הביומטרי - והוא דוחה את ההצבעה. שני אירועים אלו מצטרפים לשורת הצעדים עליהם הכריז נתניהו, רק בשביל לסגת מהם אל מול ביקורת ציבורית ו/או פוליטית, בעיקר בתחום הכלכלי (ע"ע מע"מ על ירקות ופירות, מע"מ על שירותי תיירות, היטל הבצורת).

בהחלט מותר לראש ממשלה לשנות את דעתו. עקשנות היא תכונה פסולה, ודאי לנוכח נסיבות משתנות. אך שינוי כזה צריך לבוא לאחר דיון רציני, בחינת ההשלכות של המדיניות הקיימת ושל החלופות, תוך מתן נימוקים ענייניים. אצל נתניהו, כל זה לא קורה. יש פשוט התקפלות תחת לחץ.

המחשבה שאותו נתניהו המתקפל אמור לעמוד בלחצים הרבה-הרבה יותר משמעותיים, חשובים ואף קשים - כמו בנושא הפלשתיני, בזירה הסורית או מול האיום האירני - מפחידה. אם זהו חוט השדרה של ראש ממשלתנו מול אהוד ברק ודב חנין, כיצד יתייצב מול אובמה, אבו מאזן או אחמדינג'אד? האם אנחנו יכולים לישון בשקט? ספק רב.