מכתב חלש

לפרקליט המדינה סמכות וחובה לחוות דעה בעניינים משפטיים ללא התערבות של הממשלה. אבל המכתב אינו מתיחס לחוות דעות או החלטה משפטית. פרקליט המדינה מנסה לדון בשאלה מה הדרך הטובה ביותר לנהל את המשרד - שאלה מנהלית ולא משפטית. בדיון הזה הוא אינו מוכיח בקיאות – מנהל עסקים אינו תחום התמחותו. ההוכחה שהוא מביא להראות כי אין לשנות את תפקידי היועץ המשפטי היא האמרה – שהוא מביא באנגלית עממית מדוברת - 'אל תתקן את מה שאינו שבור'. הוא משבח את עבודת הפרקליטות בראשותו, ואין הוא ער לדעות בצבור על הכשלים בעבודת הפרקליטות. ואם הציבור אינו שבע רצון, מציע פרקליט המדינה פתרון – יותר כסף ממשלם המסים – על השר לבקש הגדלת התקציב של הפרקליטות.

באורח משונה פותח המכתב בספור על מה שהוא קורא 'הטיוטא' של המכתב, מדוע חיכה ולא שלח אותה קודם, אך כאשר ראה איך התנהג השר, לא יכול היה לחכות עוד, ועתה הוא שולח בנוסף למכתב את 'הטיוטא' (המכתב נערך ברשול – אין שני מכתבים מוצגים).

פרקליט המגיש מכתב או תביעה לבית המשפט אינו מצפה מן השופטים לדון בנסוחים קודמים שלא הוגשו, והספור הזה נשמע – בודאי בטעות – כאלו בא לרמז, עד עתה התאפקנו, אבל עכשיו אנו מפיצים את המכתב לכל עובדי המשרד, כסימן למה שנעשה אם לא ישנה השר את דעתו.

אחת ההנמקות הבודדות במכתב להוכיח כי אין צרך בפצול, מופיעה בעמ' 9 - 'בעולם המדינות האנגלו סכסיות לא רק שאין פצול בתפקידי היועץ המשפטי לתובע הכללי, אלא ששם לאותו נושא משרה, יש גם תפקיד שלישי נוסף והוא התפקיד המיניסטרילי פוליטי של שר המשפטים'. המכתב טועה ומטעה.

היועץ המשפטי לממשלה בישראל משתתף בישיבות הממשלה בלא להיות אחראי לבוחר על החלטותיה ומעשיה של הממשלה. באנגליה ה'פרלקיט הכללי' = היועץ המשפטי לממשלה הוא חבר הפרלמנט ושר בממשלה ולעומתו, 'ראש שרות התביעה של הכתר' הוא פקיד ממשלתי המתמנה למספר קצוב של שנים. ראש הממשלה ממנה את היועץ המשפטי כמו שהוא ממנה את כל השרים בזמן הרכבת הממשלה, והוא רשאי לפטר אותו בכל יום כמו שהוא רשאי לעשות לכל שר. התתלף ראש הממשלה, הוא בוחר לו יועץ משפטי כלבבו מבין חברי מפלגתו, וכנגדו, ראש שרות התביעה נשאר בתפקידו עד סיום תקופת מנויו. המכתב גם אינו מזכיר כי באנגליה יש שר נוסף – בעל התואר 'לורד צ'נסלור' – האחראי על מנוי השופטים ועל פעולת בתי המשפט.

המכתב קובע בצדק כי תפקיד היועץ המשפטי ליעץ לשרים בעניני משרדיהם ולא בעניניהם האישים – אם עברו על החק בזמן מלוי תפקידם. כאן היה מקום להשואה עם מקרים שקרו במדינות שהזכיר. בארה"ב הובא הנשיא ניקסון לחקירה בפני הסנאט על מעשיו בפרשת וטרגיט ואולץ להתפטר, והנשיא קלינטון הופיע לפני הסנט אך נשאר בתפקידו. כיצד פעל במקרים אלה התובע הכללי – אשר בארצות הברית הוא חבר הקבינט של הנשיא ואינו חבר ברשות המחוקקת ( ה'קונגרס' על שני בתיו)? אפשר היה גם לחקור את המצב בארופה – אומנם דרך המשפט הארופי שונה מן המשפט האנגלי שירשנו – כאשר בימים אלה מתקימות חקירות פליליות נגד ראש ממשלה במדינה אחת ונגד נשיא ונשיא לשעבר במדינה אחרת. אך המכתב הארוך חוזר שוב ושוב בנסוחים שונים על הקביעה כי הפצול רע, והמצב הקים טוב, ואין בו ניתוח של דרך הפעולה של היועצים המשפטיים במדינות שונות.

המכתב מפתיע ברדידות טעוניו. בעמ' 5 של המכתב מופיעה הטענה הפשטנית 'כידוע, בדרך כלל, כל פיצול טומן בחובו חולשה'. ההדגשה במקור ואינה מוסיפה דבר לחזק את הטענה. לו קבלנו טענה זאת היינו אומרים כי יש לאחד את תפקיד היועץ המשפטי ותפקיד הפרקליט הראשי, ואף לבטל את הפצול בין משרדי הממשלה השונים. ריבוי המלים 'כידוע, בדרך כלל, כל', אינה משכנעת בנכונות האמרה. הכותב גם לא החליט אם להגיד בדרך כלל, כלומר לרוב, או כל, כלומר ללא יוצא מן הכלל.

כל אחד מעשרים עמודי המכתב מודפס על ניר אשר בראשו מתנוסס סמל המדינה וחוזרת עליו הכתובת 'פרקליט המדינה' ובתחתיתו מובאת כתובת המשרד. ובאופן מוזר הפניה בראש המכתב איננה 'לכב' שר המשפטים הפרופסור יעקב נאמן, שלום', אלא 'לשר י' נאמן שלום' ללא ציון תפקידו ותארו. (מעל לשון הפניה הזאת מועתקת הכתובת של המעטפה 'לכבוד פרופ' נאמן שר המשפטים, כאן' –אשר אין צרך בה ובמלה 'כאן' במקרה זה).


מכתב זה מסייע להבין מדוע לפעמים משתרעות החלטות שופטים על מאות עמודים. עורכי דין נדרשים לדיק בדבריהם ולחדד את טעוניהם בהופעה בפני בית המשפט, אך מכתב זה אומר כל דבר לפחות פעמים, והמשפטים בו מועמסים במלים ללא צורך שאינן מוסיפות למשמעות. תארים תמיד הם כפולים –'חומת מגן חיונית' 'קולוסאלי הרה משמעות'. אין סדר בהצגת הפסקות. רק בעמ' 5 אנו מתוודעים לראשונה לנושא המכתב 'אני מוצא לנכון לשטח בפניך מקצת מחשבותי העקריות בנושא'. רק מקצת ורק העיקריות, אבל הקורא המבקש לדעת מה הן לא ימצאן. המחשבות דומות לאופק המתרחק, כי בעמ' 6 עדין לא הגענו אליהן ואנו מופנים הלאה 'גם אם בכתיבתם חסר בעיני דיון בהבט המשמעותי ביותר של הפצול שבו אתמקד בהמשך'. המוקד הזה מטושטש כי 'ההמשך' מופיע רק בעמ' 12 ובו מגיע המכתב - אולי - אל המוקד והעיקר המובטחים 'ועתה אולי אדגיש את העיקר'. אם כן, היה ראוי לו להתחיל את המכתב באותו עמוד. אבל המכתב הציג את עמ' 1 כחשוב ביותר , 'ראשית לכל אציין', אם כי כבר הדגיש הכותב כמה שורות לפני כן באותו עמוד 'אקדים ואומר' . באורח מוזר שזורים במכתב בטויים ומטבעות לשון רבים, אך המכתב אינו מדיק בהם, כאלו לא הובנה משמעותם. (לדוגמה עמ' 10 'נמוק זה, הגם שבמבט ראשון מפתה הוא – הלכה למעשה, אינו בעל משקל מהותי, לדעתי'). המכתב עשיר בדמויים שונים, ושוב אינו מדיק בהם. בעמ' 15 מובאת טענה נגד צורות נהול משרדי 'הבנויות בצורה של "טרפז" דו קודקודי, במקום "משולש ("פירמידה)', ההדגשות במקור, ובו הבלבול בין המשלש המישורי והפירמידה הגוף התלת ממדי, וגם הטעות בספירת ארבעת קדקדי הטרפז.