נפגעות הטרור הרבני

"זה החל כקשר תמים. רות ושרה, שתיהן נשים דתיות, פנו בנפרד לרב שלמה אבינר כדי שיעזור להן בבעיות אישיות. עד מהרה עברו היחסים ביניהן לבין אבינר, מבכירי הרבנים של הציונות הדתית, ליחסים אינטימיים שהיו בהם לכאורה הטרדות מיניות".

הפתיח הזה לקוח ממאמרו של ליבסקינד בגליון סופשבוע של מעריב, בנובמבר 2002 - מאמר שפתח תיבת שרצים לא קטנה של אחוות הרבנים, על חשבונן של נשים קורבנות הטרדה או תקיפה מינית. אני מסייגת ואומרת, שיש רבנים בעלי יושרה ואומץ לב ראויים בציונות הדתית, שהאמירה הזו במפורש אינה תקפה לגביהם (כגון הרב יובל שרלו - שסייע לבדיקת הטענות ולפיטוריו של הרב כהן מבר אילן, כפי שפרסמנו בעבר - www.nfc.co.il/archive/002-D-2335-00.html?tag=17-42-30 ).

האמת היא שעד לאותו פרסום במעריב, לא ידעתי בכלל על קיומו של הרב אבינר. האיש בעל החזות הדהויה והטרופה משהו, לא היה מושך את עיני בשום פורום ולא הייתי מייחסת לו גדולה כלשהי - לולא נאמר לי שכך היא, ומאוחר יותר הגיעו אלי חומרים רבים בנושא מכל קצוות הארץ, האינטרנט וצאן מרעיתו של הרב. הדיסוננס בין חזותו המוזרה ודבריו ההזויים לתקשורת החילונית, לבין מעשיו לכאורה המדווחים באותם דיווחי תקשורת יכול אולי להיות מוסבר על-ידי היכולת של גברים לצאת מדמותם שלהם ולהפוך לדמון גדול ממימדיו, בזכות חינוך פטריאכלי, אפלייתי, דכאני שקבלו הנשים שהפר את פרטיותן. בעיניהן - הוא מי שהוא לא. בעיניהן - הוא מי שהן לומדו לחשוב שהוא, בזכות מינו, תאריו, קרבתו למוקדי ההשפעה של החברה שהן חיות בה. מיותר לומר שזוהי קירבה שנמנעה מהן בהיותן נשים ולעולם הן תבטנה אליו (יהיה אשר יהיה) לכן כלפי מעלה, גם אם מדובר באיש קטן גוף וקטן נפש.

המשכתי לעקוב בעניין אחר התפתחות הפרשה, כשבמהלכה הגיעו לאזני התבטאויות סרק של הרב שאינן קשורות בהטרדות המיניות - בדבר הצלת אשה לפני גבר וההיתר להרוג סרבני שרות. הגיעו אלי כמה וכמה ספרים שכתב העוסקים בצניעות האשה, נושא שלכאורה אין לגבר מה לחפש בו בכמות ואינטנסיביות כזו. הלכה והצטיירה לנגד עיני דמות של משיח (שקר?) שאין לגעת בו לרעה, מוקף רבנים ומאמינים המגוננים עליו מבלי קשר לתכני האשמות נגדו - הגנה עיוורת, משהו שמעלה ניחוח משיחיות שלכאורה אינה מאפיינת את הציונות הדתית.

במסגרת ההגנה על הרב, אומרת לנו המתנחלת שאיכפת לה, שנשים שהתלוננו נגד הרב מודרות מהחברה בה הן חיות ללא בדיקה מספקת של תלונותיהן, החברה מגוננת על כל אמירותיו ורבנים שיוצאים חוצץ נגדן זוכים לקיטונות רותחין גם הם. האם נולד קדוש חדש בישראל ולא ידענו? האם מותר לו בקדושתו לרמוס ברגל גסה את קדשינו שלנו - להטריד נשים מסכנות הבאות לשמוע עצת רב או לחרף ולגדף את מי שאינם חיים על-פי אמות המידה הדוגמאטיות להפליא שלו?

ח"כ אורי אריאל סובר כנראה שכן, ואף הגיב על כך, בלי להתבלבל, בהציבו את המתלוננות על תלונותיהם במרכאות כפולות ומכופלות: www.nfc.co.il/archive/003-D-1710-00.html?tag=17-10-51&au=True . אשרי העם שאלו נציגיו, ובתנאי שהעם הינו גברים חובשי כיפה...?

בחרתי אז לבקש מהציונות הדתית לעדן את תגובתן ולתת לעניינים להתברר - כי "במקרה של רות כללו היחסים נגיעות גופניות שעוררו בה אי נוחות ושימוש בביטויים בעלי אופי מיני, במקרה של שרה כללו היחסים השמעת שיר אהבה בטלפון, לחץ לספר סודות אישיים ודרישה לרדת במשקל" (מעריב, שם).

דברי דאז (פורום נשים ויהדות באינטרנט, 3.11.02):

מה שהתנועה הדתית לאומית עושה כעת הוא דבר מסוכן, בעייתי מאוד מבחינה מוסרית וחברתית ועם הרבה אלמנטים של שקר ועלילת דם במהותם. נדהמתי לגלות בטקסטים האלו ובאחרים ששמעתי ברדיו, ניתוחים "פסיכולוגיים" של הנשים האמורות, כאילו כל הקהילה מכירה את התיק הפסיכיאטרי שלהן ושאכן קיים כזה. הן מוגדרות כ"מסכנות ואומללות", "בעלות דמיונות" ומייחסים להן תסמונות שייחסה להן גם ברצ"ב אמונה אלון (שהיא עצמה לא מל"ו, אחרי הכל....).

מה יש לנו כאן? אחד המאפיינים החזקים והחוזרים על עצמם ביותר במקרים כאלו, הוא האשמת הקורבן. ההתגייסות למחוק את אותן נשים היא כ"כ גדולה, שספקנית שכמוני לא יכולה שלא לתהות אם אינה מעידה דווקא על אמיתותן המלאה של האשמות.

דיבר אתמול (2.11.02) ברדיו, למשל, יו"ר צעירי המפד"ל (התואר בלבל אותי, אני לא ראיתי במפד"ל צעירים מאז ימי נעוריהם של המר ז"ל וחבריו). האיש שפע אמירות אדיוטיות לחלוטין, כמו למשל - "הצמדת ברכיים קורית בכל נסיעה באוטובוס". אז... שנים נסעתי באוטובוסים ואני מודיעה לו שרק מטרידים מינית מצמידים שם ברכיים. האיש הקל בחלק מהדברים בתגובתו - הקלה שאולי (אני מדגישה - אולי) היתה מתקבלת בסבירות בחברה חופשית, אולם חברה שיש בה גדרי צניעות כ"כ מחמירים כמו החברה הדתית - יש בנגיעות הללו משום חדירה גסה לרשות המוטרדת, ואולי ברמת טראומה של פגיעה מינית ממשית. אני יודעת את זה - ויו"ר צעירי המפד"ל לא?

אני מציעה לתנועה הדתית לאומית לרדת מהעץ ולשבת בשקט עד שיתבררו ההאשמות. מעריב עיתון אחראי שאינו יכול להרשות לעצמו עלילות דם. למערכת העיתון נמסרו כמה וכמה עדויות מנשים (שמעתי ראיון בנושא עם עורך מעריב, אמנון דנקנר) והם בחרו לפרסם שתיים. עדויות נוספות - טלפוניות - הגיעו לתכניות רדיו שסיקרו את הנושא.

בדרך כלל, כשיש קופה שכזו - יש בה שרצים (ע"ע איציק מרדכי ועדויות נוספות רבות שהגיעו ממקורות שונים - גם אם לא נמסרו במשטרה או שחלה עליהם התיישנות).

אם אין בכך דבר - חקירה פשוטה תגלה את זה. אם יש קופת שרצים - כולכם נופלים איתה מבחינת האימג´ והלגיטימציה הציבורית של הציונות הדתית.

מכתבה של המתנחלת

ולסיום - תרועת השתקת הנשים אינה נאלמת. הנה, מה שאומרת על זה "מתנחלת שאכפת לה", מתוך:
www.haderech.co.il/parliament83.html


ב"ה ט"ז כסלו תשס"ד

אני רואה את המתלוננות נגד הרב אבינר כנפגעות טרור רבני. מהרגע שבו הן החליטו לפרסם ברבים (בעיתון מעריב) לפני כשנה את טענתן שהרב שלמה אבינר ניצל אותן והתעלל בהן רגשית, הן סומנו על-ידי רבנים רבים כמי שמאיימות על שלמות המחנה. בן רגע הפכו אותן לנשים "בעיתיות", "חולות נפש", "כפויות טובה". למה? כי הן פרסמו עובדות על מה שקורה מאחורי הקלעים אצל מי שנהנה ממעמד של "צדיק ומקדש שם שמים".

הזלזול והבוטות כלפיהן מהרגע שבו העזו לספר את סיפורן, מתקפת הלחצים האדירה שהתנהלה נגדן, הלבנת פניהן ברבים וההשמצות חסרות השחר וחסרות הרחמים נגדן - כל אלה קיבלו את תמיכתם של חשובי הרבנים במגזר הדתי לאומי שהובילו בעצמם מהלך כוחני להשתקתן המידית. בלי בירור מינימלי של העובדות, בלי לתת להן הזדמנות להגיב. קולם של רבנים שקראו לבדוק את טענותיהן נבלע ולא זכה לשום התייחסות רצינית. הרב אבינר ומקורביו הצליחו ליצור רושם שהעניין נבדק בעבר על-ידי "רבנים ואישי ציבור" וטענות הנשים הופרכו אחת לאחת. האמת היא שטענותיהן מעולם לא נבדקו. הסיפור על בדיקת רבנים שהתקיימה כביכול הוא שקר וכזב.
בחודש אדר בשנה שעברה הוגשה תביעה בבית דין רבני נגד הרב אבינר והרב משה בלייכר מחברון. אב בית הדין הרב דב ליאור סירב לדון בתיק. הרב ליאור הקים ועדת רבנים שתדון בטענות. שלוש פעמים הוא קיבל בכתב את הסכמת אחת הנשים להתייצב בפני הוועדה. עד היום לא הגיעה הסכמת הרב אבינר.

בחודש אייר פנתה המתלוננת לבית הדין לדיני ממונות של הרב דב לוין בירושלים, ושם הגישה תביעות נגד רשימה ארוכה של רבנים מרכזיים בציונות הדתית וגם נגד הרב אבינר עצמו. רובם לא התייצבו בבית הדין ולא הגיבו כלל לפנית בית הדין. הרב אבינר עצמו סירב להתייצב בבית דין זה.

בינתיים מופעלים על המתלוננת שהגישה תביעות לחצים בלתי פוסקים - לשתוק ולהשתיק את הפרשה כולה. בגלל התייצבותו של בעלה לצידה, פגעו גם בו כלכלית בצורה קשה ביותר. אף אחד לא קם כדי לומר מילה אחת של גינוי נגד מי שפגע בשמה הטוב והוציא לה שם של אישה בלתי יציבה. הפשע הזה נעשה לאור היום בהסכמה שבשתיקה של חשובי הרבנים. מה שעומד לעיני רבנים רבים הוא מעמד הישיבות ו"מה יאמרו לתלמידים הצעירים". כמחנכים הם מוכנים להנציח את העוול ולחפות על אדם שמעל בתפקידו ובאמון שניתן בו כדי שיוכלו לספר לתלמידים ש"אצלנו הכל בסדר". האם כך מגדלים דור שיהיה ישר וירא שמים?

לא היתה לשום אדם זכות לשפוט את הנשים משפט שדה. הרב אבינר יכול היה להגן על עצמו באמצעות תביעה בבית דין רבני, אבל היה לו הרבה יותר נוח להפיץ שקרים בגנות המתלוננות. כשיש לו ציבור שמוכן לשתף איתו פעולה למה שלא יעשה זאת?

הגיע הזמן לעשות סוף לדפוס ההתנהגות של הגנה אוטומטית על כל רב שיש לו כח ביד. הגיע הזמן להכיר בקיומה של אלימות כלפי נשים במגזר הדתי גם אם הפוגע הוא רב. מי שפוגע ישלם ואם הוא רב בעל מעמד וסמכות הוא ישלם יותר.

ולבסוף מילה אחת טובה: יישר כח לרב ראם הכהן, לרב אמנון בזק ולרב זלמן מלמד שהתנצלו על הפרסומים בגנות הנשים.

מתנחלת שאכפת לה.


________________________
הכותבת הינה עורכת משנה של www.haderech.co.il