ראש הממשלה בנימין נתניהו נפל לבור שכרה השופט (בדימ.) תאודור אור בפרשת איתור יועץ משפטי לממשלה. מרוב כוונת טובות להרחיק עצמו ממחלוקת, קיבל נתניהו החלטה המובילה לתקלה גדולה, כפי שנבהיר בהמשך, תקלה שבעטיה ייעשה שימוש בפרי העץ המורעל ש"הבשיל" בעיקר בגלל ניגודי עניינים מצד תאודור אור.

בהחלטתו להביא בפני הממשלה את אותם מועמדים/מומלצים של הוועדה - שקיבלו שלושה קולות (מתוך חמישה) - גורם נתניהו לסיכול יישום החלטת הממשלה ולעיוות הליך הבחירה. בהתאם להחלטתו החדשה, הממשלה תבחר יועמ"ש מתוך ארבעת המועמדים שלהלן: עורכי הדין יהודה וינשטיין וצבי אגמון, והפרופסורים ידידה שטרן ודפנה ברק-ארז.

כפועל יוצא מכך כופה נתניהו על שרי הממשלה בחירת יועמ"ש מתוך רשימה מוגבלת של מועמדים/מומלצים כביכול, וזאת במקום לפתוח את הרשימה - בגלל כישלונה של הוועדה עליו הכריזה בעצמה - להכליל בה מועמדים טובים נוספים, ולנסות ולגייס את המועמד הטוב ביותר לתפקיד. התנהלותו של נתניהו עלולה להביא לתוצאות חמורות:

1) טירפוד החלטת הממשלה - מסקנות והמלצות "ועדת שמגר" אומצו אוגוסט 2000 על-ידי הממשלה והפכו מחייבות. ועדת האיתור הוקמה והוסמכה להציג מועמדים שזכו לארבעה קולות מתוך חמישה חברי ועדה. הוועדה לא הצליחה במשימתה ואף הכריזה על-כך באופן רשמי, אם כי חברי לא התאפקו ובמכתב לראש הממשלה ולשר המשפטים הצביעו על אותם ארבעה שזכו לרוב קולות (שלושה מתוך חמישה). ובמילים פשוטות: הוועדה לא הצליחה להגיע להסכמה ולהמליץ על איש, אך ניסתה להשפיע על הבחירה תוך חריגה מהמנדט שניתן לה;

2) שלילת סמכות שר המשפטים - נתניהו מונע משר המשפטים ד"ר יעקב נאמן מלבצע את תפקידו. על-פי החוק ועל-פי ועדת שמגר, שר המשפטים הוא האיש האמור להביא בפני הממשלה את המועמד לכהונה. הרושם שנוצר מהתנהלותו של נתניהו: הוא לקח את המושכות לידיו והזיז הצידה את נאמן. זה האחרון אולי מחל על כבודו, אך לנגד עינינו מתנהל הליך בחירה בלתי תקין;

3) ניגוד עניינים מצד נתניהו - נתניהו עצמו נתון בניגוד עניינים. עו"ד וינשטיין ייצגו בפרשת עמדי (לפני כעשר שנים) יחד עם עו"ד ד"ר יעקב וינרוט, ולכן צריך נתניהו לגזור על עצמו הימנעות מהצגת מועמדותו בפני הממשלה, קל וחומר השתתפות בהצבעה בעניינו;

4) ניגודי עניינים מצד תאודור אור - יושב-ראש הוועדה, תאודור אור, התנהל באופן מופקר ומושחת. הוא לקה בשלושה:

• צבי אגמון (1) - אור הציג את מועמדותו של עו"ד צבי אגמון, ידידו האישי, מבלי לדווח על קשריו האישיים עימו; אור נמנע מבירור תלונה התלויה ועומדת בפני היועץ המשפטי לממשלה כנגד צבי אגמון, בדבר מעשים פליליים חמורים שביצע בפרשת פז. המשטרה המליצה להגיש נגד אגמון כתב אישום, הפרקליטות החליטה להימנע מהעמדה לדין, בעקבות מותו של עד מרכזי, עו"ד אליהו מירון, אך העובדות היבשות מעידות על עבירות חמורות שביצע אגמון. אור נמנע מבירור העובדות, ואפילו הבדיקה מול לשכת היועמ"ש נעשתה בטלפון באופן הנוגד הליך תקין;

• צבי אגמון (2) - אור נמנע מלגלות לחברי הוועדה על יחסים עסקיים שהתקיימו בינו לבין עו"ד אגמון. עיקרם: קידום מינויו של תאודור אור כבורר ו/או כיושב-ראש ועדות, בשכר משמעותי בהיקף של מאות אלפי שקלים לפחות. אור פעל אפוא תוך ניגוד עניינים חמור ביותר, אך לא פסל עצמו גם במקרה זה;

• משה גל (1) - אור הציג את מועמדותו של מנהל בתי המשפט השופט משה גל תוך ניגוד עניינים מובהק, ומבלי שגילה לחברי הוועדה כי אותו משה גל שכר ומעסיק את רעייתו, מיכאלה שידלובסקי-אור, בהליך בלתי תקין ובלא מכרז, תמורת כ-200 אלף ש"ח בשנה;

• משה גל (2) - אור הציג את מועמדותו של משה גל תוך ניגוד עניינים מובהק, מבלי שגילה לחברי הוועדה כי אותו מועמד מועדף (אחד משלושה עליהם המליץ), מטפל אישית בתביעת נזיקין ענקית שהוגשה נגד הנהלת בתי המשפט ונגד שידלובסקי-אור, בגלל רשלנות חמורה מצידה.

ראש הממשלה אמור להפנים את כל אותם כשלים שאירעו בעבר בפרשת מינוי יועץ משפטי לממשלה ולהימנע הפעם מטעויות העלולות להוליד לתוצאה בלתי רצויה. העובדה שתאודור אור פעל תוך ניגוד עניינים, אמורה להוביל לפסלות החלטות הוועדה בראשותו.