הכינוי נאצי הוא כלום

לפני כמה שבועות, זה היה בגלל חניון "קרתא" בירושלים, ובשבועיים האחרונים בגלל עבודה בשבת במפעל "אינטל". פגיעה בסטאטוס-קוו הדתי בירושלים מוציאה אלפי חרדים להפגין. אחר-כך צרכני התקשורת מדווחים שבהפגנות האלימות האלה, בנוסף לאלימות, הטיחו מפגינים בשוטרים את הכינוי "נאצי".

שלא תטעו: אם תטיחו בזולתכם את הכינוי נאצי, אתם חשופים לתביעת דיבה. בטוח שבית המשפט ירשיע אתכם, ויפסוק נגדכם פיצויים. יש תקדים...

זכותו של כל יהודי לסלוד ואפילו להזדעזע מהכינוי "נאצי". אישית, אני סבור שבוויכוחים, ואפילו במריבות בין יהודים היה נכון, אילו כל אחד מאיתנו היה מוציא את המילה הזו מהלקסיקון הפרטי שלו. למרות שחיים בינינו ניצולים שחוו את השואה, והמושג נאצי, לעולם ועד, היה ונשאר הסיוט הפרטי שלהם. "נאצי", כמילת עלבון - משקלה נוצה.

הכינוי נאצי הוא כלום. אל תבנו על הפיצוי שתקבלו, מפני שבית המשפט העליון (בהרכב שלושה שופטים) פסק פיצויים בסך שקל אחד בלבד לאיתמר בן-גביר, שתבע את מעליבו העיתונאי אמנון דנקנר שכינה אותו "נאצי" בתוכנית טלוויזיה. שקל בודד זה הכל.

במאזניים הנמצאים בתודעתה של השופטת עדנה ארבל, משקלה של המילה הזאת מצדיק פיצויים בסך שקל אחד בלבד. גובה הפיצוי מעיד על משקלה. שקל אחד = עלבון במשקל נוצה. לעומתה, השופטת אילה פרוקצ'יה סברה, שדנקנר צריך לפצות את בן-גביר בסך 15.000 שקל. הרחיק לכת השופט השלישי, אליעזר ריבלין שסבר שדינה של התביעה להידחות, יען כי המילה "נאצי" לא חורגת מחופש הביטוי.

לא התכוונתי להעלות מהאוב פרשה שהוכרעה ב-2006. אלא שהטחת המילה "נאצי" בפרצופו של יהודי, במיוחד אם הוא לובש מדים, מרתיחה אותי. אחת משתיים: או שהתקשורת תחסוך מצרכניה את המידע המרגיז הזה שמשקלו שקל, או שיתקיים דיון ציבורי שבסופו, המילה הזאת תיחשב לאסורה במדינת היהודים. כולנו יודעים שחופש הביטוי מוגבל. שישה מיליון קורבנות, הם סיבה טובה להזיז טיפה את גבול חופש הביטוי...