מדיניות אובמה באפגניסטן משליכה גם על ישראל

סוגיית הביטחון הלאומי הקשה והמאתגרת ביותר הניצבת בפני הנשיא ברק אובמה היא עצירת מגמת ההידרדרות באפגניסטן ובפקיסטן. המלחמה באפגניסטן צפויה לעצב את מדיניות החוץ של אובמה ולגזול את מרב זמנו הנשיאותי ואת האנרגיה הפוליטית שלו. מה שניצב על כף המאזניים חשוב מאוד עבור הנשיא אובמה: עתיד נאט"ו, הסכנה של מתקפה נוספת בסגנון ה-11 בספטמבר, הסכנה של מלחמה גרעינית בדרום אסיה ומחיר התמיכה והצלחה במלחמה שהולכת ומאבדת מהפופולרית שלה.

הנשיא "ירש אסון"; המצב באפגניסטאן הולך ומחמיר. אוסאמה בן-לאדן ואל-קאעידה מצאו באזורי הגבול שבין שתי מדינות אלה אזור מקלט הולך ומתרחב. אל-קאעידה עודנו מהווה איום חמור ישיר ועקיף על ארצות הברית. הארגון ביסס יחסי עבודה הדוקים עם הטאליבאן האפגני והפקיסטני ועם ארגוני טרור כמו לשקאר-א- טייבה שביצע את ההתקפות במומבאי לפני שנה.

באפגניסטן, הטליבאן ואל-קאעידה זכו בתנופה אסטרטגית אחרי שנים של הזנחה אמריקנית והם מנצחים במלחמה. כ-140 מחוזות מתוך 364 נמצאים בשליטת הטליבאן. הטליבאן בראשותו של מולה עומר התאושש באופן מרשים ממצב של חורבן ממשי שבו היה נתון ב-2002, וזאת הודות להתמקדות ארצות הברית במלחמה בעירק. הבחירות הבעייתיות לנשיאות באפגניסטן, שהתקיימו זה לא מכבר, גרמו לכרסום באמון בבן הברית האפגני , הנשיא חמיד קרזאי, בקרב אפגנים, בקרב בנות הברית בנאט"ו וכן בעם האמריקני.

פקיסטן היא הפרס האסטרטגי אך גם המדינה המסוכנת ביותר בעולם כיום. היא מחזיקה בארסנל הגרעיני הגדל במהירות , שולטת בה ממשלה אזרחית חלשה ומתקיימים בה יחסים מורכבים עם סינדיקט הטרור שמתנהל בתוך גבולותיה. ממשלתו של אסיף זרדרי אינה צפויה להאריך ימים, ומחליפו הצפוי, נאווז שריף, כבר נכשל פעמיים כראש ממשלה. סוכן הכוח האמיתי, הצבא ושירות המודיעין שלו, ה- ISI, עודם מקובעים באיום ההודי.

האלימות הפוליטית בפקיסטן, שרובה גולשת מאפגניסטן, היא הקשה ביותר בתולדות המדינה. התרחיש הגרוע ביותר - הפיכה ג'יהדיסטית - ישנה מן היסוד את כללי המשחק במערכת הבינלאומית ויציב איום ישיר על ישראל בדמות מדינת טרור בחסות סונית בעלת הרתעה גרעינית גדולה בהרבה מזו של אירן. תרחיש זה אינו מיידי או בלתי נמנע, אך הוא בבחינת אפשרות גוברת.
הגישה של אובמה מתייחסת לשתיים - פקיסטן ואפגניסטאן - כסוגיות קשורות זו בזו. היא מנסה לייצב את המצב הן על-ידי שיבוש והן על-ידי פירוק המקלט של אל-קאעידה וסינדיקט הטרור הרחב יותר. הסיוע לפקיסטן כבר שולש, ההתקפות האוויריות בהנחיית סוכנות הביון המרכזית ה-CIA הואצו ומאמצי הדיפלומטיה הורחבו להכללת בעלות אינטרסים מרכזיות נוספות כמו סין, הודו, מדינות המפרץ, רוסיה והאיחוד האירופי.

ארצות הברית חותרת להקים באפגניסטן צבא ומשטרה שיאפשרו את בלימת הטליבאן באמצעות כוחות הסיוע הבינלאומיים של נאט"ו (ISAF) וכן הם יאפשרו להשאיר מאחור אפגניסטן, שאינה מהווה בסיס לטרור. ארצות הברית מבקשת לשכנע את פקיסטן הוא שהגולם הג'יהאדיסטי שקם על יוצרו, שהאיום הקיומי לעתידה ושעליה לנקוט צעדים להביסו.

בימים אלה יכריע הנשיא אובמה על סדר גודל הכוחות שיישלח לאפגניסטן. הפיקוד המרכזי של צבא ארצות הברית (CENTCOM) מבקש תוספת הנעה בין 30,000- 40,000 חיילים. המפלגה הדמוקרטית של הנשיא והקבינט שלו חלוקים בדעותיהם כיצד להיענות לבקשה והסקרים מצביעים על כרסום בתמיכה במלחמה.

המלחמה באפגניסטן וגלישתה לפקיסטן תגזול באופן בלתי נמנע יותר ויותר מזמנו של הנשיא ומההון הפוליטי שלו. בצדק הכריע אובמה נגד נסיגה, וללא קשר להיקף הכוחות שיחליט לשלוח לאפגניסטן, הוא ייאלץ "לשווק" את המלחמה בבית פנימה ביודעו כי מלחמות מכלות כהונות נשיאותיות. סדרי העדיפויות האחרים של ארצות הברית, לרבות אירן והשלום במזרח התיכון ייאלצו להתחרות על תשומת לב הממשל ועל המשאבים שהוא מקצה.

אויבים של ארצות הברית עשויים לראות במלחמה של אובמה נקודת תורפה וחולשה אפשרית. אם אירן תגיע להכרה כי המתח עם וושינגטון עולה היא עלולה ל"תחוב את אפה" באפגניסטן הבעייתית, ויכולתה לגרום נזק במערב אפגניסטן היא רבה.

עבור ישראלים, הבנת האינטרסים בדרום אסיה חשובה מאין כמותה להבנת הנשיאות של אובמה. לעת עתה ישראל איננה משתתפת ישירה, אך אירועים באפגניסטן ובפקיסטן יעצבו את הבית הלבן ואת האזור כולו.

ברוס ריידל הוא עמית בכיר במרכז סבן לחקר המזרח התיכון במכון ברוקינס. הוא שירת 30 שנה בסוכנות הביון המרכזית ה- CIA, לרבות בתל אביב, ושימש יועץ לארבעה נשיאים בבית הלבן. הוא מחבר הספר "החיפוש אחר אל-קאעידה: המנהיגות, האידיאולוגיה והעתיד שלו", ומחבר- שותף של "איזה נתיב לפרס: אפשרויות לאסטרטגיה אמריקנית חדשה כלפי אירן".