בחירתו של עו"ד יהודה וינשטיין לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה מסעירה את הדמיון בקרב מי ששוחר חידושים. עורך הדין המוכשר הזה מגיע מלב-ליבה של הפרקטיקה הפרטית ונוחת היישר על כורסתו של היועץ המשפטי לממשלה שהוא גם ראש התביעה.

האם הפקידים של היועץ המשפטי - במיוחד פרקליט המדינה - יגלו בגרות אל מול המצב החדש הזה? ממש לא בטוח.

כי לפרקליט המדינה, משה לדור, הרי אין בעיה להחליט שהאינטרסים של הציבור - כפי שהוא מבין אותם כמובן - נמצאים בסכנה כיוון שיהודה וינשטיין הוא בעל מטען גנטי חשוד.

ועוד לא אמרנו מילה על העובדה ששניהם, לדור ווינשטיין, הינם פליליסטים מובהקים - עובדה שאמורה, מעצם טבעה, לספק לשניהם הרבה מאוד מחלוקות לשם שמים שיידרדרו חיש מהר לנחלי דם רע שיזרמו ביניהם.

ומשה לדור, כך הרושם, לא התברך בפתיל ארוך במיוחד - דבר שיקשה עליו לקבל את מרותו המקצועית של הבוס החדש.

אבל קיימת גם בעיה אובייקטיבית של ממש: עו"ד וינשטיין יהיה מנוע כמובן מלגעת בתיקים פליליים הנוגעים ללקוחות שלו לשעבר. מתעוררת שאלה - מכמה מעגלים של לקוחות או מקורבים ייאלץ וינשטיין לנתק עצמו במהלך עבודתו. אנחנו הרי מדינה בגודל של עיר לא גדולה, ותמיד עלול להימצא תחום אפור של קשר עקיף בין תיק כלשהו המונח על שולחן היועץ המשפטי לבין לקוח לשעבר של וינשטיין. השאלה עד כמה יקפיד וינשטיין עם עצמו בעניין זה - במיוחד בתחומים האפורים והלא ברורים.

כי יהודה וינשטיין חייב לצאת מהנחה, שלא מעט - לרבות בכלי התקשורת שהתנגדו לבחירתו - מצפים למעידתו בתחום הרגיש הזה כדי להדביק לו ניגוד אינטרסים ולהבאיש את ריחו.

משעמם לא יהיה.