סוגיית הגרעין האירנית - פעולה צבאית אינה חזות הכול

בימים האחרונים החלה בפעולתה ועדת חקירה סמי-משפטית בבריטניה, לבחינת התהליכים שהביאו להחלטה הבריטית לחבור לארה"ב בפלישה לעירק בשנת 2003 . הליך זה כבר מטיל צל כבד על מעמדם של אישים בכירים בממשלה ובממסד הביטחוני בלונדון, ובעטייה גם טורפדה מועמדותו של ראש ממשלת בריטניה לשעבר, טוני בלייר לתפקיד נשיא האיחוד האירופי. ברי כי עבודת הוועדה בראשות ג'ון שילקוט תתמקד בניתוח הזיקה שבין המודיעין לבין הקברניטים, ומסקנותיה ישמשו בסיס להפקת לקחים במכלול תהליכי קבלת ההחלטות בבריטניה.

כשלי המודיעין בהקשר למלחמה בעירק היוו מושא לפעילותן של מספר ועדות בדיקה בארה"ב ובבריטניה, ועקב כך כבר ייושמו לקחים הכרחיים הן במימד המבני והן בהיבט התורתי, אולם דומה כי סוגייה זו ממאנת לרדת מסדר היום של המעצמות שהיו מעורבות במלחמה בעירק גם מאחר שטרם נחשפה האמת כולה, וייתכן כי ועדת החקירה הבריטית הנוכחית תפנה זרקור ממוקד כלפי הסוגייה הקריטית הנוגעת לתחום אחריותם של הקברניטים בבואם לקבל החלטות מכריעות, דוגמת יציאה למלחמה.

צלקות המלחמה בעירק המסרבות להגליד, ראוי שתובאנה בחשבון במלוא הרצינות, כאשר על סדר היום עיסוק בדרכי פעולה אפשריות לסיכול כוונותיה של אירן במישור הגרעיני, ובכלל זה אי-שלילת האופציה הצבאית, תהא זאת בהובלה מעצמתית או שמא פעולה סוליסטית של ישראל. אין באמור לעיל כדי להטיל ולו שמץ של ספק באיתנות המודיעין בהקשר האירני, אולם דומה כי האיזכור התכוף יותר לאחרונה של הסבירות הגבוהה לפעולה צבאית נוכח הסרבנות וההתרסה של המשטר האירני, גם כהכנה פסיכולוגית של הציבור בישראל לתרחיש של תגובה חסרת רסן של אירן, אם ישירות ואם באמצעות הפעלת של בני חסותה באיזור, חזבאלללה והחמאס, טעון נטילת נשימה עמוקה.

סביר להעריך כי ארה"ב וישראל, במשותף או בנפרד, תוכלנה להתגבר על מערכות ההגנה האווירית של אירן, זאת תוך ניצול מושכל של העדיפות הטכנולוגית המהותית ואמצעי המודיעין המתקדמים העומדים לרשותן. בהקשר זה ראוי שתצויין העובדה כי חרף תרגילי ההגנה וההתקפה של הכוחות המזויינים האירניים ובכלל זה משמרות המהפיכה, נהיר כי בידי גורמים אלה ציוד צבאי מיושן אשר לא יהווה בבחינת איום כלפי גלי תקיפה כנגד הטריטוריה האירנית. מה שאין כך בהכרח באשר לכושר המכה השנייה, בהתייחס ליכולת הבליסטית שתכוון כמעט בכל תסריט כלפי ישראל.

לכאורה הולך ומתהווה בהקשר זה פיתוי בלתי מבוטל שתכליתו ללמד לקח את ההנהגה האירנית ע"י הנחתת מכה כואבת וממוקדת כלפי יעדי גרעין באירן, במחיר המוערך כנסבל עד שולי, ובכך גם להעביר מסר מהדהד למרחקים של הרתעה אפקטיבית. אולם גם הקברניטים בישראל השכילו להפנים את העובדה כי הצבת יעד של סיכול תוכנית הגרעין האירנית תהייה יומרנית ובלתי ניתנת להשגה כמעט. הביזור המכוון של המתקנים הייעודיים, הסבירות לקיומם של מתקנים חשאיים והיכולת הטכנולוגית השייורית, יש בהם כדי להציב סימני שאלה באשר להיגיון הטמון במתן פקודת ה"אור הירוק" לתקיפה, גם אם מערכת הביטחון שלנו מעריכה כי ברשותנו חגורות הגנה אפקטיביות מפני איום טילי ה"שיהאב" האירניים.

לבד ממגבלת האפקטיביות המבצעית בהיבט ההישג הנדרש, נראה כי מתקיים גם סוג של כשל חשיבתי בעצם העיסוק האקוטי בדרך הפעולה הכוחנית נגד אירן, בוודאי בעיתוי הנוכחי, בהנתן המצב הפנימי הרגיש במדינה זו. גם אם כלפי חוץ מונחל הרושם כי ניצני ההתקוממות העממית באירן דוכאו ונרמסו, הרי שבפועל רוחשים מתחת לפני השטח זרמים אופוזיציוניים בלתי מבוטלים, המגלמים פוטנציאל רציני לשינוי פני המשטר. הטינה הפנימית כלפי רודנות כוהני הדת הפונדנ"אליסטים היא עמוקה ומושרשת ונראית בלתי הפיכה, ומכאן מתבקשת המסקנה כי שומה על המערב שישאף להזריק חמצן של ממש לתהליכים האופוזיציוניים באירן.

ייאמר עוד כי ההתפתלות המעצמתית באשר להטלת מנה נוספת של עיצומים כלכליים על טהרן מסתברת כמעין "לעג לרש", ובהסתמך על ניסיון העבר, לא רק בהקשר האירני, ספק אם זהו ה"מקל" המאיים באמת ובתמים. אדרבא, קרוב לוודאי שהמשטר הנוכחי ישכיל לתעל את "רוע הגזירה" באופן שתכביד על איכות חייהם של אזרחי אירן, וכפועל יוצא מכך עלולה להתפתח מציאות המעודדת הזדהות פנימית עם השלטון ותיעול הביקורת אל עבר המעצמות הנושאות באחריות לסנקציות אלה. באותה נשימה מוערך כי "התעוררות בעלת אופי של ליכוד לאומי" עלולה לנבוע כתולדה ישירה של מתקפה צבאית מערבית על אירן, באופן שינציח את תוחלתו של משטר האייטולות בטהרן. מכל מקום, תשובתה הפתלתלה של אירן להצעת המעצמות בנוגע להעשרת אורניום לא אמורה לשנות דבר וחצי דבר, שכן הנחת העבודה בסוגיה זו היא כי היא נועדה להרוויח זמן ולזרוע מחלוקות בין המעצמות המעורבות במהלכי האכיפה נגד טהרן בסוגיית הגרעין.

נקודת התורפה המרכזית של אירן, נכון לעכשיו, היא יציבות המשטר והשרדותו, ולצורך הבטחת תוחלתו לא ירתעו כוהני הדת מהפעלת מגוון של אמצעי דיכוי, באצטלה דמוקראטית. בהקשר זה אין תימה כי בטהרן קיבלו במידה של שביעות רצון והפתעה את העובדה כי ארה"ב ביכרה לשמור על מידה של "נייטראליות" בהקשר להתעוררות ההמונים, סטודנטים וצעירים בעיקר, בערים המרכזיות באירן, בעקבות העדויות המוחשיות בדבר זיוף תוצאות הבחירות לנשיאות בקיץ 2009 . גישתו הסטרילית, על גבול הנאיביות, של ממשל אובאמה גם בהתייחס לתהליך מובהק של דמוקרטיזציה במדינה בעלת חשיבות אסטרטגית מחד-גיסא, אך כזו הנשלטת בידי משטר אפל ומדכא זכויות אדם, אך נסכה מידה נוספת של ביטחון עצמי אצל מנהיגי הכת הדתית הקיצונית בטהרן וב-קום. בהקשר זה אין לשלול גם היתכנות לכשל מודיעיני אמריקני, אשר התאפיין בהערכת חסר של פוטנציאל התנופה של התנועה ה"ירוקה" באירן, ולא פחות מכך, מהזנחה מתמשכת, כדבר הנובע ממידה של זלזול וחוסר אמון ביכולתם של של מוקדים ופעילים אופוזיציוניים אירניים, מבית ומחוץ.

ראוי להזכיר בסוגיה זו, כי אחד המהלכים הראשונים של ממשל אובמה (אפריל 2009) היה פיזורה של המחלקה למדיניות ציבורית בפנטגון, גוף שהיה אחראי לתכנון וביצוע של מבצעי לוחמה פסיכולוגית ותעמולה שנועדו לגבות מהלכים מדיניים אמריקניים.

ממשלים אמריקנים קודמים הפגינו פעלתנות, מעל ומתחת לפני השטח, כאשר הזדקר לעין אינטרס מובהק לשינוי פניהם של משטרים אפלים במדינות שונות, גם כאלה הנחשבות כזוטרות ובעלות השפעה אזורית שולית. גם אם קשה לעכל מדיניות כה רופסת של ממשל אובאמה, הרי שככל שהנושא האירני ימשיך להעסיק את סדר היום של הדיפלומאטיה העולמית, כך ניתן להניח כי תיבחנה גם דרכי פעולה בלתי שגרתיות, בדגש למכלול של מבצעי מודיעין "אפורים" או אף "שחורים", שתכליתם העצמת לחץ פנימי על המשטר עד כדי הפלתו.

מערכה מתוכננת ומתוזמרת בכיוון זה אמורה להתמקד במגוון פעילויות החל בלוחמת מידע שתכליתה שיבוש מערכות השלטון המקוונות, על המשתמע מכך, עבור במציאת דרכים חשאיות להעברת נשק לגורמי אופוזיציה, וכלה בשידורי רדיו וטלוויזיה מודרכים בשפה הפרסית מודרכים בהספקי עוצמה גבוהים. תכני השידורים יכוונו להשחרת פני המשטר ולהמרצת התנגדות פעילה להמשך העריצות הדתית ודיכוי זכויות האדם וחרותו. נשק הלוחמה הפסיכולוגית הוא מטבעו סוג של אמצעי מדרבן, מעין EXTRA MILE המשתלב בתשתית קיימת שיש בה כדי לשרת את הגורם המעצמתי המעוניין בהשגת תכלית מוגדרת, כגון שינוי פני המשטר באירן.

אירועי קיץ 2009 באירן המחישו היטב את מה שידוע לרבים זה מכבר, כי רוב רובה של אוכלוסיית אירן דוגל בסיום שלטון כוהני הדת הפונדנ"אליסטיים, אולם אין בידו כלים אפקטיביים להפוך את הרצוי למציאות מוחשית.

ייתכן כי הדרך להשגת מטרה נכספת זו איננה קצרה אולם לא בלתי אפשרית. הנעת תהליכים של מרי עממי, הכוונה להכרזת שביתות כלליות עם אורך נשימה בלתי מוגבל במוקדים קריטיים של המשק האירני, והיערכות למסע תמיכה אגרסיבי חיצוני בתרחיש של פעילות דיכוי אכזרית של המשטר הנוכחי, כל אלה יהוו בבחינת "ארסנל" של מהלכים שסופם לערער את איתנות המשטר הדתי, ולמצער , להוביל למגמה של שילוב מוגבר של גורמים רפורמיסטים במוקד קבלת ההחלטות במדינה זו.

על-רקע הגישה הרכרוכית של ממשל אובאמה אשר נוטה עדיין להעניק הזדמנות להדברות עם המשטר הנוכחי באירן, ניתן לזהות "נקודת אור" מעודדת מכיוונה של צרפת, אשר שר החוץ שלה, ברנרד קושנר (2 דצמ' 2009) השכיל לשבח את האופוזיציה האירנית ולהגדירה כאחראית ואמיצה יותר ויותר, בעוד את משטר האייטולות כינה כבלתי מאורגן וככזה שגורמים פנימיים שונים מנסים למשוך בחוטים במסגרתו. הגם שקולו של קושנר אינו כה דומיננטי בזירה המעצמתית, הרי שמתן המרצה לרעיון שבבסיסו הגדרת מטרה אסטרטגית של שינוי פני המשטר בטהרן, חזקה שיוביל לשינוס מותניים ולפעילות ריאלית בכיוון זה. ראוי להפנים כי הפרטנזיות השאפתניות של המשטר הפונדנ"אליסטי בטהרן והצבת נושא הגרעין בראש סדר העדיפויות הלאומיות של אירן, הן במידה בלתי מבוטלת בבחינת גחמה של כוהני הדת, וסביר כי סוגיה זו תוכנס לפרופורציות הגיוניות יותר בנסיבות של דחיקת רגליהם של ראשי הדת מכס השלטון בטהרן.

בטרם תעוגן בתודעתנו התיזה כי נקיטת האופציה הצבאית היא הדרך האולטימטיבית לסיכול התחמשותה הגרעינית של אירן, מן הדין כי תובא בחשבון גם דרך הביניים שאינה בלתי הגיונית, אשר תוכל, בפרט בהינתן הנסיבות הנוכחיות בזירה הפנימית האירנית, למצוא כר פעולה נוח ביותר, באופן שיקנה סיכויים לא רעים להשגת המטרה המייוחלת.