יומרנות המשרד המתקרא "משרד החינוך"

מאתר משרד החינוך: "משרד החינוך אחראי למערכת החינוך, ובכלל זה גנים, בתי ספר, השכלה גבוהה וחינוך בלתי פורמלי. פעילות המשרד מתמקדת בחקיקה ותכנון שירותי החינוך וההשכלה, רישוי בעלי מקצוע בתחום החינוך וההוראה ופיקוח על מוסדות החינוך. פעילותו של המשרד מצטיינת במגוון שירותים לציבור, לתלמידים והורים, לסטודנטים ולעובדי הוראה: מאגרים מקוונים של מידע ופעילויות חינוכיות, ביצוע מחקרים ופרסומם, וניהול רשת ענפה של קבוצות דיון מקצועיות. בדף זה תמצאו ריכוז של שירותים מקוונים ומידע שימושי מאתר המשרד, וקישורים לתשלומים ולטפסים הנוגעים לפעילות המשרד".

תיאור מרשים. נבחן את החוקים הרלוונטיים עליהם אחראי המשרד:

• חוק לימוד חובה, התש"ט - 1949: אחריות לביצוע מדיניות לימוד חובה לילדים הגרים בישראל מגיל 3 עד גיל 15 (עד כיתה י') וחינוך חינם עד גיל 17.

חינוך לא מוזכר בחוק זה, אפילו לא בשמו.

• חוק חינוך ממלכתי, התשי"ג - 1953: אחריות להשתתת חינוך ממלכתי במדינה ומטרות החינוך הממלכתי:

• הנהגת חינוך ממלכתי וממלכתי דתי;

• קביעת תוכניות לימוד, תוכניות השלמה, תוכנית נוספת ותוכניות לשם ניסוי;

• קביעת סדרים ותנאים להכרה במוסדות לא רשמיים כמוסדות חינוך מוכרים;

• הסדרת פיקוח על מוסדות חינוך ממלכתיים ומינוי מפקחיהם, מנהליהם ומוריהם;

• הנהגת תוכנית-היסוד;

• התאמת הוראות החוק לצרכי חינוך חובה של תלמידים שאינם יהודים;

• קביעת סדרי העברה ורישום תלמידים;

• מניעת כל תעמולה מפלגתית ומדינית במוסד חינוך.

חינוך מוזכר בחוק זה פעמים רבות, חוץ מאשר בסעיף היחידי הרלוונטי המדבר על תוכניות, שם מוזכר רק לימוד. איה החינוך?

אם כך, מה מתוך "הגדרת מטרות, בניית תהליכים, מדידת הצלחה, ושיפור מתמיד" מתקיים במשרד?

הגדרת מטרות חינוך - אין. במדינה שעדיין לא הגדירה את ערכיה, שאין לה חוקה, שאינה מקיימת את הכרזת העצמאות שלה - אין ערכים מוסכמים שעליהם ניתן לחנך את ילדי ישראל.

בניית תהליכים לחינוך - אין. במשך 13 שנות שהייה במערכת, מגן חובה ועד סוף תיכון, אין סט תהליכים מוגדר ושיטתי שבא לבסס חינוך. אפילו אותה שעת חינוך שבועית הפכה מזה שנים רבות לשעת השלמת לימודים או לביצוע תהליכים בירוקרטיים.

מדידת הצלחה של החינוך - אין. המערכת מודדת רק פרמטרים הקשורים בלמידה, כמו אחוז מקבלי תעודת בגרות וממוצעי ציונים. אין פלא, כי אם אין מטרות ואין תהליכים אז אין מה למדוד.

שיפור החינוך - אין. כשאין מטרות ואין תהליכים אין מה לשפר.

אז מה יש לנו? כמו כל מערכת אחרת גם משרד החינוך מכוון עצמו על-פי המדדים שעליהם הוא נמדד, כלומר הצלחה בתחום הלימודי בלבד.

אז מה הפלא שכחצי מהנוער מוכן לוותר על דמוקרטיה במדינה? מה הפלא שבמדינת ישראל רכוש ציבורי זה בעצם רכוש מופקר? מה הפלא שמדד ההצלחה היחידי בחיים הינו כסף? שדרך השגת מטרות יחידה הינה אגרסיביות, שאין כל תרבות דיון וויכוח אינטליגנטית?

וכשאלו פני מערכת החינוך הממלכתית, מה הפלא שיש בריחה למערכות חינוך חליפיות שמציגות חינוך לערכים, רק שזה בא בעסקות חבילה עם הקצנה דתית או פוליטית...

שני מוקשים בדרך לשיפור הנושא. מוקש ראשון הוא שבמדינת ישראל אין עדיין ערכים מוסכמים. נבחרי הציבור לדורותיהם לא השכילו לבנות בסיס של ערכים מוסכמים.

מוקש שני הוא חוסר כפיפות משרד החינוך לכנסת ישראל. לא תופתעו לשמוע כי הנושא היחידי שמחוייב בקבלת אישור ועדת החינוך של הכנסת זה נושא תשלומי הורים, הנושא היותר שולי במערכת החינוך. לא מבנה המשרד, לא תוכניות לימודים ואפילו לא רפורמות מרחיקות לכת - כל אלו לא חייבות לקבל את אישור הכנסת.

ובסוף קריאת המאמר נחזור לצפות בתוכנית "האח הגדול", וניתן גם לשאריות ה-IQ לנוח...