מכירת יוסף

מדי שבוע אנו כותבים על האקטואליה בפרשת השבוע וזה נהיה קשה יותר מפעם לפעם. הקושי אינו טכני (אם כי גם זה קיים) אלא רעיוני. מה עוד נאמר שלא אמרנו כבר? מה עוד נותר לחדש בתיאורי המציאות המטורפת בה אנו חיים? והאם יש תועלת בעבודה זו שאנו עושים? האם מישהו מפנים את המסר?

לעתים נדמה כי ככל שאנו מתאמצים - ולפעמים אף מצליחים - לחשוף את שורשי המציאות הנוראה בה אנו חיים, ככל שמצביעים על הדרך לפתרון ועל הנתיב הנכון ללכת בו - תהליכי החורבן רק מתגברים. והנורא מכל הוא שהכל נעשה בתחושה של 'אין ברירה'. אין ברירה אלא להמשיך ללכת בנתיב החורבני בו אנו נמצאים. האמנם אין ברירה?

השבוע אנו קוראים: (בראשית ל"ז): [א] וַיֵּשֶׁב יַעֲקב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: בהזדמנויות קודמות עמדנו על הסכנות הטמונות בנטיה לשבת בשלוה; על הסכנות שבחוסר הרצון להתמודד. הפעם ננסה להאיר פן נוסף בפרשה - מכירת יוסף - ובע"ה נראה כיצד זה קשור אלינו כיום. אבל קודם הרקע לפרשה:

[ג] וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים: [ד] וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי-אתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם:

(שבת, י/ב): ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים. שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים:

אבא ישראל הפגין אהבתו ליוסף יותר מאשר לאחיו. האחים קינאו - תופעה טבעית ביותר, והתוצאה הסופית היתה הירידה לגלות מצרים. אבל מה קרה בדרך, עד שירדו למצרים? מה היה התהליך? ובכן התורה מספרת לנו כי האחים מכרו את יוסף. זו היתה פשרה בין רצונם להרוג אותו לבין רצונם להמנע מרצח.

נסיונות פיוס? חבל על הזמן.

אבל עוד קודם לכן גורם יוסף להחרפת היחסים בינו לבין אחיו:

[ה] וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנא אתוֹ: [ו] וַיּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ-נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי: [ז] וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם-נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי: [ח] וַיּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם-מָשׁוֹל תִּמְשׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנא אתוֹ עַל- חֲלֹמתָיו וְעַל-דְּבָרָיו: [ט] וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אתוֹ לְאֶחָיו וַיּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי: [י] וַיְסַפֵּר אֶל-אָבִיו וְאֶל-אֶחָיו וַיִּגְעַר-בּוֹ אָבִיו וַיּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה: [יא] וַיְקַנְאוּ-בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת-הַדָּבָר:

הנה כי כן, לא די בכך ששונאים אותו כי האבא אוהב אותו יותר, יש לו עוד חלומות גדלות המחריפים את יחס האחים אליו.

(שבת, י/ב): צריך לדעת למה היה יוסף מגדיל השנאה במה שהיה מספר חלומות גדולתו, ומה גם אחר יודעו כי הוא שנאוי בעיניהם?

ואולי כי נתכוון להודיע אותם כי מן השמים העלוהו למעלה ומעשה יעקב הוא בהסכמת עליונים ומזה יחדלו משנוא אותו.

או יכוון להודיעם כי עדיין יצטרכו אליו ויבואו וישתחוו לו [בעתיד], ואולי כי ביודעם כן - ירחיקו השנאה לבל ינקום מהם לעת יפלו לפניו, כי השבטים יכופו ראשם לגזירת אל עליון.

ואולי יוסף חשב שבספרו חלומותיו להם ידונו בעצמן כי לבו שלם עמהם כמשפט האחים האהובים. ולצד שקדמה שנאה וקנאה ננעלו שערי האהבה בלבם והיו דנים הכל להשתוררות עליהם וכו':

טבעי. יוסף יודע שאחיו שונאים אותו והוא מנסה לרכך את יחסם אליו. הוא מספר להם את חלומותיו בתקווה להתחבב עליהם או לפחות להביא להשלמה שלהם עם מעמדו המיוחד בעיני אביו בטענה שהחלום מלמד כי מעמד מיוחד זה שלו נקבע בשמים ואינו סתם גחמה של יעקב אביהם. לשווא. הם כבר לא מקשיבים, הם שונאים ודבריו הרכים רק מגבירים את שנאתם אליו.

'יוסף' בגימטריא 'ציון'

ואיזה מסר יש בסיפור הזה עבורנו? מישהו פה מתכוון למכור את אחיו, ח"ו? לא? אז למה אנחנו צריכים להתעניין במה שקרה אז? אין לנו עניינים בוערים יותר לטפל בהם?

(מדרש תנחומא): בא וראה, כל צרות שאירע ליוסף אירע לציון; ביוסף כתיב וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת-יוֹסֵף, בציון כתיב (תהלים פז) [ב] אהֵב ה' שַׁעֲרֵי צִיּוֹן. ביוסף כתיב וַיִּשְׂנְאוּ אתוֹ, בציון - נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ עַל-כֵּן שְׂנֵאתִיהָ (ירמיה יב). ביוסף - וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים, בציון - בּא-יָבא בְרִנָּה נשֵׂא אֲלֻמּתָיו (תהלים קכו). ביוסף - הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, בציון - אמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ (ישעיה נב). ביוסף - וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם, בציון - בְּשׁוּב ה' אֶת-שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים (תהלים קכו). ביוסף - הֲבוֹא נָבוֹא... לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ, בציון - אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ (ישעיה מט). ביוסף - וַיְקַנְאוּ-בוֹ אֶחָיו, בציון - קִנֵּאתִי לְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה (זכריה ח). ביוסף - לֶךְ-נָא רְאֵה אֶת-שְׁלוֹם אַחֶיךָ, בציון - וְדִרְשׁוּ אֶת-שְׁלוֹם הָעִיר (ירמיה כט). ביוסף - וַיִּרְאוּ אתוֹ מֵרָחֹק, בציון - זִכְרוּ מֵרָחוֹק אֶת-ה' (ירמיה נא). ביוסף - וַיִּתְנַכְּלוּ אתוֹ, בציון - עַל-עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד (תהלים פג). ביוסף - וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת-יוֹסֵף... אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים, בציון - וְהִפְשִׁיטוּךְ אֶת-בְּגָדָיִךְ (יחזקאל כג). ביוסף - וַיַּשְׁלִכוּ אתוֹ הַבּרָה, בציון - צֻמְתוּ בַבּוֹר חַיָּי (איכה ג). ביוסף - וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם, בציון - וּבַבּוֹר אֵין-מַיִם כִּי אִם-טִיט (ירמיה לח). ביוסף - וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל-לֶחֶם, בציון - אַשּׁוּר לִשְׂבּעַ לָחֶם (איכה ה). ביוסף - וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת-יוֹסֵף, בציון - וַיִּמְשְׁכוּ אֶת-יִרְמְיָהוּ בַּחֲבָלִים וַיַּעֲלוּ אתוֹ מִן-הַבּוֹר (ירמיה לח). ביוסף - וַיִּקְרַע יַעֲקב שִׂמְלֹתָיו, בציון - לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד (ישעיה כב). ביוסף - וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם, ובציון - אַל- תָּאִיצוּ לְנַחֲמֵנִי (שם). ביוסף - וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אתוֹ אֶל-מִצְרָיִם, ובציון - וּבְנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יְרוּשָׁלַם מְכַרְתֶּם לִבְנֵי הַיְּוָנִים לְמַעַן הַרְחִיקָם מֵעַל גְּבוּלָם: (יואל ד, ו)

ח"י (שמונה עשרה) השוואות עורך המדרש בין מה שאירע ליוסף לבין מה שאירע לציון (ירושלים). ללמדנו כי מכירת יוסף אינה אירוע חד פעמי אלא תקלה האורבת לפתחנו בכל זמן נתון, ובייחוד בעת שאנו על אדמתנו ומרגישים בעלי הבית כאן.

סופה של תסמונת מכירת יוסף

מדוע זה קורה לנו? ובכן, יותר מבכל עם אחר אופיינית אצלנו התופעה שכל אחד יודע יותר טוב מזולתו מהי הדרך הנכונה ללכת בה, ולא עבור עצמו בלבד אלא גם עבור זולתו ואף עבור העם כולו. כל אחד יודע הכי טוב מה נכון לעשות, ומי שנוהג אחרת הריהו אויב, ה' ישמור. כל אחד מדבר בשם עמישראל או מדינת ישראל ובטוח שדרכו היא הדרך הנכונה ורק היא.

יוסף, הבן האהוב של אבא, מספר לאביו לשון הרע על אחיו: ...וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה אֶל-אֲבִיהֶם: ובכך מכין את הרקע לשנאתם כלפיו. הוא בטוח כי הם חוטאים אבל אינו מברר עימם את הדברים אלא פונה ישר אל הסמכות העליונה, אבא.

אחי יוסף קינאו בו ושנאו אותו אבל גם חשבו שעל-פי דין מגיע לו עונש מוות; יפה מצידם שהמתיקו את גזר דינו ממות לעבדות.

(מדרש רבה): אתה סבור שלא היה בא לידם אותו המעשה [מכירת יוסף] אלא א"כ היו רשעים במעשים אחרים - לאו, אלא צדיקים גמורים היו ולא בא לידם חטא מעולם אלא הוא. זהו שכתוב (בראשית מא) ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו וגו', שהיו מפשפשים בעצמם לָמָה אירע להם תפיסת מצרים ולא מצאו אלא [עוון] זה בלבד. ומתוך גנותם סיפר הכתוב שבחם שלא היה בידם עון אלא זה בלבד.

ההשגחה העליונה סיבבה כך את הדברים כדי שנרד למצרים עם כל התוצאות של ירידה זו, והמדרש (תנחומא) שהבאנו לעיל מלמד איך אותה תופעה חוזרת אצלנו שוב ושוב בתהליך שסופו גלות ח"ו.

בעבר, הקב"ה פיזר אותנו בין האומות כדי שנבצע את שליחותו - להאיר את העולם על-ידי לימוד תורה וקיום מצוות - בכל מקום בעולם. כעת, משהשלמנו את אותה שליחות, הוא נותן לנו הזדמנות לשוב אל ארץ אבותינו ומכאן להאיר את כל העולם.

כעת כבר הגיע הזמן שנשב בשלווה, וזה יקרה מיד כאשר נפנים את הרעיון כי אנחנו כאן מפני שזהו רצונו של הבורא יתברך ולא משום סיבה אחרת.

ושיהיה רק טוב ליהודים.